תל אביב החופשית תותקף עד קריסתה. זאת מלחמה על הבית

אנו חוזים בימים אלו – מי באימה, מי בסיפוק ומי בפיהוק – בתהליך מזורז של הפיכה משטרית. לא רק ממשלה חדשה הושבעה לפני שבוע אלא קם לנו משטר חדש – משטר חשוך, גזעני ומושחת שבז לאורחות הדמוקרטיה, שמפר ברגל גסה כל חוק ונורמה שנועדו לרסן את כוחו, ושמוכן לחרב עד אפר כל מוסד המאיים לעמוד בדרכו. הסתערות כה אלימה ומופקרת, המכובסת באמצעות הסיסמה "משילות", חייבת לפגוש כוח נגדי בעוצמה זהה. אם המשטר החדש לא ייתקל מיידית בהתנגדות ציבורית רחבה, אז מהר מכפי שנוכל בכלל לדמיין הוא ייצור כאן מציאות שבה דבר כבר לא יוכל לבלום אותו. למרבה הזוועה, את מה שלוקח שנות דור לבנות אפשר להרוס מהר מאוד.

מספר ניסויים מדעיים הוכיחו כי הסיפור על הצפרדע המתבשלת הוא מיתוס חסר שחר. הם הראו שכאשר מניחים צפרדע בסיר ומתחילים לחמם את המים בהדרגה, בשלב מסוים הצפרדע חשה בכך וקופצת החוצה – בתנאי שהסיר לא מכוסה, כמובן. ובכן, הסיר שלנו עדיין לא מכוסה

אסור לנו בשום פנים ואופן להגיד שלנו זה לא יקרה – כי הנה זה קורה לנו. אסור לנו להניח שטירוף מערכות מסוג זה לא יוכל להחזיק מעמד – כי לא רק שיוכל להחזיק שנים ארוכות אלא גם יהפוך ברבות הזמן למופרע בהרבה. אסור לנו לשגות באשליה שנצליח לשמור על מעוזים ליברליים, בראש ובראשונה על תל אביב החופשית – כי המעוזים הללו יסומנו ויותקפו בכל דרך אפשרית, עד לקריסתם הסופית. אסור לנו להתפתות להאמין שהישועה תגיע מבחוץ – כי גם אם נהפוך למדינה מצורעת ומוכת סנקציות, המשטר החדש יידע לנצל זאת לביצור שלטונו. ההיסטוריה הקרובה והרחוקה עשירה בדוגמאות למדינות שבהן הציבור הרחב כשל בדלוזיות המסוכנות הללו.

זה קורה: הנאשם נתניהו מרסק את הדמוקרטיה. נתניהו ואדם שפעם האמין לו (צילום: דן בלילטי/גטי אימג'ס)

המשטר החדש מצדיק כל צעד ושעל במסע ההרס שלו בכך שהוא מייצג את רצון הבוחר. מעבר לכך שסקרים עדכניים מלמדים שאין לטענה הזו כל אחיזה במציאות, חובה להזכיר שוב ושוב שזהו עיוות של מהות הדמוקרטיה; שרצון הבוחר כפי שהוא משתקף בבחירות לא מספק בידי המשטר 'קארט בלאנש' לעשות ככל העולה על רוחו. הכרעת הרוב בדמוקרטיה אינה מתירה את רמיסת המיעוט – עניין שנשתכח בעקבות השחיקה המתמשכת בהוראת האזרחות והבגידה המתמשכת של עיתונאים רבים בשליחותם הקדושה.

אם מערכות החדשות היו פורצות לשידור ומכריזות שצבאות זרים פלשו למדינה, איש לא היה ממתין לראות מה קורה. אל המצב הנוכחי יש להתייחס באותו האופן בדיוק – כאל מצב חירום לאומי שמשהה כל תוכנית אחרת שהייתה לכם

הרבה מבינים את גודל השעה אבל רבים מדי עדיין לא. חלק נאטמים לחלוטין ולא רוצים לדעת; אחרים מבועתים, צופים במתרחש אבל משותקים מאימה. המשטר החדש בונה על כך שהציבור הרחב לא באמת יקום ויעשה מעשה, במיוחד לא בשלבים שבהם עוד ניתן לעצור אותו. הוא בונה על כך שהאנשים ההגונים ימלמלו לעצמם "טירוף" או "הזיה" לנוכח מהלכיו אבל יעצרו שם. מקסימום יאיצו את הטיפול בהוצאת דרכון זר. יותר מכל, הוא בונה על כך שהזמן יכשיר את הטירוף. נציגיו הקיצוניים יודעים יותר מדי טוב שאין בנמצא קיצוניות שנפש האדם לא תוכל להסתגל אליה.

