בערוצי המיינסטרים כבר מזמן הרגו את ערב שישי. זה כל מה שנשאר

הנה הנחת יסוד מדכאת במיוחד – לגדול כילד בשנות התשעים פירושו לראות לא מעט מוסדות שגדלת עליהם מתפרקים. הנה רשימה חלקית: להקת משינה, תהליך השלום, ממשל מתפקד, מדונה, מייקל ג'קסון, קינלי, ליאור מילר, סמנתה פוקס. ואחד המוסדות התרבותיים המרכזיים שגדלתי עליהם הוא "תכנית הבידור של ליל שישי בטלוויזיה". מדובר במוסד ותיק למדי – עוד מאז שנות השבעים, עם לידתה של "שעה טובה" עם מני פאר, בפריים טיים של הערוץ היחידי. אחריה באו "סיבה למסיבה" ו"סוף שבוע" ורפי רשף ואמנון לוי ודן שילון, וכמובן מעל כולם דודו טופז עם "רשות הבידור". יום שישי היה ידוע, בעבר הלא ממש רחוק, בתור היום שבו כל המשפחה מתאספת אחרי ארוחת הערב מול מדורת השבט. ובכן, המציאות הזו ממזמן כבר לא קיימת.

זה מה שעושים עם שישי עכשיו. "הערב אצל בן בן ברוך". צילום מסך רשת 13

ימי שישי בטלוויזיה הפכו מהימים הכי מסקרנים – הימים של השואו הכי גדול וראוותני שמביא את הרייטינג הכי יפה – ליום של פילרים. אם תפתחו את הטלוויזיה בשישי בערב, אחרי הררי החדשות, תקבלו בעיקר תכניות זולות יחסית שזוכות לרייטינג נמוך. המשפחה שישבה מול מדורת השבט בשישי בערב הלכה כל אחד לענייניה – ההורים אולי מצחקקים עדיין מהבדיחות של דביר בנדק ב"סברי מרנן", הילדים כבר מזמן חתכו לשחק פורטנייט. אבל מדי פעם, עדיין, יש ניסיונות להחיות את אותו מוסד ישן, וזה מה ש"רשת 13", אחרי כמה ניסיונות שלא צלחו, מנסה לעשות כעת. והם בחרו אדם מפתיע למשימה הזו – בן בן ברוך, קומיקאי מצליח (עם סולדאאוט בהיכל מנורה מבטחים) ומי שמוביל את הפודקאסט "המוג'ו של בן בן ברוך" (שאוטוטו חוגג שנתיים), הוא זה שקיבל את המשימה להחיות קצת את לוח השידורים של הזכיינית, עם "הערב אצל בן בן ברוך" – שפרק הבכורה שלה שודר אתמול בשישי האחרון.

"המוג'ו", בגרסה המאוזנת, הוא ניסיון ישראלי נוסף (אחד מיני רבים) לתרגם לעברית את הפורמט שקרוי על שמו ג'ו רוגן – קומיקאי שמוביל פודקאסט שמציע שיחה ארוכה ומעמיקה עם אדם בעל משמעות (זה יכול להיות קומיקאי, פוליטיקאי, זמר מוביל או סתם כוכב רשת), בלתי ערוכה ובלתי מצונזרת. בן ברוך מצליח במשימה הזו לא רע – הפודקאסט שלו זוכה לפופולריות, וגם כמאזין מאוד אהבתי לשמוע אותו. עכשיו מגיעה המשימה המאתגרת – לקחת את הפורמט הזה, שסוד קסמו בחופש (לא צריך למכור פרסומות, אין הפרעות באמצע, השיחה יכולה לזרום לנתיבים שונים ומשונים ואף אחד לא לחוץ על האייטם הבא), ולהפוך אותו ל תכנית טלוויזיה – משהו שהוא כמעט ההפך.

פעם היה פה יותר שמח. "הערב אצל בן בן ברוך". צילום מסך רשת 13

התכנית בסך הכול די שומרת על הרוח המקורית של הפוד המצליח – הסט שבו היא מצטלמת זהה לאולפן שבו מוקלט הפודקאסט, יש רק אורח אחד (בניגוד לתכניות האירוח הישנות, שבהן היו כמה אורחים), וגם השעה שנבחרה היא כבר לא תשע בערב (כמיטב המסורת), אלא 22:00 – אולי כדי לשחרר קצת את הצורך להיות נחמד לכולם. זה בא לידי ביטוי אפילו בפרטים הקטנים; בן ברוך מוציא אותנו להפסקת הפרסומות (היחידה, עוד יתרון של השעה) כשהוא מבטיח "הפסקה של חמש.. או חמש מאות פרסומות", בקריצה לתכניות שלפניו ואחריו.

בפרק הפתיחה התארחה הזמרת נסרין קדרי – אישיות מסקרנת, עם כמה סיפורים גדולים לספר – והשיחה היא מאוד ברוח ה"בן ברוכית" המקורי. כלומר אווירת לייד בק, לא מתיימרת, כזו שלא נראית כאילו יצאה מתוך תחקיר. בן ברוך עשה עם קדרי בתכנית את מה שהוא עשה בפודקאסטים שלו – לקח אותם למסע, עובר בין נושאים באופן אקראי לגמרי, מתבל אותו בהמון הומור (גם של המראיין – אבל גם של המרואיין), ובעיקר מרגיש רחוק מאוד מהשואו ההמוני של ימי "שעה טובה".

ברוך אתה, לא ברוך המקום. "הערב אצל בן בן ברוך". צילום מסך רשת 13

השיחה עצמה קולחת ומאוד כיפית, אבל לצידה יש תחושה שבן ברוך נורא מנסה בכוח להצדיק את המשבצת שלו כקומיקאי. המערכון המוזר עם ציון ברוך (למה?), או פינת "המחשבות" בסיום (שדווקא העלתה חיוך, כי מי יתנגד לכמה בדיחות אבא משעשעות), הרגישו כמו מס שהוא נדרש לשלם ופחות כמו משהו הרמוני שבא מתוך התכנית. אפשר לתת לפורמט המקורי לנצח – הוא מספיק טוב, ומספיק מקסים. את הרגעים היפים של הפרק, קיבלנו מהדיאלוג הלא כתוב בין נסרין ובן, הרבה יותר מאשר הפאנצ'ים הכתובים שבאו בהמשך.

אבל זו, כאמור, רק ההתחלה – הפורמט של בן בן ברוך מן הסתם עוד יעבור שפצורים כאלה ואחרים. רק על הניסיון לשבור קצת את השפה הטלוויזיונית המיינסטרימית, ולנסות להביא מוצר קצת שונה, בהחלט מגיע ל"רשת" את החיזוק החיובי. עכשיו נותר רק לקוות של"רשת" תהיה את הסבלנות לעמוד מאחורי ההחלטה הזאת, ולתת לבן ברוך את הזמן לצמוח כמגיש טלוויזיה. זה ייקח זמן, אבל "בן בן" הוכיח שהוא ראוי להזדמנות הזאת.

"הערב אצל בן בן ברוך", ימי שישי, רשת 13