הגעת רחוק בייבי: דברים שלא ידעתם גם אחרי 50 שנות "הסנדק"

השבוע לפני חמישים שנה (14.3.1972) יצא למסכים "הסנדק", העיבוד המופתי של פרנסיס פורד קופולה לספרו של מריו פוזו על משפחת קורלאונה ושליטתה בפשע המאורגן. סרט המאפיה שהמילה "מאפיה" לא הוזכרה בו זכה לקבלת פנים נלהבת מצד המבקרים, הקהל (הוא שבר את כל שיאי ההכנסות עד אז) והאקדמיה, שהעניקה לו את האוסקר לסרט הטוב ביותר. תהילתו של "הסנדק" לא הועמה עם השנים ושלל משפטים מתוכו הפכו לשגורים בשפה, שלא לדבר על כל החיקויים והפארודיות. להעשרת המיתולוגיה של הסרט, הנה חמישה דברים שאולי לא ידעתם עליו.

פרנסיס פורד קופולה על הסט של "הסנדק" (צילום: גטי אימג'ס)

חטאו של נינו רוטה

"הסנדק" זכה בעשר מועמדויות לאוסקר, אז איך קרה שדווקא הפסקול המופלא של נינו רוטה, שתרם לו כל כך הרבה יופי ומלנכוליה בטעם איטלקי, לא היה מועמד? כי רוטה הלחין את הנעימה שמלווה את הסצנות הסיציליאניות 14 שנים לפני כן עבור הסרט האיטלקי "פורטונלה". אותו סרט נכתב על ידי פדריקו פליני עבור זוגתו ג'ולייטה מסינה, והוא גם היה אמור לביים אותו. אבל אחרי שני סרטים אדירים שעשה איתה – "לה סטרדה" ו"לילות כביריה" – פליני כנראה חשש להיות מזוהה כבעלה הבמאי של הכוכבת החד פעמית, ולכן העביר את מושכות הבימוי לאדוארדו דה פיליפו. "פורטונלה" לא השאיר חותם על תולדות הקולנוע ואולי בשל כך רוטה מחזר מוטיבים מוזיקליים מהפסקול שלו ב"לה דולצ'ה ויטה" וב"הסנדק". כשהוכרזו המועמדויות לאוסקר הפסקול של רוטה נכלל בהן, אבל אז החליט מי שהחליט שעל פי כללי האקדמיה הפסקול של "הסנדק" אינו נחשב מקורי (המלה "מקורי" מופיעה בשם של הקטגוריה), ומועמדותו נפסלה. 

פרט בונוס: העוול ההיסטורי תוקן שנתיים אחרי כן כלשרוטה הוענק אוסקר על "הסנדק 2".

למה לוקה התבלבל

אחד הרגעים הזכורים בסרט המרוצף ברגעים זכורים הוא הסצנה שבה לוקה בראצי, הרוצח בשירות המאפיה, ניגש לברך את ויטו קורלאונה בחתונת בתו. בראצי כל כך לחוץ שהוא מתבלבל באמצע הדקלום שהכין מראש. זה היה סרטו הראשון של לני מונטנה והוא היה כל כך לחוץ מנוכחותו של מרלון ברנדו, שהבלבול היה אמיתי. קופולה דווקא אהב את הבלבול והחליט להשתמש בטייק הראשון, משום שחשב שתחושת הלחץ של מונטנה מעבירה היטב את האימה שוויטו קורלאונה מטיל על הסובבים אותו.

אכן מטיל אימה. מרלון ברנדו ושחקן לא ידוע על הסט של "הסנדק" (צילום: גטי אימג'ס)

בשנות החמישים והשישים מונטנה היה מתאבק מצליח, לפני שהחליף קריירה והחל לעבוד כחייל של משפחת הפשע קולומבו (הוא התמחה בהצתות). ראש המשפחה התנגד להפקת סרט על המאפיה האיטלקית וכדי לרצות אותו, המפיק של "הסנדק", אל רודי, הציע לחתוך את המלה "מאפיה" מהתסריט ולארח על הסט נציגים של המשפחה. מונטנה שימש באותו זמן שומר ראש של אחד מבני המשפחה, וכשקופולה ראה אותו הוא החליט ללהק אותו לתפקיד בראצי (הוא החליף את השחקן המקורי שמת פתאום מהתקף לב). סרטו הבא של מונטנה היה "הפנים המצחיקות של הסנדק" (L'altra faccia del padrino) – פארודיה איטלקית על "הסנדק". בשנים הבאות הוא הופיע ב-13 סרטים נוספים.

