סרט שודים אנגלי מאוד: "הדוכס" היא ממתק קומי קליל וכיפי

***עדכון 28.10*** הסרט "הדוכס" הגיע אל ספריות הסרטים של HOT, yes ו-סלקום TV וזאת תהיה טעות מצדכם לא לנצל את ההזדמנות ולצפות בסרט המיוחד הזה. והרי לא נרצה שתעשו טעויות.

הדוכס הראשון מוולינגטון היה בין המפקדים שהובילו את הצבא הבריטי לניצחון על נפוליאון בקרב ווטרלו ב-1815. 13 שנה אחרי כן הוא היה לראש ממשלת בריטניה. גיבור הסרט שנקרא על שמו אינו הדוכס, אלא איש מעמד הפועלים בשם קמפטון בנטון, שב-1961 גנב את הדיוקן שלו מהגלריה הלאומית בלונדון. 

בדברי ימי שוד האמנות, המקרה של גניבת הדוכס – שצויר על ידי פרנסיסקו גויה ונמכר לגלריה הלאומית בעבור 140,000 לירות שטרלינג (שווה ערך ליותר משלושה מיליון לירות שטרלינג היום) – הוא אחד המוזרים שבהם. ב-1963 חידת הציור האבוד אף סיפקה השראה לבדיחה ב"ד"ר נו" (ג'יימס בונד מופתע לגלות את הציור במאורה של הדוקטור). אבל הסיפור האמיתי הגיע לקולנוע באיחור ניכר, וטוב שכך, כי לפני כעשור התגלו פרטים נוספים שתורמים להעשרת הדרמה. 

האלמנט המוזר ביותר בסיפור הוא הקלילות שבה הציור נגנב, 19 יום אחרי שהגיע לגלריה. לכן זה אינו מותחן על גנב מתוחכם בנוסח "פרשת תומאס קראון", אלא יותר דרמה קומית קלילה בטעם הקומדיות האקסצנטריות של אולפני אילינג ("כנופיית לבנדר היל", "דרכון לפימליקו"), שהופקו בלונדון בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה. עם זאת, "הדוכס" שואל מחוות סגנוניות מ"פרשת תומאס קראון" (1968) – בעיקר המסך המפוצל שכה מזוהה איתו – והשילוב המחויך של שתי מסורות קולנועיות תורם לחינו הרב של הסרט. הבמאי המוכשר רוג'ר מישל ("נוטינג היל", "סוף שבוע בפריז") הספיק לקרוא את מקבץ הביקורות המהללות שהסרט זכה בהן אחרי הבכורה בפסטיבל ונציה 2020, לפני שמת בספטמבר 2021 מסיבות שלא פורסמו עד כה.

"הדוכס" (צילום: יחסי ציבור)

"הדוכס" נשכר רבות מהופעתו המלבבת של ג'ים ברודבנט בתפקיד קמפטון בנטון בן השישים, אוטודידקט בעל עקרונות, שנאבק נגד תשלום האגרה לבי.בי.סי ואף דורש שהזכות לצפות בשידורי הטלוויזיה הציבורית בחינם תינתן לכל זקני בריטניה. במקביל הוא כותב מחזות שהוא שולח לבי.בי.סי בתקווה שמישהו שם ישתכנע שהם ראויים להפקה, ומאבד עבודה אחר עבודה בשל עקרון חברתי זה או אחר שהוא מתעקש עליו. הלן מירן טובה לא פחות כאשתו חמורת הסבר דורותי, עובדת ניקיון שנאלצת לקחת על עצמה את התפקיד כפוי הטובה של המפרנסת האחראית במשפחה. אין תמה שבנם ג'קי (פין ווייטהד מ"דנקרק") נוטה יותר לצד האב, ומצטרף אליו במאבקיו ובשיגיונותיו. אבל למרות הבדלי הטמפרמנט הבולטים ושלל החיכוכים שהם מניבים, אין ספק שיש שם הרבה אהבה, וזו גורפת לתוכה גם את הצופים.

בני משפחת בנטון מתגוררים בשכונת פועלים מוזנחת בניוקאסל שבצפון מזרח אנגליה. בקצה הרחוב ניבטות ארובות מעלות עשן. המרחב האפרורי אינו מעיב על רוחו הטובה של קמפטון. לוחם הצדק הנצחי, שרואה עצמו כסוג של רובין הוד אך מדומה יותר לדון קישוט, בכלל לא נלקח בחשבון על ידי הממסד – הנהלת המוזיאון, הבי.בי.סי, המשטרה, בית המשפט. הסרט מרוויח לא מעט הומור מהנחות היסוד המתנשאות של נציגי הממסד (מייקל ווילבי חמוץ כראוי בתפקיד השופט) ולכן גניבת הדוכס נתפסת כהתרסה סמלית נגד כל הסנובים. "לא כזה טוב", אומר קמפטון כשהוא מתבונן בדיוקן מקרוב. והדיוקן כמו מביט בו בחזרה.

"הדוכס" (צילום: יחסי ציבור)

שני נציגים של המעמד הגבוה בכל זאת מגשרים על הפער ומציעים תמיכה. האחד הוא עורך הדין ג'רמי הצ'ינסון בגילומו של מתיו גוד החתיך (הסרט אינו מזכיר שב-1960 הצ'ינסון השתתף כסניגור במשפט מפורסם אחר, שבו נתבע המו"ל של "מאהבה של ליידי צ'טרלי" באשמת הפצת חומר תועבה). השנייה היא דמות בדיונית – גברת גאולינג (אנה מקסוול מרטין, רעייתו של הבמאי) שדורותי עובדת בביתה. הצטרפותה של הגברת המהודרת ליציע האוהדים היא על סף התחנחנות יתר, אבל הסרט לא מגזים עם זה. כשקמפטון זוכה סוף סוף לקהל קשוב שנענה לנאומיו על אחריות ועזרה הדדית, "הדוכס" מזכיר את הקומדיות של פרנק קפרה משנות השלושים, על האיש הקטן שקורא תיגר על מערכות הכוח. העובדה שהמעשייה הזו מבוססת על סיפור אמיתי בהחלט תורמת להנאה מהסרט שובה הלב, שצילומיו הסתיימו כשלושה שבועות לפני תחילת הסגר בבריטניה. 

★★★✯ 3.5 כוכבים
The Duke בימוי: רוג'ר מישל. עם ג'ים ברודבנט, הלן מירן, פין ווייטהד, מתיו גוד. בריטניה 2020, 96 דק'

"הדוכס" (צילום: יחסי ציבור)