המקום שהוא מרכז העולם והבר שהוא בית. העיר של עינת פישביין

1. הסנטר (דיזנגוף סנטר)

כשמו כן הוא: מרכז החיים, העיר, הארץ, מצב שגם מרכז היקום. הדירה הראשונה שלי בתל אביב אחרי הצבא היתה בבוקי בן-יגלי, למרגלות הסנטר, וחזרתי לשם לפני עשור כמעט כשאלון ודן פילץ נתנו לנו את "המפקדה", המערכת של המקום הכי חם בגיהנום שנמצאת בחדר קטן בחניון הגג. בגלל זה השליטה שלי דווקא בחלק השני – the other side של הסנטר – היא כמעט מושלמת, על החנויות הקטנות, חלקן הזויות, ומסדרונות שרגל אדם לא דרכה בהם.

מרכז החיים, מרכז העיר, מרכז הארץ. דיזנגוף סנטר (צילום רן בירן)

2. נווה שאנן / תחנה מרכזית ישנה

כמו שאפריקה היא הרחם של האנושות, כך התחנה הישנה היא הרחם של העיר, שם מתחילים החיים ולשם הם זורמים. הקריירה העיתונאית שלי התגבשה בסוף שנות ה-90' כשהבנתי שבמקום לנדוד לאפריקה, דרום אמריקה, מזרח אירופה, תאילנד והפיליפינים ולתעד שם נושאים של זכויות אדם והגירה – כולם הגיעו אלי, רבע שעה מהבית, לשכונה מרתקת ומורכבת שעל הבעיות ועל היופי שלה צריך לכתוב הרבה יותר. היום אני מסתובבת שם הרבה פחות לצערי, ממוקדת בקולינריה דוגמת הויאטנמית המדהימה אל מאנו.

הרבה בעיות והרבה יופי. מדרחוב נווה שאנן (צילום: דרור ליברמן)

3. The Tribe 

בשכונה האהובה שהיא הבית שלי כבר 18 שנה, בגינת ביצרון הקסומה (טוב, נסכם על שקטה), מרחק כמה צעדים זה מזה, פועלים הסטודיו ליוגה של סיגל גור לביא וקבוצת האימונים של טל, The Tribe, שמתכנסת מדי בוקר וכוללת את מיטב הכשרונות של השכונה. אין כמעט סטודיו בעיר שלא עברתי, אף טרנד לא פסח עלי, אבל בשכונה מצאתי את שאהבה נפשי: שילוב של יוגה שהיא החיים עם אימוני כסאח ומנה של מבוכה כשאנשים בדרך לעבודה, את כולם את מכירה, רואים אותך משאירה ריאה על המדרכה ליד בית ספר.

מקום טוב להשתעל בו ריאה. גינת ביצרון (צילום: גפן רזניק)

4. M25

בסימטה קטנה בשוק המגניב במרכז תל אביב (אבל לא מגניב כמו שוק התקווה בתקווה!) שוכנת המסעדה של ירון קסטנבוים, שהיא מצד אחד הכי מקומית שיש ומצד שני תמיד אני מרגישה שם שיצאתי לרגע מהחיים הרגילים, שהבלגן מסביב ובראש נעצר. מהשניה שמונחים על השולחן הסלט של העגבניות עם הטחינה ופלפל חריף והקמפרי טרגון, כל השאר הוא בונוס.

רק תנו לנו סלט עגבניות חריף. M25 (צילום: מתוך עמוד הוולט של M25)

5. המנזר / הפיקוק

על אוכל גורמה יש לי מעט מאד לספר, אבל לעומת זאת אני מאוד אוהבת שתיית גורמה (כלומר, מה שיש לכם) ואוהבת שיש לי מקום קבוע שמרגיש בית. בשנים האחרונות נעצרתי על הפיקוק בכל הזדמנות (עדיפות לדרינק ערב מוקדם) ובימי שישי בצהרים ישיבה קבועה בלי פטורים עם חברים במנזר.

כמה טוב שבאתם הביתה. פיקוק (צילום באדיבות פיקוק בר)

6. ויז'ן קעקועים

כשעשיתי לפני יותר מעשרים שנה את קעקוע ה"פישביין" שלי (עצם של דג) ברחוב צדדי בקאווסאן בבנגקוק, ואחיותי בעקבותי, היתה לנו תקווה שנצליח לעשות שינוי גנטי והילדות שלנו יוולדו איתו. זה לא עבד, אבל אצל שניר ובוריס במכון (עבר עכשיו למקווה ישראל) עשינו פישביין כבר לשלוש מהן, והיד עוד נטויה. אצלי נוספו לזה דגים, פרחי ענק וכמובן ה"חם" של המקום שאני לא מודה שקעקעתי אותו אז אומרת שזה on. מקווה ישראל 3

המקום הכי On בגיהנום. עינת פישביין (צילום: גיא עמיאל)

>> עינת פישביין היא עיתונאית ומייסדת "המקום הכי חם בגיהנום", והיא תשתתף בכנס העיתונות העצמאית שיתקיים בבית אריאלה ב-6.1-5.1; לתמיכה באיחוד של "המקום הכי חם בגיהינום", "שקוף" ו"העין השביעית"