פרט בונוס: גם ג'אני רוסו, שגילם את קרלו ריצי, בעלה הפוחז של קוני (בתו של הסנדק), הגיע לסרט היישר מהמאפיה. בשל חוסר ניסיונו, ברנדו לא רצה אותו בסרט עד שרוסו ניגש לאיים עליו. ברנדו לא ידע שזה איום אמיתי, התרשם מה"משחק" המשכנע, ושינה את דעתו. רוסו המשיך משם להופיע ביותר מ-46 סרטים.

מה נסגר עם הגמד

המפיק רוברט אוונס לא רצה את השחקן המתחיל ונמוך הקומה אל פאצ'ינו לתפקיד גיבור הסרט מייקל קורלאונה. הוא אף כינה אותו "הגמד". אולפני פרמאונט רצו כוכב כמו וורן ביטי, או רוברט רדפורד, או ריאן אוניל, או ג'ק ניקולסון, אבל קופולה רצה מישהו פחות מוכר ופחות ויותר איטלקי והתעקש על פאצ'ינו. אלא שהוא כבר לוהק לתפקיד משנה בקומדיית הפשע "The Gang That Couldn’t Shoot Straight" בכיכובו של ג'רי אורבך (האבא ב"ריקוד מושחת").

אל פאצ'ינו ודיאן קיטון, "הסנדק" (צילום: גטי אימג'ס)

כדי לשחרר אותו משם, ההפקה שלחה במקומו שחקן צעיר אחר בשם רוברט דה נירו, שלוהק לתפקיד פולי, אחד מחיילי משפחת קורלאונה. דה נירו בכלל עשה אודישן לתפקיד האח הבכור סוני קורלאונה, אבל קופולה חשב שג'יימס קאן מתאים יותר לתפקיד. עם זאת, האודישן של דה נירו היה מספיק מרשים כדי שיתנו לו תפקיד אחר בסרט, אבל, כאמור, הם ויתרו עליו כדי להשיג את פאצ'ינו. בסופו של דבר כולם יצאו ברווח ממשחק הכיסאות המוזיקליים הזה – שנתיים אחרי כן דה נירו גילם את ויטו קורלאונה הצעיר ב"הסנדק 2".

פרט בונוס: כמו ברנדו, דה נירו זכה באוסקר על הופעתו כוויטו קורלאונה, וזה היה המקרה הראשון בתולדות פרסי האקדמיה שבו שני שחקנים זכו בפרס על גילום אותו תפקיד. ברנדו, דרך אגב, לא בא לטקס אלא שלח במקומו בחורה אינדיאנית כמחאה על הייצוג הגזעני של אמריקאים ילידים בסרטים.

התינוק סופיה

צילומי "הסנדק" החלו בסוף מרץ 1971. ב-14 במאי 1971 נולדה סופיה, בתו של קופולה. את בכורתה הקולנועית עשתה כמה ימים אחרי כן בתפקיד בנה התינוק של קוני, אחותו של מייקל, בגילומה של טלייה שייר, אחותו של הבמאי. תקריבים של התינוק נראים בסצנת ההטבלה המפורסמת, כך שאפשר לומר שסופיה הוטבלה לקולנוע ממש עם לידתה.

