בירה תרבותית עם סוואג של מוסך: העיר של נטע וינר (סיסטם עאלי)

1. גן השניים

בפינת הרחובות יפת וד"ר ארליך נמצא גן השניים הידוע יותר בכינויו גן העזתים. במקלט הציבורי שבגן הקמתי אחרי התיכון יחד עם קבוצה מופלאה של שותפות ושותפים מרכז תרבות לצעירים תושבי יפו ב-2007. השנה שבילינו יחד במקלט בג'אמים, שיחות ליליות, קטטות והופעות על גג המקלט היא השיעור הגדול ביותר שקיבלתי בחיי על יצירה, קהל וקהילה. גן השניים נשאר מקום מכונן עבורי ומהווה עד היום מרכז הפעילות הפוליטית וההפגנות בעיר. על הדשא שבגן צילמנו צחי גראד ואנוכי את סצינת הקרב המדממת שבמרכז הקליפ לשיר "ילד ושמו נטע". מעבר להיותו השחקן הישראלי הגדול בדורו מבחינתי צחי התגלה כמתאבק קשוח ונחוש. ללכת אתו מכות על הדשא זה לא פחות מהגשמת חלום.

2. התדר

רבות נכתב, נרקד ותוקלט על התדר. כמה מהחוויות הליליות החזקות ביותר הזכורות לי נחקקו שם, על הבמה או כקהל. הופעה מיוחדת לרגל יום הולדת לטום וייטס בה שרתי את Clap hands בערבית ויידיש בגשם, טרום השקת אלבום של סיסטם עאלי עם חוליית ראפרים אדירים ממזרח ירושלים, מסיבות אינקץ. בחודש הבא נפתח פרויקט מיוחד של התדר, בשיתוף פעולה עם בית סיסטם עאלי ותרבות של סולידריות. מדובר בקייטנת ראפ לגדולים בה נפתח אולפן מאולתר שיעבוד כל יום שלישי אחה"צ, אליו יגיעו ראפרים ומפיקים מיפו, דרום תל אביב ובת ים לעבוד יחד על חומרים בערבית, עברית, אנגלית, רוסית ואמהרית. can't wait.
בית רומנו, דרך יפו 9 

התדר המחודש והמתחדש. צילום: אריאל עפרון

3. מדרון יפו

מאז הלידה הטרייה של הבת שלי שיטוטים עירוניים ביום ובלילה לצורכי הרדמה, משחק או טעימת דשא הפכו לחלק מרכזי בתכנון של היום שלי. פארק המדרון הוא מוקד מועדף עלי. אני זוכר את מפלצת הזבל שהיינו מגיעים לחפש בה הפתעות (וצרות) לפני קצת יותר מעשור – הר עצום של  פסולת בניין מכל אתרי הבניה של גוש דן שהפך בעשור האחרון למקום בילוי ומפגש יחיד במינו. הופענו באירוע הפתיחה של הפארק ב-2010, לא לגמרי מאמינים שזה אמיתי. היום זה אחד המקומות היפים והמנחמים בעולם בעיני.

פארק מדרון יפו. צילום: שאטרסטוק

4. תיאטרון תמונע

בירה תרבותית עם סוואג של מוסך במרתף של מגדל בבל בסוף העולם. אני זוכר את הפסטיבלים, ההצגות והמופעים המוזיקליים בהם הייתי בא לצפות בתמונע בגיל 20, בעיניים בורקות ולב צמא. תמונע הוא היום תיאטרון הבית שלי. שלוש מיצירותיי – "חיתוך. דיבור", "מז'יניק" ו"להציל את שמואל" מועלות בו כל חודש. בתמונע יש שילוב אמיתי של עליונים ותחתונים. חסד אמיתי כמוס בבקבוק על הרצפה של השאול. יש בשנים האחרונות שמועות על מעבר של התיאטרון למתחם תרבות מבריק ביגאל אלון. קשה לדמיין את מוסך הקסמים הזה עובר מביתו המזוהה כל כך.
שונצינו 8

"מיומנו של מטורף" בתיאטרון תמונע (צילום: דן בן ארי)

5. שדרות ירושלים

אני גר ביפו כל חיי הבוגרים. הגעתי אליה בגיל צעיר וגדלתי בה והיא לתוכי בהרבה מובנים. שדרות ירושלים (בשמן הקודם – שדרות המלך ג'ורג' ולפני כן – אלנוזהא) עברו טלאות אינספור (מצינור הביוב המפורסם שהחודר לתוכן, ובשנים האחרונות עבודות הרכבת הקלה) והן עדיין מהוות עמוד שדרה איתן של העיר. בתקופת הקורונה התחלנו בסיסטם עאלי להופיע בפורמט חדש ברחובות יפו – דרך סיור היסטורי-ארכאולוגי-ביוגרפי שכולו בראפ בארבע שפות. השדרה היא נקודת המוצא של המסע הזה, המכיל את העצב והזעם הגלומים ביפו לצד התקווה העצומה והבלתי נדלית שהיא מסמלת.

שדרות ירושלים (צילום: שלומי יוסף)

6. פלאפל חמידו

את האלבום החדש שלי הקלטתי באולפן הביתי של רועי דורון המפיק המוזיקלי ושותפי העשוי ללא חת. פלאפל חמידו נמצא על השדרה בדיוק בין האולפן והדירה של רועי והבית בו גרתי. כל סשן הקלטה הסתיים במנת פלאפל והסקת מסקנות. זה נכון שהאוכל של חמידו מעולה וזוכה לתואר הפלאפל הטוב בעיר בהליכה, אבל הסיבה האמיתית לבוא היא האינפוט שלו על ענייני היום ועל הטראקים שעל האש. בינתיים רועי עבר למרכז העיר ואני למרכז יפו. לא בטוח איך נקליט את האלבום הבא בלי חמידו לצידנו.
שדרות ירושלים 127