"הטרול" של נטפליקס הוא כל סרטי המפלצות ביחד, לטוב ולרע

מאז שהופיע ת'ור ביקום הקולנועי של מארוול, המיתולוגיה הנורדית הפכה למה שהמיתולוגיה היוונית הייתה בתחילת שנות האלפיים. הרי מיצינו את כל הטרגדיות והסיפורים על אלים שמתחפשים לחיות ומבצעים את זממם בבני האנוש הקטנים, ועכשיו הגיע הזמן לסיפורי גבורה עם ולקיריות, ויקינגים וסוף העולם. רק השנה יצאו כמה סרטים עם עלילות ששואבות השראה מהמיתולוגיה הנורדית: "מלך הצפון" של רוברט אגרס, "ת'ור: אהבה ורעם" של טאיקה וואיטיטי, ואפילו בתעשיית המשחקים המיתולוגיה הנורדית קיבלה ייצוג הולם עם God of War: Ragnarok. בכל אלה ראינו עיבודים מרשימים למיתולוגיה, ועדיין היה יצור מיתולוגי אחד שנשאר בשוליים: הטרול.

הסרט "הטרול", בבימוי של רואר אוטוג, שם את הדמות במרכז הבמה והפך אותו לשילוב אימתני בין גודזילה לקינג קונג. לסרט עצמו, כמובן, אין קשר לסדרת הסרטים מסוף שנות ה-80, אך זאת תזכורת שלמרות שהטרולים היו יחסית שוליים בשנה האחרונה, לאורך השנים הייצוג שלהם עבר כמה שינויים, ואיכשהו מיצורים צמאי דם שמטיחים אבנים בכנסיות, הטרולים הפכו לסדרת סרטי אנימציה שמבוססים על בובות של טרולים חמודים וקטנים עם שיער זקור, רק עוד תוצאה של הניכוס ההוליוודי לענקים הנורבגיים. לכן כששמעתי שהולך לצאת סרט נורבגי בנטפליקס על טרול הרים שמאיים על אוסלו, קיוויתי שאולי אני אראה משהו קצת שונה מסרטי המפלצות הרגילים. ולמרות שבמקומות מסוימים "הטרול" מצליח להפתיע ולעשות דברים קצת אחרת, אוטוג שואב באופן מובהק ומודע לעצמו המון השראה מהנרטיב ההוליוודי של סרטי מפלצות.

יש כמה נרטיבים לסרטי מפלצות, אך העיקריים בהם מתבססים על שתי קלאסיקות: הגודזילה – מפלצת שנוצרה על ידי התערבות האדם בטבע, שיוצא עכשיו לנקום – או הקינג קונג – שמתמקד בקבוצת אנשים שמגיעה לחקור את מקום הולדתה של המפלצת, ולוקח אותה לעיר הגדולה. לכל סוג כזה של סרטי מפלצות יש את ההתפתחויות שלו (גודזילה הופכת לטובה, קינג קונג מתאהב וכו'), ואוטוג לוקח טיפה מכל סרט, כך ש"הטרול" מרגיש כמו נסיון ליצור את סרט המפלצות האולטימטיבי. הטרול כאן הוא דמות יותר מורכבת מגודזילה ומקינג-קונג, כי אוטוג מצליח להכניס למפלצת את מה שלא הצליחו להכניס בסרטים האחרים – אנושיות.

הוא לא רק איזה יצור מיתולוגי מרושע שמאיים על האנושות, אלא דמות עם רבדים וחוקים משלה, מה שמעלה שוב שאלה שהעסיקה אותי עוד מימי גודזילה: למה לעזאזל המפלצת צריכה להיות הגיבורה? כמו, למשל, שגודזילה מחליטה להיות מגינת האנושות – אותה אנושות שדחפה לה לגוף חומרים רדיואקטיביים שהפכה אותה להיות המוטציה המזעזעת שהיא היום. הטרול שלנו אמנם לא הפרוטגוניסט, אבל הוא גם לא רוע מוחלט, והוא לא הורג אם הוא לא צריך. בכלל, ביחס לסרט מפלצות מרגיש שספירת הגופות כאן די נמוכה, ורמת ההרס בסרט לא גבוהה במיוחד. אולי זה לא הכרחי להתקדמות העלילתית, אבל נראה לי קצת תלוש שכף הרגל של הטרול יכולה לכסות רחוב, אבל אין אפילו גופה במכתשים שהם עקבות הרגליים שלו. 

