ספרו של מישל קישקה הפך לסרט צרפתי נוגע ללב שמפספס בדבר אחד

ורה בלמון נולדה בצרפת ב-1932 ושרדה את מלחמת העולם השנייה בעזרת משפחה נוצרית שהחביאה אותה. בגיל 27 היא החלה לשחק בסרטים, ושנה אחרי כן כבר עברה להפקה. בלמון הפיקה עשרות סרטים וביימה שבעה, שהמפורסם בהם הוא "נשיקה אדומה" מ-1985 – סיפור התבגרות של נערה קומוניסטית ב-1952.

מישל קישקה נולדה בבלגיה ב-1954 לאב ששרד את אושוויץ ואם שהצליחה לברוח עם הוריה לשווייץ. בגיל 19 הוא עלה לישראל, למד בבצלאל, והפך למאייר וקומיקסאי בעל מוניטין בינלאומי. ב-2012 הוא הוציא לאור בצרפת את הרומן הגרפי האוטוביוגרפי "הדור השני: דברים שלא סיפרתי לאבא". זמן קצר אחרי כן פנתה אליו בלמון, אז כבר בת 80, וביקשה לעבד את ספרו לסרט. בסרטה הקודם כבמאית, "לשרוד עם הזאבים מ-2007", היא הביאה למסך את ספרה האוטוביוגרפי לכאורה של מישה דופונסקה מ-1997, בו סיפרה איך שרדה את השואה בחברת זאבים. אלא שחודשים ספורים אחרי יציאת הסרט, הספר נחשף ככזב מוחלט. יש לשער שבלמון הרגישה מרומה, כך שהעיבוד לסיפורו האישי של קישקה כבן לניצולים שסירבו לחלוק איתו את סיפורי השואה שלהם הוא גם מעין תיקון, שאותו השלימה בגיל 90.

"הסודות של אבא" הוא סרט אנימציה צרפתי, שמשום מה מופץ בארץ עם דיבוב לאנגלית הפוגם בחוויית הצפייה. במקום ז'אק גמבלן, המדבב את דמות האב בגרסת המקור, אנחנו מקבלים את קולו של אליוט גולד האמריקאי. שאר המדבבים בריטים, וחלק מהדיאלוגים נשמעים מלאכותיים – בעיה של בימוי קולות. זה חבל משום שהתסריט מתאר יפה את החוויה של בני הדור השני מנקודת מבטו של נער בתהליכי התבגרות.

הסרט נפתח בבלגיה ב-1959, כשמישל הוא נער בן 12, שעיקר הקושי שלו בחיים הוא העובדה שאחיו הצעיר צ'רלי נגרר אחריו לכל מקום. לצד הנדנוד שבדבר, בין האחים יש אחווה שנובעת מהסירוב של אביהם לספר להם מה קרה במחנות. התסכול אף מתעצם כשבשלב מסוים אבא מתחיל לספר על קורותיו באושוויץ לאנשים זרים, ואף מוזמן לשאת דברים באירועים ציבוריים ובטלוויזיה, אבל אותם הוא מתעקש להשאיר מעבר לדלת הנעולה של החדר שבו הוא מעלה את זיכרונותיו על נייר (ספרו של האב, "Une adolescence perdue dans la nuit des camps" יצא לאור ב-2005). מעבר לכך, העובדה שמישל הוא יהודי בין נוצרים דווקא משחררת אותו משיעורי נצרות, כך שזה סבבה. רק כשהוא מתחיל להיפגש עם נערה נוצרית, בניגוד לרצון ההורים משני הצדדים, יהדותו מתחילה להפוך לבעיה.

בתוך הרפרטואר המתרחב משנה לשנה של סרטים העוסקים בשואה, לסרטי התבגרות, מ"להתראות ילדים" ועד "ג'וג'ו ראביט", יש יתרון מסוים, משום שנקודת המבט הצעירה מצדיקה את הנאיביות והבריחה מאשמה הנלווית לרבים מהטקסטים (אם כי יש גם סרטים, כמו "הנער בפיג'מת הפסים" הנקלה, שלקחו את הנאיביות רחוק מדי). הריחוק מהזוועות וחוסר הידיעה הם הנושא המרכזי של "הסודות של אבא", וגם הטריגר העלילתי שלו – המוקד הדרמתי הוא יחסיו של מישל עם אביו הסרבן לאורך השנים. על פי הספר והסרט הריחוק מהאב, שבחברתו צייר את ציוריו הראשונים כדרך לתקשר איתו, מחולל טרגדיה, שהיא וריאציה על טרגדיה שקרתה במציאות. לצורך סגירת המעגל הדרמתי, קישקה מדמיין ביקור באושוויץ, שבמציאות קרה אחרי כתיבת הספר.

אנימציית הדמויות ב"הסודות של אבא" בסיסית וגנרית למדי. האיורים אינם משחזרים את אלה שבספר, שהם מעט קריקטוריים וייחודיים יותר. יש לציין שטיזר מקסים, שהועלה ליוטיוב במסגרת גיוס כספים לסרט בקיקסטארטר לפני שבע שנים, נראה הרבה יותר דומה לאיורים המקוריים של קישקה. מכאן אפשר להסיק שבמהלך העבודה הוחלט לשנות כיוון, אולי מתוך מחשבה שכך הסרט יגיע לקהל רחב יותר. לטעמי זאת שגיאה, לפחות מבחינת האומנות, אבל גם בצורתו הנוכחית "הסודות של אבא" הוא סרט נוגע ללב וראוי לצפייה.

3.5 כוכבים
My Father's Secrets בימוי: ורה בלמון. צרפת 2022, 74 דק'