זה קורה: בדוקאי שב"כ שהורשע בתמיכה בארגון טרור הוא השר לבט"פ. בן גביר (צילום: גלי תיבון/גטי אימג'ס)

וזה הרי תמיד כך. בשלב ראשון הדעת לא סובלת את המחשבה שנאשם בפלילים יכהן כראש ממשלה ויקבל החלטות הנוגעות למערכות החוק והמשפט; שבדוקאי שב"כ שהורשע בתמיכה בארגון טרור יתמנה לתפקיד השר לביטחון פנים; שסיפוחיסט משיחי ימונה לתפקיד המושל בפועל של יהודה ושומרון; או שעבריין מס ישמש שר אוצר. אבל אז השמש זורחת בכל בוקר מחדש ומכיוון שהקריסה לא מגיעה בן לילה, מה שבהתחלה היה מופרך מכדי להאמין שמתרחש, לפתע כבר לא נראה כזה נורא. ואחרי שזה כבר לא נראה כזה נורא, זה מתחיל להיראות סביר – עד שלבסוף זה אפילו נראה הגיוני, ואנשים כבר לא ממש זוכרים ממה ולמה עשו פה כזה ביג דיל. וכשמגיעים הדורות הבאים הם כבר מקבלים את המצב כנתון, מבלי להכיר שום אלטרנטיבה.

>> מירי רגב חשפה את תוכנית התחבורה שלה: להחריב את תל אביב
>> התחלנו: הממשלה פתחה במלחמה נגדנו. תל אביב תחזיר מלחמה

לכן אין להסכין עם הטירוף ולו לרגע אחד. יש לעמוד ולהכריז עליו ככזה בקול גדול ואין לעצור לרגע. יש להציב מולו משקל נגדי של קריאה לשפיות. אם מערכות החדשות היו פורצות לשידור ומכריזות שצבאות זרים פלשו למדינה, איש לא היה ממתין לראות מה קורה. אם אזעקות עולות ויורדות היו נשמעות ברחובות, איש לא היה ממשיך בשגרת חייו. אל המצב הנוכחי יש להתייחס באותו האופן בדיוק – כאל מצב חירום לאומי שמשהה כל דבר אחר. כאל צו גיוס שבגינו שגרת החיים מוכרחה להיעצר. אסור לנו להשלים עם מצב שבו חוקי ההרס מגיעים אפילו לקריאה ראשונה. במקום לבהות במסכים באימה, במקום לטמון את הראש בחול, במקום לברוח להכחשות אין לנו ברירה אלא לצאת בהמונינו אל הרחובות – ולוּ רק כשלב ראשון בהתנגדות כוללת. אין לנו ברירה אלא לנהל קרב בלימה.

זה קורה: המצעד ישאר אבל הזכויות יפגעו. מצעד הגאווה 2022 (צילום: אלכסי רוזנפלד/גטי אימג'ס)

אנחנו במלחמה על הבית נגד משטר שגמר אומר לחסלו. נדמה כי המטאפורה על הצפרדע שמתבשלת לאיטה בסיר, כבר נשחקה לעייפה. השימוש בה נועד כמובן להציג את הסכנות שבאדישות למצב, כמו גם את האופן שבו אנחנו מוּעדים לגרש מהתודעה כל מחשבה מאיימת על סכנה שניצבת לפתחנו. אבל מספר ניסויים מדעיים שבדקו זאת, הוכיחו כי הסיפור על הצפרדע המתבשלת הוא מיתוס חסר שחר. הניסויים האלו הראו שכאשר מניחים צפרדע בסיר ומתחילים לחמם את המים בהדרגה, בשלב מסוים הצפרדע חשה בכך וקופצת החוצה – בתנאי שהסיר לא מכוסה, כמובן. ובכן, הסיר שלנו עדיין לא מכוסה. אם לא יהיו לנו האינסטינקטים הבריאים לקפוץ החוצה עכשיו, המשטר החדש כבר ידאג לכסות את הסיר לצמיתות.