מקריית המלאכה לחלל: עבודתה שוגרה עם איתן סטיבה. זו העיר שלה

1. בלומפילד

סבי היה ספורטאי של הפועל תל אביב ומאז ועד היום כל המשפחה אדומה וקבועה בבלומפילד. במקרה או שלא, האזור בין שדרות ירושלים ורחוב בן צבי הסמוכים לאצטדיון, מול כיכר המזרקה, הוא ממחוזות ילדותי ובו הורי הקימו את העסק שלהם, בית מרקחת ׳מעיין חיים׳, ששירת את תושבי השכונה. הורי הם יזמים מטבעם. הם תמיד מוצאים דרכים יצירתיות ולא שגרתיות בעשיה שלהם והם מן ׳האקרים׳ בתחומם. התכונה הזאת היא השראה גדולה שמניעה אותי. בית המרקחת הישן, שמאז כבר עבר גלגולים והתפתחויות רבים, הוא אחד המקומות הראשונים שבהם למדתי מהי יצירתיות ואת הביטחון בידיעה שיש הרבה דרכים ליצור משהו ושמותר גם לטעות וגם לשבור כשיוצרים משהו חדש.

בלומפילד שם ביפו זה הבית. צילום: ליאת סגל

2. הסטודיו שלי בקריית המלאכה

אני מגיעה אל האמנות מרקע מעט לא שגרתי. למדתי מדעי המחשב וביולוגיה לתואר שני ועבדתי כחוקרת בינה מלאכותית בהייטק. לפני כ-13 שנים עשיתי שינוי גדול בחיי והפכתי את האמנות למרכז העיסוק שלי. באותה תקופה שכרתי סטודיו בקריית המלאכה בדרום תל אביב ומאז אני שם. הסטודיו הוא מרחב שמאפשר לי לעשות ניסויים, לתת לרעיונות לדגור, להזמין אורחים לשיתופי פעולה, והרבה פעמים פשוט להיות. בסטודיו יש כלי עבודה, חומרים ורכיבים שנאספו עם השנים ומאפשרים לי לבנות מכונות, מעגלים אלקטרונים ומבנים מכאניים ובכך לממש בחומר מחשבות ושאלות שהן לא טכנולוגיות במהותן אלא עוסקות באנושיות בעידן טכנולוגי. אני מרגישה שהכל אפשרי בסטודיו, ושלסביבה שבה הוא נמצא יש חלק לא מבוטל מהתחושה הזאת. קריית המלאכה המלוכלכת והיפהפייה עברה הרבה שינויים בעשור האחרון. היא מרכז של בעלי מלאכה וחנויות של חומרים ורכיבים המעורבבים יחד עם המון יצירה ויוצרים. היא מקום שכמעט הכל מותר בו,  לטוב ולרע, והיא המקום הפיזי שהיה שער הכניסה שלי אל עולם האמנות.

הסטודיו של ליאת סגל בקריית המלאכה. צילום: ליאת סגל

 3. רחוב הר ציון

המדיום שלי באמנות כולל טכנולוגיות חדשות וישנות, אלקטרוניקה, מכאניקה, תוכנה וכימיה. בצפון רחוב הר ציון בין הרחובות וולפסון ולוינסקי ישנן כמה חנויות אלקטרוניקה ותיקות שכל פרויקט שלי עובר דרכן. זהו עולם שהולך ונעלם וחלק מהחנויות האלו כבר נסגרו בשנים האחרונות. כמו בתחומים אחרים, רבים מעדיפים להזמין רכיבי אלקטרוניקה באופן ישיר מחו״ל. ויחד עם זאת, ישנם דברים שארצה למשש ולראות לפני שארכוש ולפעמים בעבודה על פרויקט צריך רכיב מסוים ללא דיחוי, כך שמבחינתי אין עדיין תחליף לחנויות האלקטרוניקה המקומיות. במיוחד אני אוהבת את החנות ׳מ. כהן אלקטרוניקה׳ ברחוב וולפסון שבה תמיד אקבל חיוך ואוכל להתלבט על רכיב כזה או אחר עם ירון ויוסי שנמצאים מעבר לדלפק.

ציור קיר בשדרות הר ציון. צילום: עיריית ת"א

4. בית השורשים, בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב

לפני כשנתיים יצרתי את העבודה ׳טרופיזם׳, שהוצגה עד לאחרונה בגלריה ע״ש גניה שריבר באוניברסיטת תל אביב. העבודה נעשתה בשיתוף פעולה עם הפיזיקאית יסמין מרוז ובהשראת מחקרה על התנהגויות ותהליכי למידה וזיכרון של צמחים. במיצב ׳טרופיזם׳ שדה של 24 גבעולים רובוטיים גדולים הנעים באיטיות בתגובה לאור המשתנה בגלריה. במהלך העבודה המשותפת הכירה לי יסמין את בית השורשים הנהדר שנמצא בגן הבוטני הסמוך לאוניברסיטה. על גג הבית ישנו מראה מוכר של עצים ושיחים. אולם, כשנכנסים מבעד לדלתות הכפולות של הבקתה הנחבאת בקצה הגן, נחשפים למרחב שבדרך כלל נסתר מהעין – אל שורשי הצמחים. מדי כמה שניות מרוססים מים אל חלל הביתן החשוך והקריר לרווית השורשים (והמבקרים) ואיתם ריחות וקולות שמזמינים את המבקרת להתבוננות מדיטטיבית.

שורשים באוניברסיטת תל אביב. צילום: ליאת סגל

 5. חניון בית הדר והרכבת העות'מנית

ברחוב הרכבת, שמפריד בין מרכז ודרום העיר, נמצא חניון בית הדר, שנבנה על חורבות מסילת הרכבת העות'מנית. כיום, חלק מעמודי הברזל בגדר המקיפה את החניון עשויים מהמסילות ההיסטוריות, אולם בעבר הרכבת היתה פאר הטכנולוגיה, שאפשרה מסעות למחוזות רחוקים. אני אוהבת לחשוב על כך שלפני כ-150 שנה ניתן היה לעלות כאן על רכבת ותוך כיממה להגיע אל איסטנבול.

בית המכס ליד תוואי הרכבת הישן, לפני השיפוץ באזור. צילום: ישראל פרקר, מתוך אתר פיקיויקי

ליאת סגל היא אמנית ניו מדיה ישראלית. בשישי שוגרה הטיסה המסחרית הראשונה אל תחנת החלל הבינלאומית, AX-1, על ידי חברת SpaceX. על גבי הטיסה ההיסטורית גם העבודה החדשה שלה, ׳אובייקט בלתי אפשרי׳, שנוצרה בשיתוף פעולה נוסף עם הפיזיקאית יסמין מרוז. זהו פסל שנפחו עשוי ממים נוזליים, שאינם מקבלים את צורתם מכלי קיבול כלשהו, וככזה הוא לא יכול להתקיים על פני כדור הארץ אלא רק בהעדר כבידה, בחלל החיצון. לפי סגל, מעבורת החלל, ממש כמו אותה רכבת עות׳מנית, לא נושאת רק משאות ואנשים. עבורי, היא כלי לחלומות ופוטנציאל למה שיכול עוד להיות

אובייקט בלתי אפשרי בחלל. צילום: ליאת סגל