חוק נוסף בסרטי מפלצות הוא שחייבים פרוטגוניסט אנושי. ב"פסיפיק רים" (2013) אלה היו הנהגים של הרובוטים הענקיים שנלחמו במפלצות, ב-"גודזילה" (2014) זה היה בריאן קרנסטון, וב"הטרול" הגיבורה היא נורה טידמן (אינה מרי וילמן), ארכיאולוגית ובת של פולקלוריסט שחקר את הטרולים. נורה מגויסת על ידי הממשלה כיועצת, ועסוקה רוב הסרט בניסיונות למנוע מהצבא הנורבגי לתקוף את המפלצת. בכלל, זה קצת מוזר שראש הממשלה של נורבגיה, המגולמת על ידי השחקנית אנקה וון דר ליפה, מאפשרת את הפתרונות המגוחכים של הצבא מצד אחד, וגם את הפתרונות המגוחכים של נורה מצד שני. למרות זאת, הסרט בנוי על דיאלוגים כתובים היטב, מדלג בין דמויות באופן קצבי ומהיר ומאפשר מעקב נוח אחרי כל מה שקורה, כולל העמדות המרובות והמשתנות בחדרי הישיבות. יש כמה מראות שלא נראו בסרטי מפלצות בעבר – דוגמה אחת היא הסצינה המצוינת שבה מסוקי הצבא סוחבים פעמוני כנסייה ענקיים כדי לפגוע בטרול, ודוגמה אחרת היא החיבור בין הדת וסיפורי העם לעצם קיומה של המפלצת.

הסרט מעניין בעיקר בגלל השילוב בין פנטזיה ופולקלור לריאליזם של ימינו – צבאות עם טנקים, פצצות וטילים. למרות שהוא מנסה לקחת את כל הנוסחאות מכל סרטי המפלצות הקיימים, הוא משתמש בסיפור העם כבסיס חזק ויציב. עם זאת, הרגשתי שכל פעם שהוצג חוק מתוך סיפור העם, התסריט איכשהו מתגמש לטובת המפלצת. אה, אמרו שצלצולי פעמוני הכנסייה יכולים להרוג את הטרול? אז אנחנו נצלצל לו באוזן וזה רק יכאב לו. אתם אומרים שטרולים הופכים לאבן ביום? טוב, אצלנו צריך שקרן השמש תפגע בטרול באופן ישיר. זה מרגיש כאילו אוטוג ניסה למצוא פתרונות לצורך התקדמות עלילתית מבלי להביט על כל הסרט ממבט על. לפעמים זה עובד, אבל לפעמים זה קרינג'י. היו שלבים מסוימים בדיאלוגים בין הדמויות שהצלחתי לנחש מה שיאמרו, טוויסטים מסוימים בעלילה היו צפויים מדי ולפעמים זה פשוט מודע מדי לעצמו. מיילא שהשמות "גודזילה" ו-"קינג קונג" מופיעים בסרט, אבל ברגע שטוויסט שלם מושאל מ-"יחידת המתאבדים" של ג'יימס גאן (2021), יש כאן בעיה.

ובכל זאת, יש לנו דיאלוגים מעניינים בסרט מפלצות (אירוע נדיר כשלעצמו) שמבוצעים על ידי קאסט שחקנים מעולה. המוביל בהם הוא גארד בי. איידסוולד, שמשחק את הפולקלוריסט טוביאס טידמן, אביה של נורה. ההופעה שלו מתחילה בתפקיד המשוגע התורן שחי באמצע שום מקום ומאמין במיתוסים וקונספירציות, ונגמרת בכאב לב צפוי – אך היא גם ההופעה הכי מספקת מהקאסט, והוא הופך במהירות לאחת הדמויות החביבות בסרט. למעשה, הוא גרם לי לראשונה מזה שנים להרגיש שהסרט היה קצר מדי.

עושים לו הנחות. "טרול". צילום: יח"צ נטפליקס

קשה שלא להסתכל על "טרול" מבלי להשוות אותו לסרטים אחרים. כסרט בפני עצמו, מדובר בסרט מהנה, עם דמויות מעניינות וקו עלילתי כביכול ייחודי. אבל בתכלס? זה עוד סרט מפלצות שראינו כבר, רק שהפעם הוא אומר בקול "תראו אותי! אני סרט מפלצות בנורווגיה!". אני לא יכול לצפות ב"טרול" מבלי להשוות אותו לסרטי מפלצות אחרים, ולו בעיקר בגלל העובדה שאוטוג כבר עושה את זה בעצמו. זה לא אומר שזה סרט רע או שהצפייה בו היא סבל, זה פשוט אומר שהוא לא לגמרי מצא את עצמו. זה עוד עשוי לקרות בסרטי ההמשך. 

הטרול, עכשיו בנטפליקס