כת הסייטן: הטבעונית אוכלת בידיים באל טאקו

לפעמים תל אביב מזכירה לטבעונית את ניו יורק, רק עם הרבה יותר הזדמנויות. כל טיול יכול להיגמר באיזו הפתעה טבעונית. כשהיא הזדמנה לה לפתע (עם האופניים שעושים לה אמסטרדם) לרחוב ירמיהו היא גילתה מטמון – הצד הטבעוני, הטעים, והמדליק של מקסיקו. אל טאקו, שיננה לעצמה עם נאצ'וס תוצרת בית בין שיניה – פיקו דה גאיו עם סלסת עגבניות (15 ש"ח) ועם גוואקמולי (10 ש"ח) – הוא מקום עם מחירים של קופיקס וטעמים של חוץ לארץ (הצד הזול, מינוס הכרטיס טיסה). בצל שרוף מוגש לכל הסועדים ופותח את צ'אקרת התיאבון (אם כי אצל הטבעונית הצ'אקרה הזאת לעולם לא נסגרת). היא המשיכה במסע של אוכל הרחוב עם טאקוס – טורטיית תירס רכה, ירקות קלויים, זוקיני, תירס, אורגנו, בצל סגול, כוסברה וסלסה (16 ש"ח); וכמו תיירת שמקווה שלא יזכרו אותה מחר זללה עם האצבעות גם בוריטוס – טורטיית חיטה מגולגלת עם ירקות קלויים, זוקיני, תירס, אורגנו, בצל סגול, כוסברה, סלסה, אורז ופריחולס (34 ש"ח).

בסוף הארוחה, עת הגיע קינוח צ'ורוס מתוק ומטוגן (20 ש"ח) בטיסה ישירה לגרון שלה, היא כבר ידעה שהיא הנוסעת המתמידה, ועם קרטיב רחוב ב־10 ש"ח פסעה לאופניים, מקווה שמה שקורה במקסיקו נשאר במקסיקו.

מבחן חלב הסויה: אולה אמיגוס! כאן שותים מרגריטה!
מה עושים הקרניבורים: גם הם יסתדרו כאן יופי, וגם אלו שלא אוכלים גלוטן.
חוכמת הטופו: כשהעולם יהיה טבעוני ומוסרי יותר, תזכרו איזו עיר התחילה את המהפכה.

למסעדת אל טאקו