פסגת הפחד: עשית משהו מקורי בכוכב הבא? איזה יופי. לך הביתה

הזמן דוחק, מועד הבחירה מתקרב – וגם "הכוכב הבא לאירוויזיון" ממהרת אל קו הסיום. בשל לוחות הזמנים הקפדניים (תזכורת: ב-11 במאי, עוד פחות מארבעה חודשים, אנחנו אמורים לשלוח לאירוויזיון זמר משלנו, עם שיר מגובש), עושה רושם ש"הכוכב" רצה בספרינט לקראת קו הסיום. שני פרקים בשבוע, ובעוד שלושה שבועות – כבר יהיה לנו זוכה. מה שבהחלט עוזר להאיץ את המירוץ הזה הוא שבשקט בשקט, "הכוכב" חוזרת לפורמט המקורי. במקום פרקים מקוצצים של שעה שקיבלנו בתחילת העונה, חזרנו לפרקים של שעה וחצי עם שישה ביצועים ומספיק זמן לעשות את מה ש"הכוכב הבא" אוהבת לעשות: לבזבז זמן. אבל בזה עוד ניגע.

>> המתח בשיאו: 20 הסדרות הכי טובות על המסכים שלכם עכשיו
>> משפחה הורגת: 25 דברים שכולם צריכים לדעת על "הסופרנוס"

הפורמט של הפרק המשיך את הפרק של יום רביעי שעבר – הדו קרב: כל מתמודד מבין ה-12 שנותרו מתחרה ישירות מול מתמודד אחר. המתמודד ששר ראשון קובע רף (באחוזים), והשני צריך לעבור אותו ולהבטיח מקום בעשירייה או לא לעבור ולהתמודד על גלגל ההצלה שבסיום. מיקה קרטיס הודחה בפרק של יום רביעי, וכעת נשארו עוד חמישה מקומות.

רגע המופת של העונה כולה. יונתן ביטון, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

הדו קרב הראשון כלל את יונתן ביטון (פייבוריט אישי) ודור שמעון. הפער בין שני המתמודדים, בעיניי, המחיש היטב את מה ש"הכוכב" שואפת לעשות מול מה שהיא עושה בפועל. כי הביצוע של ביטון ל"זן נדיר" של קורין אלאל היה רגע מופתי לא רק בפרק – אלא בעונה הזו כולה. זה היה ביצוע מרהיב, לא רק אמנותית אלא גם מבחינת המסר שהוא העביר. כל כך הרבה פעמים התלוננתי כאן על כמה שמנסים שם ללחוץ לנו על בלוטות הדמע בכוח, במקום רגש אותנטי. "זן נדיר" עשה את העבודה הזאת עם הרבה פחות מאמץ. בחירת השיר היתה אמיצה ולא אופיינית העיבוד מצד אחד הכיר בעצב ובטירוף – ומצד שני הותיר מקום לתקווה. הקטע שביטון הוסיף היה החתיכה החסרה בפאזל (כולל השורה הבכלל לא מובנת מאליה בערוץ 12, "תן לעבור יום בלי חדשות, שפירקו את המדינה שלי לחתיכות").

זה היה, נדמה לי, הקומנט שכולנו חיפשנו על המצב. מישהו שיצליח לגעת ולתאר את התחושות שלנו דרך ביצוע במינון הנכון – לא קורע לב, אפילו היתה בו מידת מה של חיוך, אבל כל מילה נגעה והצליחה להזיז משהו. זה הביצוע שהתוכנית חיפשה כל העונה – הדרך להתייחס למצב, בלי לגעת באש הבוערת ממש. להיות אמפתיים ולהיות כנים. במובן הזה, כל הכוכבים הסתדרו בשורה ברגע הזה של ביטון. לא סתם הוא זכה ב-92 אחוז, אחוזי התמיכה הגבוהים בפרק.

גם הקהל פחדן. דור שמעון, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

דור שמעון, לעומת זאת, הלך על "טיפת מזל", ועל אף העובדה שהוא בהחלט שר מדהים ועילאי, זאת היתה בחירה קצת מבאסת ודי מובנת מאליה. הביצוע שלו הרגיש כמו ביצוע קריוקי. הוא לא ניסה לאתגר את השיר (בניגוד לביטון), השאיר אותו כמעט כמו שהיה, ביצוע שבאותה מידה היה יכול להתבצע על ידי כל זמר אחר מהז'אנר ששמעון מייצג – הז'אנר הים תיכוני. בפעם הקודמת, שמעון הלך באומץ על פרה קדושה ושמה "ירח" של שלמה ארצי וכן הצליח להוציא משהו אחר. הפעם הוא הלך על המוכר והידוע. זה הספיק לו כדי להישאר בנבחרת.

מילניאלים אינם טועים. שי טמינו, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

הדו קרב השני בפרק היה בין שתי זמרות שמגיעות על אותו טיקט – שי טמינו, שהלכה על "Fix You" של קולדפליי; ומוריה אנג'ל, שהלכה על בחירה סופר שאפתנית (על גבול החסרת אחריות) ובחרה את "Natural Woman" של ארית'ה פרנקלין. בגדול, אי אפשר לצאת טוב מבחירה כזו – הרף האמנותי של השיר המקורי הוא כל כך גבוה, של מבצעת בחסד עליון ורם, שכל מה שתעשה כבר יישמע פחות טוב. אבל לכל כלל, כידוע, יש יוצא מן הכלל. ואנג'ל באמת שיחקה אותה.

