בגרון חנוק ובלי אוויר: 8 סדרות להסחת דעת מהמציאות האיומה

יתר מדי כאב ראינו בחודש וקצת האחרונים, ואפילו לא התחלנו ללקק את הפצעים. אבל בין כל סיפורי הזוועות והתמונות המזעזעות בטלוויזיה (וזה עוד מבלי לדבר על הטלגרם), חשוב גם לשמור על הבריאות הנפשית שלכם. חשוב גם להתנתק לקצת. ובשביל דברים כאלו טיים אאוט נולד, אז אספנו מספר סדרות חדשות שתוכלו להשתמש בהן כהסחת דעת חשובה ברגעים הקשים. כשנעבור את זה, יהיה זמן לבינג'ים ארוכים יותר.

1. קראפופוליס

"קראפופוליס" היא הניסיון של דן הרמן לצאת קצת מעולמות הסיי-פיי של "ריק ומורטי", ולעבור ללעוג לדברים נוספים. נגיד, ראשית ימי הציוויליזציה המודרנית ביוון. הסדרה עוקבת אחר משפחה לא ממש אופיינית (מוכר לכם?), שבראשה ראש העיר הראשון. כלומר, הראשון אי פעם, כי "קראפופוליס" שהוא בונה היא העיר הראשונה אי פעם, מעבר מעידן הברבריות לתרבות אנושית מתקדמת. זה, כמובן, לא בהכרח מדויק היסטורית – כי לראש העיר יש אמא שהיא אלת ההרס העצמי, אבא שהוא מפלצת אדם-אריה-עקרב-נשר-עטלף, אח שהוא חצי דג חצי גאון ואחות שנראית כמו אמזונה טורפת. וזו החבורה שאמורה להוביל את האנושות למקום בריא יותר.

כיאה ליצירתו של הרמן, קצב הבדיחות והשנינויות פשוט מסחרר, וגם הרעיון הבסיסי באמת מחזיק סיפור לא רע. הפעם הגיבור (בדיבובו של כוכב IT Crowd ריצ'ארד איואדה) הרבה יותר תמים ומעורר הזדהות מריק, וערוב הדמויות המופרעות שסביבו הם בית חרושת לפאנצ'ים, אבל אולי הבעת האמון הכי גדולה בסדרה היתה של רשת פוקס, שהזמינה מראש 2 עונות, ואז אחרי שראתה פרקים ראשונים, הזמינה מראש כבר עונה שלישית מרוב התלהבות. אפשר רק לקוות שאנחנו נתלהב לא פחות.
"Krapopolis", פרק ראשון ושני ב-Fox וב-Hulu (בעתיד בדיסני+)

2. אלכסה קרואו: בלשית פרטית

רק המעטים ששרדו את הנייטיז יוכלו להסביר איזה אהבה היתה בישראל ל"זינה הנסיכה הלוחמת". בימי הערוץ הראשון, האקשן הטלוויזיוני הכי גדול שקיבלנו זה דן מרגלית קם מהכיסא, כך שאולי זה לא מפתיע שסדרת אקשן אמריקאית-ניו זילנדית בעלת תקציב זעום הצליחה בישראל, אבל זינה היתה הגיבורה שכולנו חלמנו עליה. השנים חלפו מאז, ולוסי לולס – הלוא היא זינה – המשיכה לסדרת כמו "באטלסטאר גלקטיקה" או "אש נגד כוחות הרשע" וכל מיני הופעות אורח קטנות (למשל, אחת בלתי נשכחת ב"יורוטריפ"), אבל שום דבר מרכזי במיוחד. גם "אלכסה קרואו: בלשית פרטית", הסדרה הניו זילנדית בה היא מככבת במשך ארבעת השנים האחרונות, היא לא שום דבר מרכזי במיוחד, אלא אם אתם חיים בדרום-מזרח כדור הארץ. שם, במדינת המקור ובאוסטרליה, הדרמה הקומית שלה היא להיט שרץ, ובכן, כבר ארבע שנים.

אל תתנו לשם המתורגם בעברית לעבוד עליכם, זו לא עוד סדרת בלשים גנרית. כלומר זה כן, אבל היא מחזיקה בשני אלמנטים שהופכים אותה למשב רוח בלשית רעננה: הראשון הוא, כמובן, לוסי לולס עצמה, שמספקת הופעה שובה וחיננית, אבל קשוחה כשצריך – בדיוק כמו שהתרגלנו לקבל ממנה בזינה. השני הוא אווירה הרבה יותר קלילה מרוב הז'אנר, כפי שאפשר להבין מהשם המקורי של הסדרה, "My Life Is Murder". וואלה, החיים שלי רצח זה שם מעולה, חבל שלא השאירו. בסדרה לולס, שמגלמת כמובןאת אלכסה קרואו, מנסה לפתח חיים אישיים (כולל הזמנת ג'יגלו) אחרי שסיימה קריירה כבלשית משטרה, אבל הרצח – הו הרצח – קורא לה בחזרה שוב ושוב ושוב. שתי העונות הראשונות עלו ל-VOD של יס במלואה, ושתי העונות הבאות צפויות להגיע בהמשך.
צמד עונות ראשונות של "אלכסה קרואו: בלשית פרטית", 10 פרקים, yesVOD

