ההמבורגר של אהרוני לא שווה נסיעה לגני תקווה. הוא פשוט שווה

בעידן של היום, כל אחד רוצה להיות מותג. מותג של מה? זה כבר פחות חשוב. העיקר שיזהו אותך. ובתחומי האוכל, אין ולא היה בישראל מותג ותיק, מוערך, אמין ויציב כמו אהרוני – שף שהתעלה מעל תרבות השף-סלב לדרגת אייקון, גם במובן הפשטני של המילה: הקוקו, הגבות, הזקנקן. האיש הפך לאייקון, ובצדק – שכן מדובר בשף שבאופן מסורתי מתרחק מהטרנדי, הצעקני והאינסטגרמי. העולם יכול להפוך למבוסס תזונת אבקות, ואהרוני ימשיך בשלו, יפתח עוד מותג חדש תחת שמו, יעשה את זה פשוט וטוב מבלי להתחכם יתר על המידה.

הקצביה של אהרוני בגני תקווה. צילום: מתן שרון

בסיבוב הנוכחי שלו, אהרוני בנה אמפריית קצביות העלית החדשה שלו, שנכון לעכשיו מונה שני סניפים אהובים מאוד באופנהיימר ובשנקין, משם הוא מוכר בשר מעדניה ברמה יוצאת דופן לצד עוף רוטיסרי מצטיין ושני כריכי עוף נהדרים. אבל מזה זמן מה מסתובבת שמועה, שבין היתר התבססה על דוכנים מזדמנים, שמספרת על המבורגר מבית אהרוני. ככה זה מותג, השם שלך הולך לפניך. אהרוני פוגש את המנה הכי אמריקאית? זה חתיכת סיפור. ועכשיו אהרוני סוף סוף יישב את ההמבורגר הנודד שלו, ולסיפור נוסף טוויסט – כדי לדגום את הבורגר המדובר תצטרכו לשים פעמיכם לעבר גני תקווה, כחצי שעה מתל אביב, לא כולל המרחק המנטאלי.

כיאה לתל אביבים, התבלבלנו בדרך והגענו בטעות לשכונת מגורים מופרעת בסביון. אחרי שפערנו עיניים מול כמה ארמונות והבנו שאין סיכוי שמחביאים פה המבורגר, חישבנו מסלול מחדש והגענו למתחם צים אורבן בגני תקווה – תשע דקות מהטירות של סביון, מי ידע? – שהוא האבולוציה המודרנית לקניונים בערי לווין גדולות. השטח הנרחב מאפשר לפתוח מתחמים מסוג שאנחנו לא מכירים בתל אביב, סוג של קניון פתוח עם אוצרות יותר מדוקדקת של חנויות (פחות הוניגמן, יותר דליקטסן), ובאווירת אמצע יום של אמצע שבוע, ההרגשה היא כמעט אמריקאית, בדרכנו הישראלית.

הקצבייה של אהרוני, ממנה הוא מוכר את ההמבורגר, מתחבאת במרכז המתחם, מאחורי המדרגות נעות – והיה קל למצוא אותו, כי בכניסה עמד אהרוני. הלוואי וכל מסעדת שף היתה מציבה את השף המפורסם שלה בכניסה, זה היה חוסך זמן. בעוד השף עמד לצילומי יח"צ, הצטרפנו לתור שנמתח לגבו (חפשו קרחת בצילומים – זה אני) ובהינו בחלל הקצבייה/מעדניה/רוטיסרי/המבורגריה. המקום מעוצב בפשטות, וגם מתוך הבלגאן והצפיפות של השקת המבורגר, סיפק אווירה נעימה. התור אולי נראה קצת ארוך, אבל זה בעיקר כי רובו הורכב ממשפחות, ובמהרה ניגשתי לבחור מבין הארוחות. מכיוון שאת העוף רוטיסרי שלו כבר טעמתי בסניף שנקין, התמקדתי בהמבורגר בלבד (75 ש"ח עבור ארוחה הכוללת תוספת ושתיה), ולקחתי גם קציצות מסקרנות עוף וכרובית (3 ב-25 ש"ח) כנשנוש מקדים. נעמדתי בין מדפי הפסטות וצנצנות האנשובי, והמתנתי שיקראו בשמי.

