היא מוזיקאית, שחקנית ומדי פעם היא מתחזה לתיירת. זאת העיר שלה
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: אירית דקל ("שנות ה-80") חוזרת לדירה שהייתה חמה מכדי שתוכל להיכנס אליה בקיץ, לאולפן האהוב בקיבוץ גלויות ולסיורים ברוטשילד שהייתה נדחפת אליהם בסתר
אירית דקל היא מוזיקאית ושחקנית שחיה בתל אביב ובלונדון. היא עובדת על אלבום שלישי, וזהו הסינגל החדש מתוכו:
1. יונה הנביא 11
יש לי אהבה רבה לבנייני באוהאוס. התגוררתי בבניין כזה בדירת גג קטנטנה, שבעצם בזמנים מוקדמים יותר, שימשה כחדר הכביסה של הבניין, כך שהתקרה ממש נמוכה בהתחשב בדירות עצמן שמאופיינות בתקרות מאוד גבוהות. בחודשי אוגוסט נמלטתי למשך כל היום והעזתי לחזור בחזרה רק לעת ערב, מפני שחצי מהתקרה היתה עשויה פח כך שהדירה עצמה להטה כל כך שהיה קשה להימצא בה. עם זאת, בשאר החודשים חגגתי בגג, בלילות יכולתי להריח ולשמוע את הים, ובחורף, בלילות, הגשם ירד וניגן לי על גג הפח וזה אחד הסאונדים האהובים עלי ביותר מאז. עד כדי כך אני אוהבת באוהאוסים שהייתי צופה שעות בתיאטרון מחול אקספרימנטלי ששאב השראות ברורות מהארכיטקטורה של הבאוהאוס ושילב את זה כקומפוזיציה בחלל.
2. סיורים בתל אביב בשדרות רוטשילד
היתה לי נטייה להצטרף לסיורים בתל אביב מבלי לציין שאני מתגוררת בתל אביב. נהנתי להצטרף לקבוצת א.נשים זרים וביחד איתםן לגלות מחדש פינות וסיפורים על העיר. הסיור שזכור לי הכי לטובה היה הסיור שהתחיל בתחילת רחוב רוטשילד ועד הבימה ששם בנויים לאורך כל הרחוב הבניינים שמבחינה ארכיטקטונית מציינים את שלושת העליות הראשונות בתחילת המאה ה-20.
3. תיאטרון גשר
מאז שאני ילדה תיאטרון היה עבורי עולם ומלואו וחלמתי להיות חלק מהקאסט של תיאטרון גשר. בעיניים של אז זה היה נראה לי הדבר הכי מדהים וקסום שיש. ביקשתי חזק מאוד ועבדתי לא מעט עד שמצאתי את עצמי בתיאטרון הזה במספר הפקות שזה בכלל לא מובן מאליו והתרגשתי מאוד לקראת המעמד הזה. מהר מאוד אותו חלום הפך ל"החלום והתפכחותו" בהיבט הכי חיובי שיכול להיות משום ששם בעבע רצון עז להגשים את החזון והיצירה שלי לצד יצירות נוספות של אמנים.ות שונים.
תיאטרון גשר, שד' ירושלים 9
4. האולפן של אלדד ציטרין
שם, ברחוב קיבוץ גלויות 25 א', בקומה הרביעית מימין היה מה שבמשך תקופה ארוכה זה היה אחד המקומות האהובים עלי ביותר. אלדד ואני יצרנו שם מוזיקה נפלאה, חלמנו הרבה ובגדול, האמנו ותקשרנו בשפה חדשה שרק מוזיקה יכולה לחבר כך בין א.נשים ולחולל קסמים.
5. סלמה 35
כשגרתי מספר שנים בלונדון והייתי מבקרת בארץ ישר משדה התעופה הייתי קופצת לסלמה 35 (אלה אומרת שזה 35, אני חושבת שזה היה 36 או 29) לדירה של חברה שלי, אלה רוזנצווייג. זה היה נוהל קבוע, הייתי משאירה אצלה את כל הדברים שלי ואחרי יומיים הייתי ממשיכה לבקר את המשפחה ושאר חברים.ות וכ"ו. היא תמיד אירחה אותי נפלא והייתי בת בית שם. אולי זו גם הזדמנות טובה להכיר תודה על החברות שהיתה לנו במשך שנים, כשברקע נופיה של תל אביב וזה שאלה היא גם תל אביבית "אמיתית", שנולדה וגדלה שם – אז בכלל יש לזה ערך מוסף מבחינתי. אני חושבת ששתינו זכינו לחברות כמו חברות שיש בבית ספר, מה שלאחר מכן יותר מורכב למצוא. עשינו הכל יחד, בילינו שעות יחד, היתה לנו שפה משלנו. נפרדנו רק כשישנו בלילה. זה באמת נדיר.
>> משוררים מתים ותרנגולים חיים: העיר של יובל פלוטקין
>> העיר של אשף הגלידה שטפן מאכר: אינטימית וכיפית