קלאסיקה כוכב נולדית. מוריה אנג'ל, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

מעבר לביצוע עצמו שבאמת היה מרגש, גם הסיפור שעמד מאחורי הביצוע – קלאסיקה-כוכב-נולדית של להדביק סיפור אנושי מרגש לשיר – הפעם קלע בול והצליח בכל זאת להרגיש אותנטי. טמינו, לעומת זאת, בחרה את הלהיט המילניאלי של קולדפליי והייתה לא רעה, אבל גם לא הצליחה לגבהים של אנג'ל. בסופו של דבר, שתיהן עברו – מה שמשאיר אותנו עם הדו קרב האחרון, שהפגיש בין עדן ברטל ואריק סיני.

גם ברטל, כמו יונתן ביטון, הפך לפייבוריט שלי בעונה הזאת בגלל שהוא הציע משהו שונה מהפורמט הקלאסי ועמוס המניירות שנקרא "ביצוע בכוכב הבא". לא רק הקול המאוד ייחודי, גם המאש-אפים (שבעיניי השופטים נראו כמעט כמו חילול הקודש) היו בעיניי הברקה, ואם מדברים באמת על האירוויזיון, הרי שמקוריות היא משהו שבדרך כלל עובד שם (ולמי שינסה להתווכח איתי, שינסה להיזכר באירוויזיון האחרון בלי לעצום עיניים ולראות גמד מנגן חליל. תודה רבה, בואו נמשיך).

באירוויזיון היו יודעים להעריך את זה. עידו ברטל, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

הפעם, כנראה גם בעצת השופטים, ברטל ויתר על פורמט המאש אפ (למרות שהוא לא התאפק וכן הוסיף סולו משיר אחר), והלך על "לפעמים" (הידוע גם בשמו השני, "נץ") של להקת היהודים. היהודים היא סיפור מעניין בתולדות "כוכב נולד": כידוע, אחד הרגעים המרהיבים בתולדות התכנית היה כשהמתמודדת הצעירה נינט טייב הביאה שיר של הלהקה (שאז עוד לא ממש חדרה למיינסטרים), שרה את "קח אותי", והחזירה את הלהקה לתודעה עם שיר שנכתב תשע שנים קודם.

כאב אמיתי, מכירים? עידו ברטל, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

למרות הקשר הזה בין היהודים לבין ההיסטוריה של "כוכב", הבחירה ב"לפעמים" הייתה מאוד לא כוכבנולדית. "לפעמים" הוא שיר קשה, כואב, הארדקור לגמרי – לא משהו שמנסה להתנחמד או להתייפייף. כשברטל שר את השיר הזה, בתוספת הקטע מ"לא קל", גם הוא של היהודים, הוא הביא למסך מעט ממה ש"הכוכב" נמנעה מלהביא עד כה – וזה כאב. מזוקק. אמיתי. פורקן לתחושה המצמיתה שעוברת עלינו כמעט כל יום בחודשים האחרונים, ועד עכשיו לא יצאה החוצה למעט הבלחות.

מולו עמד אריק סיני, שבהפקת "הכוכב" שמעו (או לפחות אני מקווה ששמעו) את התחינה שלי להוציא אותו קצת מאיזור הנוחות – והחליטו לעשות, כמובן, את ההפך הגמור. התשובה שלהם היתה שאריק סיני יבצע שיר של עצמו. "שיר פרידה", ששלמה ארצי כתב לו ב-1977 (ומוכר הרבה יותר בגלל הביצוע של ארצי עצמו, שנים אחר כך), היה השטיק הגדול שאמור היה לקחת את סיני קדימה – זה התקבל במחיאות כפיים, ואני שוב התבאסתי.

מתכון שמרני להצלחה. אריק סיני, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

כי אריק סיני הוא מבצע נפלא, ובגלל שהוא כל כך טוב – אפשר לתת לו בחירות קצת פחות שמרניות. אפשר לנסות ולהשתמש בכלים הנדירים שהוא מביא לעונה הזו – יכולת ההגשה הנהדרת, והקול המטורף הזה כדי לעשות עוד משהו חוץ מלשיר אולדיז ישראלים. אבל הקהל, כמו תמיד בתקופות קשות בהיסטוריה שלנו, רוצה את מנת הנוסטלגיה שלו וסיני מספק אותה בנדיבות. זה נגמר במחיאות כפיים ותשואות סוערות. יכול מאוד להיות שהמתכון השמרני הזה יישמר, ואולי אפילו יביא את סיני לאירוויזיון. האם הוא יביא את האירוויזיון לישראל? אני בספק גדול.

בכל מקרה, סיני השלים את העשיריה – ועידו ברטל, דווקא אחרי הביצוע הכי טוב ואמיץ שלו בעונה הזאת, הלך הביתה. הבחירה הזאת היתה סמלית כי היא המחישה בדיוק את הבעיה שיש בפורמט של "הכוכב", שבמקרים רבים מעדיפה את הישן והמוכר על פני המאתגר וההרפתקני.

מיותרים לחלוטין. אסי עזר ורותם סלע, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

הערה אחת נוספת לסיום, בפינתנו "אולי די": אולי די עם השטיקים הקומיים? בכל פרק של "הכוכב", אולי כתגובת נגד למלודרמטיות של פתיחת העונה, מנסים אסי ורותם להוסיף איזה קטע מצחיק, לדחוף איזו דאחקה, כדי לנסות ולהקליל. זה לא באמת עובד, זה לא מצחיק אף אחד חוץ מאת עצמם (ואולי גם קצת את השופטים), וזה בעיקר גוזל זמן מסך יקר מהמבצעים. בפעם האלף – תנו למוזיקה לדבר. לפעמים היא מסוגלת לעשות את העבודה בצורה הכי טובה. תשאלו את יונתן ביטון.