3. Wilderness

האימה שבזוגיות, משחקי הכוחות, הקנאות והנקמות, כל אלה הם החומרים שמהם עשויה "Wilderness", הדרמה הבריטית החדשה של אמזון פריים. במרכזה זוג בריטי מוצלח שעובר לארצות הברית בעקבות הקריירה של הבעל (אוליבר ג'קסון-כהן החתיך מ"מי מתגורר בבית היל") והכל מושלם להם, עד שהאישה (ג'נה קולמן שהייתה נפלאה ב"דוקטור הו") מגלה שהוא בוגד בה. והיא מחליטה לנקום. הסדרה מבוססת על רב המכר הבריטי באותו שם של הסופרת בי.אי ג'ונס שיצא לאור ב-2019, עם כותרת המשנה המעודנת "אהבה יכולה לכאוב. בגידה יכולה להרוג".

העלילה עוקבת אחר הזוג כשהוא יוצא לטיול ברחבי ארצות הברית שמציע הבעל לשיקום היחסים, בעוד אשתו הנבגדת רואה הזדמנות לנקמה רצחנית. בלי ספוילרים, אבל גם האישה השנייה נכנסת מתישהו לתמונה והעניינים מסתבכים. בסך הכל שישה פרקים, כמו שהבריטים אוהבים, בהפקה כל-נשית ובבימויה של הבמאית הקוריאנית-אמריקאית סו יונג קים, ויש מצב שקיבלנו כאן ממתק בינג' מותח ומענג שהוא גם פנטזיית נקמה נשית וגם משהו לצפות בו ביחד כזוג ולזוע באי נוחות הולכת וגוברת.
>> "Wilderness", עונה אחת, שישה פרקים, עכשיו באמזון פריים וידאו

4. האחת

"האחת", הסדרה הדוקומנטרית הכי מדוברת, נצפית ושאפתנית של כאן 11, רוצה לחשוף סופית ולקעקע בהיסטוריה את סיפורה המלא של טייסת 201 הנערצת במלחמת יום כיפור, שגם אם נזכרה במורשת הקרב, לא נחקרה מול עין המצלמות אוהבות הרגש. זה דבר אחד לדעת על 14 הטייסים שנפלו בשבי הסורי, וזה דבר אחר לגמרי לשמוע את חלקם מדברים על הסיוט הסורי מול המצלמות. זו לא בדיוק בריחה מהמציאות, אבל כן הסחת דעת.

בכאן 11 הפכו את ארבעת חלקי הסדרה לאירוע טלוויזיוני של ממש לציון 50 שנה למלחמה, עם המון שאלות על פוסט-טראומה אישית ולאומית – ואפשר למצוא משם לא מעט השראה לאיך להתחיל לחשוב על להחלים. הסדרה הפכה לחובת צפייה, ודי מדהים לראות קונצנזוס יצירתי כל כך מרשים, על אחת כמה וכמה בתחום הדוקו-צבא הטחון. צפיית חובה, אם במקרה פספסתם.
"האחת", כל הפרקים זמינים ביוטיוב

5. ברוכים הבאים לרקסהאם

סדרה שבעצם התחילה כדאחקה: רוב מקלהני, מיוצרי וכוכבי "פילדלפיה זורחת", נדלק על כדורגל בריטי בזכות התסריטאי הבריטי האמפרי קאר, שהיה צופה במשחקי הליגות הנמוכות של אנגליה בחדר הכותבים של "Mythic Quest", הסיטקום המעולה של מקלהני לאפל TV+. קאר חשף את מקלהני לקונספט של עליית ליגה וירידת ליגה, והמוח של מקלהני התפוצץ. הוא רתם את חברו כוכב הקולנוע רייאן ריינולדס להזיה שלו והם רכשו יחדיו קבוצת כדורגל מהליגה החמישית. הרעיון הדי בנאלי של שניהם היה לתעד את עצמם כבעלי הקבוצה ולייצר סיפור קלאסי של קבוצה אנדרדוגית שמצליחה להתעלות כנגד כל הסיכויים ולזכות במה-שזה-לא-יהיה, למרות שלאף אחד משניהם אין שמץ של ניסיון או מושג בכדורגל ובוודאי שלא בניהול קבוצת כדורגל. הם חשבו שיהיו צחוקים. אבל בעונה הראשונה של "ברוכים הבאים לרקסהאם" התברר שזה הולך להיות סיפור אחר לגמרי.

