היכן שמלכת דראג מחסלת מגש פילמני לצלילי בריטני. העיר של גלינה

1. דיזייר קלאב

לפני חמש שנים בערך קיבלתי טלפון "בוא עכשיו לקרליבך 25, מצאתי לנו מקום מושלם" מדניאל מריומה, השותף שלי לרוב ההפקות בעשור האחרון ודיג'יי יחידי במינו. והוא צדק. כשהמנהל של הבר בזמנו אמר לי במבטא רוסי כבד "אנחנו רוצים לקרב בין מגזר לקהילה" ונכנסתי למקום – הרגשתי שהגעתי הביתה: בר הופעות בלי פוזה אבל עם סטייל, שנותן תחושה שכבר היית במקום הזה בעבר אבל בחיים שלך לא ראית משהו דומה. מי שלא ראו דראג קווין מחסלת לפני הופעה מגש של פילמני (כיסוני בצק עם בשר טחון בסגנון רוסי) כשברקע מתנגן השילוב הבלתי אפשרי של עופר ניסים, חווה אלברשטיין ובריטני ספירס – לא יוכלו להבין למה אנחנו מתכוונות כשאנחנו קוראות "ווף!" בקולי קולות.

אז ביום שלישי הקרוב אמנם אנחנו נסגור את ה-WERK, ליין הדראג שהקמנו בדיזייר קלאב לפני כחמש שנים, אבל זה רחוק מלהיות הסוף של שיתופי הפעולה איתם. נמשיך שם את ליין הקיקי למופיעימות בתחילת הדרך, סלין לה דיוויין מלכת הדרום תמשיך להופיע שם בקביעות, וגם אנחנו, נמשיך לבוא גם לא בימים שיש דראג, כדי לשבת על הבר להוריד קוקטייל שזאב החליט שאנחנו חייבים לנסות, ולחסל את ההמבורגר הכי כיפי שיש לצלילי רוק כבד רוסי מהאייטיז.

2. יורופאלש (לימה לימה)

באופן מפתיע, אני לא מרבה לצאת, ומאז שאני הורה – עוד יותר נשאר בבית. אבל יש סיסמה שגדלתי עליה עוד מסוף הניינטיז: יום ראשון – אירוויזיון. עם היורופאלש. אין צורך להציג את קבוצת המחווה לאירוויזיון שמופיעה כבר יותר מ-25 שנה כל יום ראשון, בשנים האחרונות בלימה לימה, שגם מארחים ערבים מהממים אחרים לקהילה במהלך השבוע. כרגע היורופאלש בפגרה של שבוע, אבל מיום ראשון הקרוב הם חוזרים ואני יודעת שאני עושה מה שאפשר כדי לא לפספס את הדבר הכי, אבל הכי, עליז ומתרומם שקיים בעולם הזה – וכשזה מגיע מדראג קווין, זה כנראה באמת עליז ומתרומם.
לילינבלום 42

3. סינמטק תל אביב

קודם כל, בואו נודה על האמת: העובדה שהמקום, גם אחרי השיפוץ, נראה כאילו קפא בזמן בין הסבנטיז לאייטיז היא לא בהכרח רעה. אני באמת באמת אוהב קולנוע. לא רק את הסרטים, אלא את חוויית הקולנוע. ורצוי קולנוע עם שכל ורגש, אז באמת שאין תחליף לסינמטק, שכבר שנים מחויב להוסיף לתמהיל הזה גם מנה לא קטנה של אקטיביזם. בשנים האחרונות זכיתי להיות מנהל תחרות הדראג של פסטיבל הקולנוע הגאה, אבל עוד לפני כן, ובלי קשר לתחרות, אני מאוהב ב-TLVFEST. אבל לא רק תרבות גאה: יש סיכוי גדול שתראו אותי פוקד גם את הפסטיבלים הרבים האחרים ואת ההקרנות השוטפות במקום. סינמטקים רבים יש בישראל, וכל אחד מהם קסום ומופלא בפני עצמו – אבל סינמטק תל אביב הוא המנוע והנשמה של כל העשייה הקולנועית שאני אוהב בארץ.
הארבעה 5

סינמטק תל אביב | צילום: shutterstock

4. הירידה ברחוב יונה הנביא, מאלנבי, לכיוון הים

אני לא יודע להסביר למה, אולי כי גרתי לתקופה בגיל 17 בפינה של הירקון ויונה הנביא ואחרי כל כך הרבה שנים בתל אביב אני עדיין לא אוהב את הים, אבל יש משהו בהליכה מרחוב אלנבי לכיוון חוף ירושלים על יונה הנביא שלא השתנה. בכל עונה של השנה. ההליכה הזו כבר הרבה שנים לא חלק מהשגרה שלי ובכלל אני ממעט להגיע לאזור הזה באחרונה, אבל זה עדיין מעורר בי איזו תחושה מוזרה של רעננות, שמחה, נוסטלגיה ואנרגיה חיובית בו זמנית.

חוף ירושלים. צילום: shutterstock

5. דיזנגוף סנטר

הבת הגדולה שלי התלוננה פעם כשהיינו בדיזנגוף סנטר: "אוף, אבא, אי אפשר ללכת איתך בלי לעצור להגיד שלום כל הזמן". כמובן שזו קצת הגזמה, אבל באמת צריך להסביר למה דיזנגוף סנטר? הקניון היחידי שרוב הזמן לא מרגיש כמו קניון, לא צפוף ולא המוני – וגם כשזה קורה, זה בגלל חבורה של בני נוער בתחפושות צבעוניות ומוגזמות שלא באו ללכת מכות עם אף אחד. מהחנויות קרקס וטרסים – שהן הכרח לכל מי שעוסק.ת בדראג, ועד לקולנוע שבן זוגי ואני מבלים בו לא מעט שעות פנויות שאין לנו, וגשר הילדים ששתי הילדות עדיין לא הבינו למה אני צוחק כל פעם שהן מטפסות לתוך התחת של הפיל ומתגלשות מהפה שלו, והעובדה שאם יש משהו שלא הצלחת להשיג באינטרנט או ברחוב כפר גלעדי – יש את זה בסנטר.
דיזנגוף 50

דיזנגוף סנטר (צילום: shutterstock)