לא בתמונה, לשם שינוי: סופיה קופולה. משפחת קורלאונה, "הסנדק" (צילום: גטי אימג'ס)

18 שנים אחרי כן אביה ליהק אותה לתפקיד מרי קורלאונה, בתו של מייקל, ב"הסנדק 3". כלומר, בסרט השלישי היא גילמה את בת הדוד של התינוק שגילמה בסרט הראשון. סופיה נראתה גם ב"הסנדק 2" בתפקיד מהגרת קטנה על האוניה שמביאה לאמריקה את ויטו קורלאונה הצעיר (דה נירו), שהוא סבא של הדמויות שגילמה בסרט הראשון והשלישי. לצד אחותו טליה שלוהקה לתפקיד מרכזי, קופולה שיבץ את כל בני משפחתו לתפקידים קטנים בסרטי "הסנדק" (אביו קרמיין השתתף בהלחנת הפסקול). אבל רק סופיה, שגדלה להיות במאית מוערכת בעצמה, הופיעה בתפקידים שונים בכל השלושה. 

פרט בונוס: "הסנדק" נפתח בסיקוונס חתונתה של קוני. בזמן החגיגה אחיה סוני (ג'יימס קאן) נראה מזדיין עם מישהי מהצד. מהזיון הזה ייוולד בנו הלא חוקי וינסנט, שיגדל להיות דמות מרכזית בסרט השלישי (בגילומו של אנדי גרסיה), וינהל רומן עם בת דודו מרי (סופיה קופולה, שהחליפה בתפקיד את ווינונה ריידר שפרשה בגלל תשישות).

סרג'יו לאונה וקופולה

אחרי שרכשו את הזכויות על הספר של מריו פוזו, הכוונה המקורית של אולפני פרמאונט היתה בכלל להפיק סרט גנגסטרים דל תקציב שיתרחש בהווה של שנות השבעים. פוזו, שספרו מתרחש בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה, כתב את התסריט הראשוני בהתאם לדרישות ההפקה. הבמאי המיועד היה סרג'יו לאונה האיטלקי, שזכה לתהילה כשביים מערבוני ספגטי כמו "הטוב הרע והמכוער" ו"היו זמנים באמריקה". אבל לאונה חשש שהתסריט מאדיר את המאפיה ודחה את ההצעה. לפני שהגיעו לקופולה, פרמאונט פנו לבמאים מבוססים יותר, בהם קוסטה גברס, ארתור פן, ואוטו פרמינגר. כולם אמרו לא.

אוטו פרמינגר? תציע לו הצעה שאי אפשר לסרב לה. מרלון ברנדו וג'יימס קאן, "הסנדק" (צילום: גטי אימג'ס)

בהתחלה גם קופולה דחה את התסריט כי לא רצה לחטוא בהאדרת המאפיה ובהצגה של מהגרים סיציליאנים כפושעים. רק כשעלה במוחו הרעיון לעצב את "הסנדק" כאלגוריה אפלה על הקפיטליזם האמריקאי (כפי שעולה ממשפט הפתיחה של הסרט) הוא החליט ללכת על זה, ודרש תקציב שיאפשר לו להרים סרט תקופתי (הוא גם התעקש לצלם את הסצנות הסיציליאניות בסיציליה). כשהצילומים נמשכו מעבר לזמן המתוכנן והתקציב הלך ותפח, קופולה חשש שהוא יפוטר. בפרמאונט חשבו להחליף אותו בארם אבקיאן, מי שיועד להיות העורך של הסרט. ליתר בטחון, קופולה פיטר אותו, והוציא מברנדו הבטחה שאם הוא יפוטר, ברנדו יפרוש איתו. 

פרט בונוס: כעבור 12 שנים סרג'יו לאונה ביים סאגת פשע מאורגן ניו יורקית משל עצמו, רק שהיא עסקה בגנגסטרים יהודים. דה נירו הוביל את הקאסט של "היו זמנים באמריקה", שכשל בקופות ולא זכה במועמדויות לאוסקר, אך היום נחשב ליצירת מופת. הוא, למשל, דורג רביעי ברשימת סרטי הגנגסטרים הגדולים ביותר בכל הזמנים שפורסמה לפני כמה חודשים ב"הגרדיאן". את שלושת המקומות הראשונים ברשימה תפסו "החברה הטובים" של מרטין סקורסזה, וכמובן "הסנדק" ו"הסנדק 2".