החומוס הכי שכונתי ומקום לקפצץ בו מוקדם מדי. העיר של עוז זלוף

>> עוז זלוף הוא אוצר ואמן בתחום אמנות מבוססת קהילה, חבר מייסד בתנועת "תרבות", המקימה קהילות יוצרות ומוסדות תרבות בדגש על ישובים ושכונות בפריפריה, עוסק בקידום יוזמות ופעולות תרבות בקהילה הגאה וחבר מייסד בתנועת "מרימה". זלוף הוא גם המנהל האמנותי של פסטיבל יפו 110 שחוזר להשתלט השבוע על בניין המישלמה באירוע אמנות פרוע ורב תרבותי של "קבלת קהל" לערב אחד (חמישי, 20.7, שד' ירושלים 110, כניסה חופשית. פרטים נוספים כאן).

הופעות, מיצגים ואולי גם מיצבים. יפו 110 (צילום באדיבות דוברות עיריית תל אביב-יפו)

1. המכללה הגאה: מכללת "מרשה"

מרשה היא מכללה מקצועית שמיועדת ללהט"ב. אפשר ללמוד בה איפור-שיער, די.ג'יי (עם אליוט, לא פחות), פוליטיקה, משחק, עיצוב גרפי (או אצלי במסלול תרבות). המכללה היא חלום שהתגשם ליצור מרכז לימודי, יצרני וחברתי לקהילה הגאה, שהקימו בוגרות איגי, ארגון הנוער הגאה שאני פעיל ושותף בו כמה שנים. זה מקום שמצליח להתמודד עם פערי מעמדות שהם מאוד חדים בקהילה, ליצור יחסים חזקים של ערבות ושותפות וכולן מוזמנות ללמוד או להתנדב בו. הגג שלו הוא גם מועדון החברים שאני וחברות שלי עובדות בו, מכינות בו תפאורות למסיבות ולהפגנות ומייבשות בגדים רטובים מהמכון. אלנבי 43

2. פסל שער השלום // גן העצמאות 

ה-מקום ביפו תל אביב הוא הים, חווית חינם הכי מתגמלת, השתתפותית וגופנית, ביום ובלילה. החוף שהייתי מבלה עם משפחתי היה חוף הילטון, כילד, בטח לא ידעתי מה מתרחש סביבנו ומה קורה בלילות בגן העצמאות שבו חגגנו ימי הולדת. כיום זה חלק מההיסטוריה הפרטית והקהילתית שלי. מה שאהוב עליי מכל בגן העצמאות הוא פסל החוצות  "שער השלום", שכילד הייתי מכנה אותו "הלחמניה". זה פסל מרשים, שאפשר להיכנס לתוכו ולמרות שהוא חשוך, מלא ריח של שתן, מרוצף כולו קונדומים משומשים, משהו בו ריתק והפחיד אותי, כאילו לחש משהו לעתיד, או לחש מהעבר, מעבר לתודעה שהייתה לי אז.  

לחש מהעתיד ולחש מהעבר. פסל שער השלום בגן העצמאות (צילום: ויקיפדיה)

>> אנדרדוג שובה לב וספוט אחד מיוחד. העיר של עדי פהר
>> המקום שמזכיר לו את הברגהיין. העיר של עידן וייס
>> סנדוויץ' לצרפת ובייגל לניו יורק. העיר של לטיסיה יסנר

3. חומוס המשורר

בועז חזן הוא פעיל תרבות, איש שכונות שגדל בתקווה, עבר לשכונת ביצרון ובונה עם היכולות החברתיות המדהימות שלו רשת חברתית שעושה שכונה. פגשתי אותו כשעבדתי על אירוע אמנות קהילתית בעבר, אכלתי את האוכל הכי פרש ומלא תמורה לכסף ומאז, אני הולך לחומוס שלו כדי לשמוע שירה עם איזה פרלמנט פעיל שתמיד אפשר להצטרף אליו. בפסטיבל יפו 110 בועז יפתח חומוסיה במטבח העובדים של בניין המשלמה, שם יריץ אירוע דאדאיסטי של הקראות שירה ומחאה אזרחית תוך הגשה של משוושה. איזה מלך. אבן גבירול 8

מרכז תרבות שכונתי. חומוס המשורר לפני שעבר לאבן גבירול (צילום מיקה חזן)

4. היחידה להצלת יצירות אמנות אבודות 

"היחידה" זה מוסד אמנות של אישה אחת, אמנית וגננת, טל כהן בכור. טל אוספת יצירות אמנות שהושלכו לרחוב, חוקרת את המקורות שלהן, חושפת אמנים נשכחים ומקיימת "אירועי אימוץ" שבהם הקהל מוזמן לאמץ ולחתום על חוזה אימוץ של ממש והכל ללא תשלום! זה מיזם מדהים. עצם החתימה על האימוץ זאת התחייבות לא לעשות שימוש מסחרי ביצירה ולתת לה מקום תצוגה נאות על הקיר בבית המאמץ. את אירועי האימוץ היא מקיימת בפסטיבלים ואירועי תרבות קהילתיים, ובפסטיבל יפו 110 היא תרים אירוע אימוץ ליצירות שנאספו ביפו ושל אמנים יפואיים שלא זכו להנצחה משמעותית. עוד פרטים על היחידה כאן.

5. קאנטרי העלייה

תקשיבו לי כל המתאמצות מהסוהו האוס, אין אין על הקאנטרי, על שיעורי בוקר כמו "עיצוב" שבהם אני מקפצץ לצלילי עופרה בשעות מוקדמות מדי, על הוייב בג'קוזי. ובכלל, מתברר, לאחת כמוני ממעברת פתח תקווה שכל ההתבגרות חלמה להיות תל אביבית מקצועית, שתחושת האישור האמיתית מגיעה כשיש לך מנוי לקאנטרי של העירייה. העלייה 28

מכירים את זה שיש לכם בריכה ליד הבית? קאנטרי העלייה (צילום: אילן ספירא)

6. בונוס: קפלן במוצ"ש

חובה להתאגד מתוקות.

הלילה הוא הלילה. בכל מוצ"ש בקפלן יש מצעד גאווה קטן (צילום: אלכסיי רוזנפלד/גטי אימג'ס)