הילד הכי יפה והבריחה מאפגניסטן: 8 המלצות לפסטיבל ירושלים

פסטיבל הסרטים ירושלים חוזר לאולמות בשאגה גדולה (24.8-4.9), עם זוכי הפסטיבלים הגדולים, ועם "איפה אנה פרנק" של ארי פולמן בתור סרט פתיחה. כך יוצא שבתחרות הבינלאומית של הפסטיבל שלנו יתמודדו זה מול זה הזוכים בדקל הזהב בפסטיבל קאן ובדוב הזהב בפסטיבל ברלין. ליקטתי עבורכם כמה סרטים שלא כדאי לפספס.

1. מין חסר מזל או פורנו משוגעים

זוכה פרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין האחרון מתחיל בסצנת פורנו ביתית. אחר כך אנחנו מגלים שהסרט, שצולם על ידי בעלה של מורה לספרות, הגיע לאינטרנט, ועכשיו ההורים בבית הספר שבו היא מלמדת דורשים את פיטוריה. סרטו הדוקרני של ראדו ג'ודה, שצולם בימי הקורונה, מורכב משלושה פרקים בעלי סגנון שונה לחלוטין זה מזה. בראשון המורה מסתובבת ברחובות בוקרשט ונתקלת בגילויים שונים של חוסר סולידריות וגסות רוח. השני מציע מילון מונחים ויזואלי שבוחן בהומור את הגזענות, הצדקנות והשוביניזם של החברה הרומנית. ובשלישי המורה הטובה מגיעה לישיבה בבית הספר ומנסה להגן על עצמה מול ההורים הזועמים, שטיעוניהם חושפים את צביעותם. ויש עוד הפתעות. ג'ודה ("לא אכפת לי אם ההיסטוריה תזכור אותנו כברברים"), מהיוצרים המעניינים של הקולנוע הרומני היום, יצר מסה אינטלקטואלית בועטת, חצופה ומבדרת, שמסתיימת עם קריצה אבסורדית לוונדר וומן שלנו. מוגבל לגילאי 18+.
שבת 28.8 בשעה 17:00, שני 30.8 בשעה 15:00 ושישי 3.9 בשעה 20:00

2. ז' זה זיוף

אורסון וולס מגיש מסה קולנועית קונדסית ומשעשעת, שמקבצת כמה פרשות זיוף ובאמצעותן עוסקת בשאלות יסוד באמנות כמו ערך ואותנטיות. כקולנוען הוא מדמה את עצמו לאמן אשליות ומכין אותנו למפגשים עם סיפוריהם של זייפן האומנות אלמיר דה הורי ושל קליפורד אירווינג שפרסם ביוגרפיה מזויפת של האוורד יוז, ובדרך מתייחס גם למעשי זיוף שלו עצמו. תקשיבו טוב למה הוא אומר לכם בהתחלה, כי הוא משחק אתכם. הפסטיבל מקרין עותק חדש ומשוחזר של ההברקה הקולנועית הזאת מ-1973, אחת האחרונות שהקולנוען הגדול הספיק להשלים במו ידיו.
רביעי 25.8 בשעה 10:00

3. הילד היפה ביותר בעולם

התואר הנ"ל הודבק על ידי לוקינו ויסקונטי לנער השבדי בן ה-15, שאותו ליהק לגלם את מושא האובססיה של המשורר המזדקן גוסטב פון־אשנבך ב"מוות בוונציה". כשהעיבוד המופתי לנובלה של תומאס מאן יצא למסכים ב-1971, ביורן אנדרסון היתום, שסבתו דחפה אותו לאור הזרקורים, לגמרי לא היה מוכן לטלטלה שזרקה אותו לחוויות מוזרות ביפן ובמועדוני לילה בפריז. צמד דוקומנטריסטים שבדים מוצא אותו היום על סף גירוש מדירתו הזעירה, ויוצא איתו למסע בחייו האבודים. עם שיער לבן וארוך אנדרסון הכחוש עדיין מרהיב ביופיו, ונראה כמו מנהיג של איזו כת מסתורית (חזות שתרמה לליהוקו לתפקיד קטן ב"מידסומר"). הסרט היפה הזה משלב חומרי ארכיון מרתקים בתוך דיוקן אינטימי, אינטרוספקטיבי ולא מציצני, של נער שנזרק לגוב האריות, והיה לרגע מושא תשוקה של ילדות ושל גברים. מומלץ, כמובן, לראות גם את "מוות בוונציה" המופלא, שיוקרן אף הוא בפסטיבל.
שלישי 31.8 בשעה 21:45 ושבת 4.9 בשעה 17:45