"ברוכים הבאים לרקסהאם" הוא בעצם סיפור אהבה בין אנשים וכדורגל, וסיפור התאהבות של שני כוכבים ציניים בקהילה נידחת בצפון-וויילס, וסיפור של אהבת אמת בין עיר לקבוצה שלה. מועדון הכדורגל של רקסהאם קיים מאז 1864, השלישי הכי ותיק בכל בריטניה, וריינולדס ומקלהני הצילו אותו למעשה מחיסול מוחלט. יחד עם קבוצת הכדורגל הם הצילו גם את הגאווה הפצועה של תושבי העיירה ואת תחושת הקהילה שלהם. ופתאום העסק נהיה מאוד רציני. התוצאה בעונה הראשונה הייתה קסם ומתיקות אמיתית, צמד הכוכבים ההוליוודים נראו באמת מופתעים לגלות את האנשים שהרעיון המטופש שלהם שינה את חייהם, וכמויות הרגש שהשפריצו מהמסך הרגישו אותנטיות (אם כי הם שחקנים מאוד טובים, לא ניקח מהם את זה). בעונה השנייה נטל ההוכחה שלהם יהיה למנוע מ"ברוכים הבאים לרקסהאם" להפוך דביקה והוליוודית מדי.

זה לא יהיה קל, כי בעולם האמיתי, שמקדים את הסדרה התיעודית בכמה חודשים טובים, קבוצת הכדורגל של רקסהאם די משגשגת. התנופה שהצלחת הסדרה של FX/Hulu/דיסני+ נתנה לקבוצה ולעיר עשתה שינוי אמיתי, והיא כבר לא האנדרדוג החבוט שהייתה. בניגוד לעונה הקודמת שעלתה בבינג' של 18 פרקים, העונה הנוכחית שעלתה שלשום ב-Hulu/FX ותגיע בקרוב לדיסני+ תכלול כנראה 12 פרקים, ורק שני פרקים יעלו מדי שבוע. זה אומר שרק בעוד כמה חודשים נדע אם "ברוכים הבאים לרקסהאם" תלך בדרכו של "טד לאסו" ותגזים כמו אמריקאית טובה בכמויות הסוכר והצ'יז. תחזיקו אצבעות.
>> "Welcome To Wrexham", עונה 2, 12 פרקים, עכשיו ב-Hulu/FX ובקרוב בדיסני+ 

6. הבחורה השחורה השנייה

יחסים במקום העבודה הם תמיד דבר קצת סבוך. האנשים שעובדים איתך הם לא בהכרח האנשים שבחרת לעבוד איתם, וצריך להסתדר, כי אחרת מפוטרים. אבל היחסים האלה הופכים למורכבים יותר, כמו בערך כל דבר, כשמכניסים פנימה את המתח הגזעי. נכון, בארץ הנושא פחות בשיח (אבל היי, זה לא שחסר פה גזענות), אבל האשכנזים ביותר מביננו יכולים לנסות ולהבין כמה מוזר זה להיות הבחורה השחורה היחידה במקום העבודה שלך. עם האתגר הזה היתה צריכה להתמודד נלה, הגיבורה של "הבחור השחורה השנייה", עד שהגיעה בחורה חדשה, שחורה, ואחרת. ולכן שם הסדרה הוא "הבחורה השחורה השנייה". הספתח הזה נשמע חמוד, במקרה הטוב, אבל אז נכנסים כמה אלמנטים שמשנים את כל הסיפור, ואנחנו נמנע מאוד מספוילרים אבל רק נגיד שהייזל, הבחורה השחורה השנייה, מתחילה כחברה, ומתגלה כהרבה יותר – ורק נסו לשים לב למוטיב השיער.

"הבחורה השחורה השנייה" מבוסס על רומן מצליח בעל אותו השם מאת הסופרת הצעירה זאקיה דלילה האריס, שיצרה סאטירת אימה על עולם הוצאות הספרים הלבן (מקום העבודה של נלה והייזל הוא הוצאת ספרים בשם "ווגנר". כן, כמו המלחין, וזה לא במקרה), בעקבות חוויותיה בעולם הוצאות הספרים הלבן. סאטירה? אימה? יוצרת שחורה שעוסקת במתח בין גזעי? כן, לא במקרה זה מזכיר לכם את ג'ורדן פיל מתהילת "תברח" – זה בהחלט המשך של הטרנד, ואנחנו לא נגד, כי ז'אנר האימה השחורה הוא בהחלט אחד המקומות המעניינים ביותר כרגע. בואו להיבהל מבחורה שחורה. רגע, זה יצא לא טוב – בואו להיבהל מבחורה שחורה שנייה.
"הבחורה השחורה השנייה", 10 פרקים, בדיסני+

