לונה פארק המסילה וריקוד עם צ'אושסקו. זאת העיר של אוהד ובר
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: אוהד ובר הוא מנהל בית הספר לאמנויות הבמה של תיאטרון הקאמרי, הוא גם משורר, הוא גם בן של פודי שאוהב לדבר על החיים בטאיזו, והוא מכיר את המקום המושלם בתל אביב לספוג בו שמחת חיים צוענית
>> אוהד ובר הוא שחקן, משורר ומנהל בית הספר לאמנויות הבמה של התיאטרון הקאמרי. ובר הוא זוכה פרס הליקון לשירה ע"ש רמי דיצני (2013), ספרו הראשון "דייט עם עצמי" יצא לאור בשנת 2017 (הוצאת מקום לשירה והקיבוץ המאוחד), ספרו השני "מוכה אהבה" יצא לאור בשנת 2023 (הוצאת עיתון 77)
1. נווה צדק
לבשו את מגן הקלישאות שלכם כי אתם הולכים לחטוף אחת: המקום הראשון שאני בוחר בו הוא שכונת נווה צדק. אנמק: גרתי שמונה שנים ברחוב יצחק אלחנן בשכונה, ובזמן הזה כתבתי שני ספרי שירה. את הספר הראשון כתבתי בחדר שלי, כשאני יושב לשולחן (כנראה בתנוחה השפופה שבה אתם מדמיינים משורר) ורושם את המילים במחברת או מקליד אותן ללפטופ. כשהתחלתי לעבוד על הספר השני, החלטתי שאחת המטרות שלי היא לקרב את שפת השירה לשפת הדיבור שלי ביומיום, ולכן, במקום לכתוב את השירים על דף, התחלתי להקליט אותם לעצמי בהודעות ווטסאפ קוליות בזמן שעשיתי טיולים ליליים בשכונה, ולאחר מכן, כששבתי הביתה, תמללתי אותם בכתב. כך יצא, שסמטאות נווה צדק, מרכז סוזן דלל, מוזיאון נחום גוטמן ופינות חמד אחרות, הפכו לנתיבים הסנטימנטליים שבהם אני מדקלם את השירים שלי ישר מהראש לנייד, או, אם תרצו – כותב בתנועה.
2. פארק המסילה
קראו לי נאיבי, קראו לי בועתי, אבל המקום השני שאני בוחר בו נמצא ממש בתוך המקום הראשון. אני מתכוון לפארק המסילה שהוא בעצם הגבול הדרומי של נווה צדק. למיטיבי לכת אני אמקם את הג'י.פי.אס בחלק המזרחי של הפארק, איפה שהוא נפגש עם רח' הרצל. בחבורה שלי קוראים לאזור הזה "לונה פארק המסילה", והוא המקום הכי טוב לצאת אליו לבילוי בעיר. כל ערב הוא רכבת הרים שבה אתה עובר בין 5 פאבים לפחות (ממליץ על האוגנדה, הנואיבה, הקיסה, הרומנו והרפי), שותה נגרוני, אוכל פיצה, רוקד, אומר שלום למעצבים משנקר, לסופרים מגילמן, לציירים מבצלאל ומתעדכן בקולקציות הקעקועים החדשות על מרפקי ההיפסטרים. אזהרה: קשה לעמוד ברמת הקוליות הנדרשת, אני אף פעם לא הצלחתי – פשוט תהיו אתם.
3. טאיזו
אני מודה שקשה לחשוב על בחירה יותר אליטיסטית בעיר הזאת. אבל היי, אני מאשים קודם כל את אבא שלי. אני בן של פודיז, בכל שנה אבא שלי בוחר יעד חדש לטוס אליו לפי מסעדות כוכב מישלן שהוא עוד לא ביקר בהן (השיא היה שבוע בניו יורק, שאליו הוא הזמין מראש מקום ב-14 מסעדות מישלן, ארוחת צהריים וערב בכל יום, ביחד זה יצא יותר מ-30 כוכבים). אני כמובן לא סרבן זלילה ועל כן הצטרפתי למסעות שלו וכך טיפחתי לעצמי קריירה די מכובדת בתור סועד. בארץ עוד אין מסעדת כוכב מישלן, אבל אבא ואני מקפידים לצאת פעם בשבוע לדייט שכולל ארוחת צהריים באחת ממסעדות הגורמה בעיר. כמובן שאוכל טוב הוא לא רק תענוג לחיך, אלא גם הזדמנות נהדרת לדבר על החיים, על פילוסופיה ועל מה שביניהם – וטאיזו היא המקום המושלם לבילוי הזה. למי שכבר רץ להזמין מקום, אני ממליץ להתחיל בסלט ירקות סיניים, להמשיך בדאמפלינג שנחאינזי ולקנח ביער השחור. בתיאבון! דרך בגין 23
4. חיים נלו – גריל האוס
נולדתי עם דרכון רומני בכיס וקבב רומני בפה. אמא שלי היא ילידת רומניה, שדוברת את השפה על בוריה ולא מצאה מנוח עד שלקחה את כל בני המשפחה לטיול שורשים בטירה של דרקולה. למי שלא מתכנן לבקר ברומניה בזמן הקרוב, אבל רוצה לספוג קצת אווירה של בוקרשט עם שמחת חיים צוענית – המסעדה של חיים נלו, מעוז רומני העיר, היא המקום המושלם. סעודת שישי אצל חיים נלו כוללת הופעה חיה עם מוזיקת פולקלור שתגרום גם לצ'אושסקו לפזז בקברו, ועם מגוון מאכלים ששמרו על שמם בשפת המקור, כמו סרמלוצה (כרוב ממולא), פסולה בטוטה (ממרח שעועית), פפנאש (סופגניה מטוגנת), מיטיטיי (קבב רומני מסורתי) ועוד! אילת 11
5. התיאטרון הקאמרי
כשסיימתי את הלימודים בסטודיו למשחק ניסן נתיב, הקמתי ביחד עם עוד שלושה בני כיתה שלי הרכב אימפרוביזציה בשם פורפליי, והתחלנו להופיע באולם קפה תיאטרון הקאמרי. עד מהרה אחד המפיקים בתיאטרון ביקש ממני להעביר סדנת אילתור חד פעמית לקבוצה של בני נוער שבאה ליום ביקור בתיאטרון. סיימתי את הסדנה והיתה לי הארה קטנה: מדוע אין בכל יום בתיאטרון שלל סדנאות לנוער ולמבוגרים? בניתי תוכנית ללימודי תיאטרון לכיתה אחת של בני נוער למשך שנה. התוכנית כללה תקציב, לו"ז שיעורים, מטרות חינוכיות ואמנותיות, אסטרטגיה לגיוס ושיווק ועוד. בתיאטרון לא ידעו כל כך מי אני ואיך לאכול אותי, אבל כנראה ששכנעתי אותם שאין ממש סיכון בלנסות את הפרויקט במשך שנה אחת. היום, בחלוף 6 שנים, אני מנהל במשרה מלאה את הקאמרי אקדמי – בית הספר למשחק של התיאטרון, שמונה מעל 20 כיתות וקרוב ל-400 תלמידים בשנה. אז נכון שאני נמצא בתיאטרון יותר מדי שעות ביום, אבל אני עושה את זה עם הרבה אהבה, וחולם שיום אחד, בעוד הרבה שנים, אהיה גם המנכ"ל. שדרות שאול המלך 19