4. מכתב מאישה אלמונית

נובלה וינאית של שטפן צווייג הפכה בידיו של מקס אופולס למלודרמה הוליוודית לירית ויפה להפליא, שממלאת את הלב במלנכוליה. פסנתרן פלייבוי (לואי ז'ורדן בתפקידו השרמנטי ביותר),המתכוון לחמוק מדו קרב שזומן אליו, מקבל מכתב מאישה שהוא כלל אינו זוכר (ג'ואן פונטיין בהופעה מלאת אור). ביושבו לקרוא אותו הוא מגלה שהוא היה דמות מהותית בחייה, ושהוא שכח אותה יותר מפעם אחת. אופולס מניע את הדמויות והמצלמה במחול אלגנטי שחושף את עולמן הפנימי וגורף אותנו לתוכו. עותק חדש ומשוחזר של הסרט מ-1948 מעורר את הטעם לרטרוספקטיבה של כל סרטיו של אחד מגדולי האומנים של הקולנוע, יהודי גולה שהביא איתו את וינה להוליווד ולצרפת.
חמישי 26.8 בשעה 12:30

5. שפאר בדרך להוליווד

בזמן שישב בכלא, אלברט שפאר, אדריכל ושר החימוש של גרמניה הנאצית, כתב ספר זיכרונות בשם "בתוככי הרייך השלישי" שנמכר במיליוני עותקים. אולפני פרמונט רכשו את הזכויות לעיבוד קולנועי, וב-1971 שלחו אליו את התסריטאי הצעיר אנדרו בירקין (אחיה של ג'יין בירקין שסרט אחר בפסטיבל מוקדש לה) לחדד איתו כמה נקודות בתסריט. בירקין הקליט את שיחותיהם, וההקלטות האלה שימשו בסיס לסרט תיעודי מרתק, אירוני ולא פעם מצמרר על ניסיונו של אחד הפושעים הנאצים הגדולים לטהר את שמו, ועל התסריטאי שהתבלבל וכמעט נפל בפח. ונסה לאפא כבר חקרה את התפיסה העצמית של היינריך הימלר כ"אדם הגון", והיא עושה זאת שוב באופן לא פחות אפקטיבי. יש לציין שהקולות הנשמעים בסרט אינם של הדוברים המקוריים, אלא שחזור מדויק שלהם.
שישי 27.8 בשעה 14:00 ושני 30.8 בשעה 11:45

6. לברוח

זוכה פרס הסרט התיעודי הבינלאומי הטוב ביותר בפסטיבל סאנדנס האחרון מגולל את סיפורו של פליט מאפגניסטן, שבמהלך בריחתו משם התגבשה זהותו כהומוסקסואל. כדי להסתיר את זהותו של הגיבור בן ה-36, שהגיע לדנמרק כנער בודד והיום עומד להינשא לבן זוגו בדנמרק, החומרים המצולמים כוסו באנימציה בסיסית. הרובד הוויזואלי אינו מעניין במיוחד, אבל ההגשה האינטימית של פרטי החיים על ידי הגיבור עצמו, והסוד הגדול שהסתיר במשך עשרים שנה (לא זה שאתם חושבים), הופכים את הסיפור למרתק, ומספקים תמונה חיה ועשירה של תלאות הפליטות.
רביעי 25.8 בשעה 17:45, ראשון 29.8 בשעה 20:45 ושישי 3.9 בשעה 10:30

7. סרטים ישראליים קצרים – תכנית 2

השנה השתתפתי בלקטורה של הסרטים הישראלים הקצרים בפסטיבל, ולכן אני יודעת שיש שם כמה סרטים נהדרים ממש. לטעמי המקבץ המוצלח ביותר נמצא בתוכנית 2. "פלומות" של תום קוריס וחני דומבה הוא סרט אנימציה בטכניקת סטופ מושן מושקע בצורה בלתי רגילה ומרהיב ביופיו על חוויית ההגירה וההתבגרות. "מחיקה מלאה" של סופי ארטוס מתאר יפה את הציפייה לחוויה האינטימית של הלידה מנקודת מבטה של היולדת המוקפת באנשים לא קשובים. "הוא יכול לישון על הספה" של אחינעם קפון הוא קומדיית זוגיות שנונה ומבדרת מאוד. ו"רוסו" של אתי ציקו הוא מעין מותחן קטן ומבוים לעילא מנקודת מבטה של עובדת זרה באוניברסיטת תל אביב. את המקבץ משלים סרט האנימציה הקצרצר והנוגע ללב "דפקתי על דלת ביתי" של מתיו חורי, שגיבורו בן ה-11 מתמודד עם אחד מקשיי ההתבגרות המוכרים.

8. פרה ראשונה

סרטה האחרון של קלי רייכהרדט ("ונדי ולוסי") היה לאחד המהוללים ביותר של השנה שעברה. הוא מספר על שני גברים שמחפשים את מזלם באורגון של 1820, וכשמסלולי חייהם מתנגשים, הם מוצאים דרך ייחודית להתפרנס. אחד מהם יודע להכין סופגניות, ולצורך כך הם מתגנבים בלילות וחולבים את הפרה האחת והיחידה שייבא לשם סוחר עשיר. הסגנון של רייכהרדט נזירי מאוד, ואני חייבת להודות שלקח לי זמן להסתנכרן עם הקצב האיטי שלו. אבל כשהפרה מגיעה על סירה בנהר, המעשייה הזו על הגירה, ידידות וראשית היוזמה החופשית באמריקה,מתחילה להתגבש למשהו יפה.
שישי 27.8 בשעה 13:45 ושבת 4.9 בשעה 13:30
לפרטים נוספים באתר הפסטיבל