7. Dear Child

מדי פעם זה עדיין קורה בנטפליקס, כשסדרה שאינה דוברת אנגלית מגיעה פתאום משום מקום וכובשת קהלים גדולים בכל העולם עם איכויות טלוויזיוניות אחרות וזרות שיש בהן קסם רענן ורב. הן תמיד מגיעות משום מקום, כי נטפליקס לא משקיעה מאמצים בינלאומיים גדולים בקידומן ושום באזז לא מלווה את עלייתן. וזה רק הופך את ההצלחה שלהן למרשימה יותר. זה בדיוק המצב עם "Dear Child" שעלתה בסופ"ש אל מרחבי הסטרימינג של נטפליקס, והתייצבה במקום הראשון במצעד הסדרות הנצפות ביותר של השירות הפופולרי פשוט כי עוד ועוד אנשים בחרו בה מתוך עמוד הבית המבלבל. ביקורות נלהבות מאוד של יוטיוברים הפיצו את הסדרה כמו אש ברחבי הרשת, בגרסה מחודשת ומשודרגת של "מפה לאוזן", והנה יש לנו להיט. והוא מותחן פסיכולוגי. והוא ממש מקריפ. והוא גרמני.

"Dear Child" ("ילדה יקרה") היא מיני סדרה בת שישה פרקים, מבוססת על רב-מכר בינלאומי באותו שם של רומי האוזמן, והיא אכן מאוד גרמנית ודוברת גרמנית עם קאסט גרמני (מצוין). במרכז הסיפור: אישה נפגעת בתאונת דרכים כשהיא חוצה כביש בריצה באמצע יער, בבית החולים היא מתעוררת לצד בתה הקטנה ואנחנו מבינים שהן נמלטו משנים ארוכות כחטופות שהוחזקו בשבי. אבל לא באמת הבנו כלום, כמובן. בלי ספוילרים: אין הרבה סדרות זרות שמצליחות לסחוף את העולם כולו בנטפליקס, אבל אין הרבה סדרות בכלל שנותנות לאינטליגנציה של הצופה את הכבוד ש"Dear Child" נותנת. הטוויסטים אינטליגנטיים ומפתיעים, הדמויות עגולות והאקשן חד, המתח נובע מאימה אמיתית וצרופה, והגרמנים שוב מתגלים (כמו ב"Dark") כמאסטרים של טלוויזיה.
>> "Dear Child", שישה פרקים, עכשיו בנטפליקס

8. The Changeling

"The Changeling" היא סדרה שתצטרכו להתאמץ בשבילה, לכן היא הסחת דעת מושלמת. היא מתרחשת במין גרסת מראה סדוקה של העיר הכי מצולמת בעולם, ונראית כמו הזיה ניו יורקית מיקום אלטרנטיבי. משהו שם מרגיש לא בסדר מהרגע הראשון. קשה לומר מה. ועם כל דקה שעוברת מגלים שאולי עדיף לא לגלות. יוצרת הסדרה, קלי מרסל (שכתבה את התסריטים של שני סרטי "Venom" של מארוול ותכתוב ותביים גם את השלישי), חיברה סביב הרומן המצליח באותו שם של רוברט לאוואל מ-2017 עלילה שמצליחה להיות גם דרמה משפחתית, גם פנטזיה אורבנית סוריאליסטית וגם אימה הופכת קרביים במידות די שוות. הכל מיטשטש ומתערבב ב"The Changeling", והערבוב הזה מייצר חוויה מטלטלת שלא כל המבקרים בארה"ב יצאו ממנה מרוצים, כמו אחרי נסיעה ברכבת הרים שקצת יצאה מדעתה.

סיפור המסגרת פשוט: אפולו קגוואה (בגילומו של להקית' סטנפילד המעולה מ"אטלנטה" ו"סליחה על ההפרעה"), סוחר ספרים משומשים, יוצא למסע בעקבות אשתו (אדינה פורטר שאתם אולי זוכרים מ"ניוזרום" ו"דם אמיתי") ובנו שנעלמו, ועד מהרה מאבד קשר עם הניו יורק שהוא מכיר ומגלה ניו יורק אחרת לגמרי, אפלה ומיסטית ורבת-מימדים ופורטלים, והכל מסתבך כמו בטריפ רע מאוד של הזיות. לפחות על פי שלוש הפרקים הראשונים שעלו בבת אחת, מדובר באחת מסדרות האימה-פנטזיה היותר מלחיצות ומקריפות של השנה, אבל כנהוג בז'אנר נצטרך לחכות לסוף העונה כדי לוודא שמדובר ביצירה איכותית ולא בעוד מתחזה ממימד אחר של טלוויזיה בינונית. אנחנו כבר מוקפים בכאלה.
>> The Changeling, שמונה פרקים (שלושה עלו בבת אחת, אחד בשבוע אחר כך), עכשיו באפל TV+