מקקים בסדקים ואלימות משטרתית מפחידה. העיר של עינת ויצמן
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: עינת ויצמן, עם מחזה דוקומנטרי חדש ("איך לעשות מהפכה") שיעלה בשבוע הבא בתיאטרון יפו, מתגעגעת לקפה תמר ואנשיו ומגלה מחדש את הגגות של תל אביב
1. גגות
אני מתה על תל אביב. אני בדרך כלל מתניידת באופניים ישנים במסלולים יחסית קבועים. רואה וחווה את העיר דרך הרחובות שלה. אבל בזמן הקורונה גיליתי את הגגות של העיר. התחלתי לעשות משהו שלא עשיתי קודם – לעלות למעלה. ומהגג שלנו ראיתי עוד הרבה גגות שעליהם קורים כל מיני דברים – חברים, שיעורי ספורט, הרצאות, מפגשים רומנטים. אני סקרנית תמיד לראות עוד גגות אבל משום מה יש לי חיבה מיוחדת לאלו המוזנחים. אלו שמורכבים מטלאי על טלאי. ממש כמו הגג שלנו.
2. גן עזה
בחודש מאי 2021 הגעתי עם אחותי להפגנה בגן עזה ביפו. מה שחווינו שם אני לא אשכח. כבר הייתי בהפגנות בשטחים, כבר הכרתי את הפרקטיקות, אבל לראות אלימות משטרתית חסרת רסן במרכז יפו – זה היה מפחיד. ברגע אחד עמדנו והיו נאומים שקטים ואז תוך שניה – רימוני הלם, מסתערבים שמתנפלים על קטינים, מעצרים, שדה קרב. זה נהיה כל כך מפחיד, משהו שלא קורה אף פעם בהפגנות של יהודים. אני ואחותי ברחנו לתוך בית של משפחה פלסטינית שנתנה לנו להשאר שם עד שנגמרו הפיצוצים.
3. קפה תמר
הייתי יושבת שם עם קפה מזוויע במשך שנים ארוכות והרגשתי בבית. הוא איננו כבר. לא רק הוא אלא גם האנשים שהיו יושבים שם – עיתונאים, משוררים, שחקנים. הסצנה כולה נעלמה. הבניין נהרס ובמקומו נבנה היום בניין חדש. זה חלק מההשתנות של העיר. השיר "מיתולוגיות" של רפי וייכרט סיכם את סגירת הקפה בצורה מדויקת:
"…מי ששתו כאן מתו. מי ששוחחו מסביב לשולחנות אינם
ישובים בשום מקום. איש לא ידע על קיומם
אלא אם יקרא שיר, יחזה בציור, ידפדף
באלבום תצלומים בחנות ספרים משומשים…"
את החברה הכי טובה שלי הכרתי בקפה תמר ובאופן פלאי קוראים לה תמר.
4. תיאטרון יפו
שוב מקום ביפו. תיאטרון יפו איפשר לי לעשות אירועים ששום מקום אחר לא העז, אירועים כמו "מחברות הכלא", שנתן קול לאסירים הפוליטים, ו"מדינת ישראל נגד המשוררת דארין טאטור". יגאל עזרתי הוא מנהל אמנותי מחוייב ואמיץ שלא חושש גם לשלם מחירים. אחרי שהסכמנו שנעלה את ההצגה "איך לעשות מהפכה" בתיאטרון הוא הצטרף אל הקאסט ואלי לביקור בחברון, לראות במו עיניו את האפרטהייד והדיכוי. ההצגה היא בעצם חקירה לתוך מערכות דיכוי כמו בית המשפט הצבאיים והשליטה הצבאית בגדה דרך סיפור של איש אחד – עיסא עמרו, אדם שהקדיש את כל חייו להתנגדות לא אלימה.
5. הגן השקוע בכיכר הבימה
הגן השקוע הוא אחד המקומות השלווים והפסטורליים בעיר. הוא ממוקם בכיכר הבימה, עטוף בתרבות – התיאטרון הלאומי מצד אחד והיכל התרבות מצד שני – ופונה לשדרות הכי מושקעות בתל אביב, שדרות רוטשילד. בגן השקוע תמיד יהיו פרחים צבעוניים בשיא פריחתם, מוזיקה קלאסית, ילדות בשמלות מתנופפות, זוגות צעירים. אבל כשיושבים שם מתוך הסדקים יוצאים מקקים. המון מקקים מלוכלכים ומכוערים שלא רואים אותם מרחוק. זה בעצם תל אביב בקטן – יפה מבחוץ וחולה מבפנים. היופי נשען על העובדה ששכונות אחרות מוזנחות ומטונפות.
ההצגה "איך לעשות מהפכה" מאת עינת ויצמן ועיסא עמרו תעלה בתיאטרון יפו ב 14.7 וב 16.7. במחזה הדוקומנטרי מתבססת ויצמן על תמלילים ממשפטו של עיסא בבית המשפט הצבאי עופר, בו שיעור ההרשעה הוא 99.7%, והשופטים והתובעים כולם בצד של המדינה. גזר הדין ידוע עוד לפני תחילת המשפט, והנאשם יודע איך המשפט יסתיים לפני שהסוהר יקרא בשמו. פרטים וכרטיסים באתר