זה לקח כעשרים דקות, לא מעט להמבורגר, במהלכם בהיתי בפס היצור להמבורגרים שכלל לא פחות משבעה עובדים בחלל הצפוף, תגובת נגד חיובית לתור ההשקה שנוצר. ההמבורגרים נצלים במכשיר מיוחד שחוסך את הצורך להפוך אותו בעזרת משקלו של חלק עליון לוחץ – כמו טוסטר לחץ ענק עבור בורגר – וכנראה שמתזמן את זמן העשייה. בצד הייתה עמדת ההרכבה, וכל הילדים ניצלו את זמן ההמתנה לנעוץ מבט מהופנט בעובד שבנה להם את ההמבורגרים. רגע קסום עבור כל ילד, אבל בשלב הזה כבר נהייתי רעב ברמה ששקלתי לטרוף אחד מהם. אם זאת, קשה לי להחזיק את זה כנגד אהרוני. אני מניח שבהמשך, בהתחשב באופי השכונה ובכך שכרגע לא מתוכנן מכאן משלוחים, התור יהיה קטן בהרבה וכך גם זמן ההמתנה ירד.

עמדת הכנת ההמבורגר של אהרוני. צילום: מתן שרון

בסוף זה הגיע. השמועות, הנסיעה, הסביון, ההמתנה – והנה זה בידי, ארוז בשקית טייקאווי כי אין ממש מקום לשבת בתוך קצבייה. מצד שני, צעד וחצי משם, במורד המדרגות הנעות, עמדו צמד שולחנות גבוהים להנאת הקונים, ויש מספיק נקודות להתיישב לארוחה חטופה בסביבה. פייר, לא התאפקתי, דילגתי על התוספות ומיהרתי לנגוס במנה העיקרית. כבר מהאחיזה בהמבורגר, והתחושה של הלחמניה ביד, ברורים שני דברים – זה המבורגר מחומרי הגלם והמוצרים הכי טובים שיש בשוק, וזה המבורגר שלא מנסה להיות משהו מעבר להמבורגר. הביס אישש את התיאוריה – תערובת הבשרים שהתאגדה לקציצה הזו היא חלום של כל קרניבר, מדויקת להפליא, כמעט נטולת תיבול או יומרה מעבר ללהיות הקציצה הכי טובה שהיא יכולה.

כל שאר הרכיבים שמרכיבים את המנה הזו עובדים לטובת אותה הקציצה הנהדרת, כשהאיולי מעקצץ בעדינות (אם כי לא הרגיש כמו איולי שום, חרף מה שאמרה הקופאית), הירקות והפירות פרוסים בדקות מושלמת, טריים מאוד ומסודרים היטב, וזה גם הצ'יזבורגר הראשון שאכלתי בו הצד עם הגבינה מונח למטה, מה שערבב את טעמה עם האיולי והירקות ובהחלט הוסיף. הכל נארז בלחמניה אוורירית שאיכשהו הצליחה להחזיק עד הסוף, והביס הכולל היה נהדר, כל עוד אתם לא מחפשים משהו מסחרר ראשים ומוגזם לאינסטגרם. המותג של אהרוני שומר על שמו הטוב.

צ'יפס, המבורגר, קציצת עוף קטנה. "אהרוני'ס". צילום: מתן שרון

רק אחרי שסיפקתי את הקרייב לביס הנהדר הזה, התפנתי לשאר המזון – תפוחי אדמה מהרוטיסרי, שהיו טעימים אבל לא משהו שלא תוכלו להכין עם מאמץ בבית; צ'יפס מצוין, עשוי בצורת סירה ופריך לשלמות; וקציצות העוף, שבהתחלה נראו לנו שרופות מבחוץ, אבל הביס גילה שזה בחירה מכוונת. זה היה נשנוש צד נהדר, אם היינו מקבלים רוטב (ואולי גם מפיות וסכו"ם חד"פ?), אבל לבדן הן היו טיפה יבשות, גם אם טעימות. ומעל כל הארוחה המאוד טעימה הזו ריחפה שאלה אחת – למה דווקא פה? למה לא לפתוח את ההמבורגר בלב המרכז הקולינרי של ישראל?

ובכן, התשובה פשוטה כמו ההמבורגר הזה. אנחנו לא צריכים אותו. תל אביב מוצפת המבורגרים, רבים מהם מצוינים, והתחרות קשה מנשוא. ההמבורגר של אהרוני הזכיר לי מאוד, למשל, את ההמבורגר של המיטבר (אם כי אהרוני מנצח בגזרת הקציצה), ואם לא הוא, היו אחרים. אהרוני באמת מספק את הרמה הגבוה ביותר שניתן להמבורגר מהסוג הזה, אבל תל אביב ותל אביבים יסתדרו גם בלעדיו. בגני תקווה, לעומת זאת, הוא מביא סטנדרט חדש. כן, גם ביחס לטירות של סביון.

"אהרוני'ס – קצביה, המבורגריה ורוטיסרי", מתחם צים אורבן, ריט 1 גני תקווה. א'-ה' 11:00-22:00, ו' 10:00-16:00