כל תל אביב עומדת בתור למאפי בית הספר שלו. העיר של מאיר דנון

מאיר דנון (צילום קובי מהגר)
מאיר דנון (צילום קובי מהגר)

"העיר שלי", מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: הקונדיטור שף מאיר דנון, מייסד בית הספר לבישול ואפייה בנמל תל אביב, חובק ספר אפייה ראשון ונהנה לקחת שפים מהעולם לאכול ביפו ובשכונת התקווה ולראות את הפרצוף שלהם כשמגיעים הסלטים

1 בספטמבר 2023

>> מאיר דנון הוא מי שהקים את בית הספר לבישול ואפייה דנון שבנמל תל אביב, מאנשי ההכשרה והקולינריה הבכירים והמוערכים בישראל. בימים אלה יוצא ספר האפייה הראשון של בית הספר שמספר את סיפור מאפיית התלמידים, הפועלת בימי שישי בבוקר בבית הספר והפכה לסנסציה בקרב יודעי סוד, עם תורים ארוכים שמשתרכים בשעות הבוקר המוקדמות בתקווה לזכות במאפים הייחודיים שנאפים שם לפי שיחוסלו.

1. נמל תל אביב

כירושלמי במקור, תל אביב מזוהה עבורי קודם כל עם הים. כמי שגדל בהרים, אני אוהב את הנמל במיוחד כי הוא משלב מעבר לחוף גם ממד של היסטוריה ישראלית: הביתנים הלבנים שאכלסו תערוכות עוד לפני קום המדינה ופסל הפועל העברי שניצב בשער בית הספר, מהווים עבורי תזכורת סימבולית למקום שלנו בשרשרת. למרות שהנמל נתפס לפעמים כאזור בילוי ומסחר סינתטי, אני אוהב את השקט שמאפיין אותו במהלך השבוע, ואת המרחבים שגורמים לי להרגיש בחופש בכל פעם שאני מבקר בשוק הנמל או אצל אחד השכנים. בסתיו, הבריזה הקרירה מהים הופכת את הנמל לאחד המקומות הנעימים בתל אביב. כשפתחתי את דנון לפני כשמונה שנים, היה לי ברור שהוא יהיה בנמל תל אביב, בין העיר לים.

דנון – בית הספר למצוינות קולינרית בנמל תל אביב (צילום קובי מהגר)
דנון – בית הספר למצוינות קולינרית בנמל תל אביב (צילום קובי מהגר)

2. דילק׳ס

אני מאד אוהב את הבורקסיה הקטנה הזאת ליד שוק התקווה. רבים כבר קשרו כתרים לבורקס המים שלהם שהפך לאגדה. אני אוהב לבוא באמצע השבוע בבוקר או אחרי הצהריים, כששקט. כשביקר אותנו ענק הקונדיטוריה הצרפתי פיליפ קונטיצ'יני, הוא רצה לאכול משהו קל בלי דגים או בשר והזמנתי עבורו מנה. הוא התמכר, ובמשך כל הביקור הוא התעקש לאכול מהמנה הזאת בכל ערב כשהקורס הסתיים. כששאלתי אותו מה ירצה לקחת עמו לצרפת כמזכרת – הוא לא היסס… ההגנה 33

דאמ, כמה שכבות. בורקס מים בדילק'ס (צילום שרון בן־דוד)
דאמ, כמה שכבות. בורקס מים בדילק'ס (צילום שרון בן־דוד)

3. אלכסנדר

הקונדיטוריה של אלכס ברמן היא אחד המקומות האהובים עלי בעיר. יש בה בעיני קסם אירופאי אמיתי. זה לא מקום גדול, אבל המוצרים נאפים בכל יום, בהקפדה ובתשומת לב. כל מאפה עובר תחת עינו הערנית של ברמן וכשנגמר, נגמר. זהו סוג של מקדש לקונדיטוריה, שחוקי הקונדיטוריה והקונדיטוריה בלבד הם ששולטים בו. השיקולים העסקיים כאילו תופסים מקום צנוע יותר. יש בזה משהו אמיתי ורומנטי שהלוואי והיינו רואים קצת יותר. לילינבלום 18

ברמן והקרואסונים. אלכסנדר (צילום: אנטולי מיכאלו)
ברמן והקרואסונים. אלכסנדר (צילום: אנטולי מיכאלו)

4. איציק הגדול

זוהי תחנת חובה עבור כל שף או קונדיטור שמגיע אלינו מן העולם. אני אוהב לראות את המבט על פניהם כשמגיעים הסלטים והשיפודים. זה מטבח פשוט, עשיר בירקות עם בשר מעולה שמטופל בצורה מסורתית. אני באופן אישי נצמד לקלאסיקות שמייצגות עבורי את תמצית המטבח הישראלי – חומרי גלם טובים שמטופלים היטב ובשפע. תחנת חובה קולינרית לכל מי שטרם ניסה. דוד רזיאל 3

איציק הגדול (צילום: אנטולי מיכאלו)
איציק הגדול (צילום: אנטולי מיכאלו)

5. טאקריה

אני מת על המקום הזה, מקום המפגש האהוב עלי בערבים. אני אוהב לשבת בחוץ על מרגריטה קפואה וצלחת נאצ׳וס. יש משהו באווירה הלא מחייבת ובאוכל הפשוט והמנחם שמזכיר לי מאד את פריז, הבית השני שלי. לבונטין 28

טאקריה (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם @Taqueriatlv)
טאקריה (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם @Taqueriatlv)