המבטיחים

משה רוזנטל היה אבוד עד שמכר סדרה לארצות הברית

סדרת הרשת "Confess", עוסקת במפגש בין פנטזיות מיניות למציאות האפורה, נקנתה על ידי רשת השידור האמריקאית AMC. פרויקט המבטיחים

משה רוזנטל. צילום: איליה מלניקוב
משה רוזנטל. צילום: איליה מלניקוב
4 בנובמבר 2019

אף שכרגע הוא עמוס עד מעל לראש בלא מעט פרויקטים קולנועיים, פינה משה רוזנטל (34) מעט זמן בשנה החולפת כדי להוציא יחד עם חבר משחק קלפים בשם "זהות", שבמהלכו נדרשים המשתתפים לסחור בתכונות אופי כדי לנצח. "זה היה מהרגעים האלה שמרגישים סנכרון בין חיבור קונספטואלי ותחושה יצירתית נורא חזקה, וכשהדברים האלה קורים אי אפשר להתעלם מהם", הוא מסביר. "אבל בעיני עצמי אני במאי מעל הכל".

אנו מבטיחים בזאת: היוצרים שיעשו לנו את 2020

סרטו הקצר האחרון, "בדרך חזרה", שבו כיכב ליאור אשכנזי בתפקיד ארוניסט מזדקן, הופץ בקולנוע לב במסגרת פרויקט שלושה סיפורי ערבה וזכה בשלל פסטיבלים. סרטו הקודם "שבתון" זכה בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים וסדרת הרשת "Confess" שיצר לפני חמש שנים נקנתה על ידי רשת השידור האמריקאית AMC, שאחראית בין היתר למטאורים טלוויזיונים כגון "ברייקינג בד" ו"מד מן". רוזנטל מתפקד כמפיק שותף בסדרה, לצד השחקנית ג'ולי דלפי שרשומה כיוצרת, כותבת ובמאית. כעת הוא עובד על גיוס כספים לשני סרטים באורך מלא – "קריוקי" שזכה בקרן טיש להפקה ובתחרות פיצ'פוינט ירושלים, ו"עצמאות" שזכה בפרס חבר השופטים בחממה של סם שפיגל.

נראה שרוזנטל זוכה לחיבוק ממסדי גורף, אולם הוא מעיד שהמצב לא תמיד היה כזה. "הרבה מאוד שנים אחרי הלימודים ניסיתי לעשות קליפים ופרסומות כתבתי קצת לתום יער והסתובבתי בלי תחושה של מסלול ברור. לא הצלחתי לגרום לאנשים להאמין בי ולהשקיע כסף בפרויקטים שלי". התסכול ממצבו והתקופה הממושכת במהלכה לא זכה להכרה הביאו את רוזנטל למה שהוא מגדיר כ"בגרות יצירתית" ואפשרו לו ליצור מחוץ למסגרות המקובלות, וכך נולדה "קונפס" – יצירה אנתולוגית שמורכבת מסיפורים קצרים על חוויות של היכרות בין שני אנשים דרך אפליקציה ועוסקת במפגש בין פנטזיות מיניות למציאות האפורה.

הסדרה עלתה בפלטפורמה דיגיטלית שייצרה חווית צפייה המתכתבת עם אתרי פורנו ואפשרה לצופים לבחור את הפרקים על פי קטגוריות, אך הורדה מאתר יוטיוב בשל תכניה הפרובוקטיביים ולא זכתה להצלחה מיידית.
"לעשות ב־2014 סדרה עצמאית שעוסקת בתרבות הסטוצים והפורנו זה לא משהו שמלמדים אותך בבית הספר. זו לא הייתה סדרת רשת של מערכונים או דבר שהיה לי קל לתווך החוצה, אלא טריטוריה לא מוכרת. אבל דווקא בגלל שלא היה לזה בית, מסגרת או יעד, לא הייתה לי ברירה אלא לשאוף שהיעדים של הדבר הזה יהיו בומבסטיים".

שנה וחצי מאוחר יותר הגיעה הפנייה מ־AMC ודברים התחילו לזוז בעולמו של רוזנטל, מה שרק גרם לו לעשות עוד. "התהליכים האלה כל כך מורכבים וארוכים שאני תמיד בוחר לירות כמה שיותר ולכל הכיוונים. הפיצ'רים קרובים ללבי ויקרו בכל מחיר, אבל במקביל אני רוצה לפתח את עצמי בארצות הברית, לעשות סרטים אישיים וגם ללכת לכיוון של סרטי אימה".