המאבק על הדמוקרטיה יכול להתיש את הנפש. איך מתמודדים?

המאבק על העתיד של מדינת ישראל נכנס לשבוע עשירי של מרי אזרחי ובעוד אזרחי ואזרחיות המדינה נמצאים תחת בליץ בלתי פוסק של חקיקה אנטי-דמוקרטית וערעור תפיסת המציאות כפי שהכרנו אותה – קמים לא מעט כוחות בשטח שמטרתם לבנות מחדש את החוסן הלאומי וגם לעזור לכם להתמודד עם האנגאובר ההפגנות הידוע לשמצה.

>> היום בתל אביב: הפגנות, שיבושים ורחובות חסומים

כולנו מכירים את זה. אנחנו מגיעים להפגנה נרגשים, אולי גם מפוחדים, מחכים בציפייה לחיבוק הקולקטיבי. אבל עבור חלקנו גם מדובר במסיבה הטובה בעיר: האדרנלין פועם, הסרוטונין צועק "שמח!" (וגם "תופים!", "לקפוץ מעל מחסומים!", ולפעמים הוא משום מה רוצה לשיר "התקווה". נפש האדם זה דבר מסתורי ומרתק). בדרך הביתה עם גוש של חברים אתם עדיין נישאים על גלי האופוריה והתקווה ונופלים למיטה מסופקים בידיעה שעשיתם מה שאפשר כדי להציל את הדמוקרטיה. אבל לכל קפלן יש מוצאי איילון ובראשון בבוקר אתם מתעוררים לנפילת דופמין קשה ואמירה חדשה כל כך אלימה והזויה של אחד משרי הממשלה שאתם מנערים את הטוויטר שלכם כדי לוודא שמה ראיתם נכון וזה אמיתי.

איבוד התחושה הקולקטיבית האופורית, ועוד בזמן שיושבים בבית לבד מול הכותרות, יכולה להוות נפילה קשה יותר מכל האנגאובר שחוויתם. כן, כולל ההוא שחטפתם אחרי מסיבת הסגירה של הבלוק. כדי לסייע אספנו עצות מאנשי מערך "אין בריאות נפש בלי דמוקרטיה", המעניקים סיוע נפשי למפגינים וגם מותיקי הפגנות שכבר חוו לא אחת את הנפילה המדוברת.

בלי בריאות נפש אין דמוקרטיה. וגם להיפך. ד"ר הדס שהרבני-סיידון (צילום: ורד נח סווייל)

"לעצור, ללכת לים, להסתכל ארוכות על הילדים, לצרוך אמנות, לשים את הטלפון במקרר אם צריך. המיומנות הכי חשובה היא להצליח להחזיק את הטוב הפנימי", אומרת ד"ר הדס שהרבני-סיידון, פסיכולוגית קלינית ואחת ממובילות ארגון "אין בריאות נפש בלי דמוקרטיה". הארגון, שקם בסוף ינואר השנה ביוזמתו של הפסיכולוג הקליני דוקטור נמרוד גולן, שם לעצמו מטרה לתת מענה לאומי היכן שארגוני הבריאות הממוסדים נכשלים בשתיקתם.

"ההופעה שלנו קשורה קשר הדוק לשתיקת הארגונים המקצועיים של בריאות ובריאות הנפש", אומרת שהרבני-סיידון, "ההסתדרות הכללית, הסתדרות הפסיכולוגים, הסתדרות הרופאים – אף אחד מהם לא מביע עמדה בנוגע להפיכה המתרחשת. העדר התייצבות הארגונים הרשמיים חייבה אותנו ליצור נוכחות מפני שלהביע כעת עמדה זאת מחויבות אתית מקצועית. אנחנו יודעים ברמה הקלינית והמחקרית שדיקטטורה היא חורבן הנפש. אנשים בדיקטטורה לא מדמיינים, הם לא פרנואידים, הם אכן רדופים".

לא פרנואידיות, רדופות. צעדת מחאה בצפון תל אביב, 20.2.23 (צילום: אמיר טירקל)

ארגון "אין בריאות נפש בלי דמוקרטיה" מעניק למפגינים תמיכה נפשית טלפונית באמצעות כ-4000 חברי קהילה ומתנדבים, כולם מתחומי בריאות הנפש. "אנחנו מעניקים בהתנדבות תמיכה נפשית טלפונית לפונים שהם נפגעי אלימות בהפגנות, או כאלו שיצאו מההפגנה מוצפים", אומרת שהרהבני-סיידון, "הממשלה מעבירה לנו מסרים סותרים, עושה גזלייטינג, ועסוקה בבליץ חקיקתי בנושאים מהותיים באופן שלא מאפשר בכלל לבן אדם הסביר לעקוב אחריו. עצם זה שהממשלה מגנה אנשים שעושים מעשה דמוקרטי, וקוראת להם טרוריסטים ואנרכיסטים זאת מתקפה על האמת. זאת טלטלה נפשית איומה".

"זה לא פשוט בכלל לשמור על עצמך בתוך הדבר הזה", אומר יניב סגל מ"החזית הורודה", ארגון המתופפות שנותן להתנגדות את הקצב, ומפגין עם וותק מרשים. "איך לעשות את זה, זה באמת משהו שמעסיק אותי: ההבדל בין שבת הפגנה לראשון בבוקר, בין להתעסק במשהו גדול מהחיים כמו להציל את המדינה לבין החיים עצמם, עבודה, משפחה, חברים, ההבדל בין הלאומי לאישי ועיבוד החוויות המציפות ולעיתים הקשות שעוברים בהפגנות – קשה לעשות את המעברים האלו וצריך להיות מודע לזה".

מחאות לא נגמרות ביום. גם לא בשבוע. הנה למשל מחאה מאוקטובר 2020 (צילום: אלכס אידלמן/שאטרסטוק)

סגל מספר שהוא עושה מאמץ לא לקבוע פגישות עבודה לראשון בבוקר אלא אם ממש אין ברירה – ועוד יותר מקפיד לא לבטל ולא להחמיץ פגישות עם הפסיכולוגית. הוא גם מקפיד מאוד על ספורט ומייעץ למפגינים שבעניין לא לוותר על האימון של יום ראשון וללכת על אימון רך יותר, כדי להעלות את הדופמין והסרוטונין. "שמתי לב וגם הפקתי לקחים ממחאת בלפור – שכשאני לוקח את הזמן לעצמי, וגם מודע לקושי, זה שומר עלי לאורך זמן", הוא אומר, "אני מקפיד להמשיך עם יוגה ומכשירים, זה שעה בלי הטלפון ובלי כל הכותרות וההודעות וזה מציל ומאוד מפקס. אני אישית מקפיד גם לעסוק באמנות שלי, לצייר, לקחת את החופש ולהתעסק במה שמקרקע אותי ועושה לי טוב אישית. לדעתי כל דבר שעושים עם הגוף והידיים עוזר – נגיד, לבשל. זה קצת מיינדפולנס אבל זה עובד".

סגל גם מקפיד להקיף את עצמו בחברים למחאה ולעבד איתם חוויות באופן קבוצתי או אישי. ״אנשים שאיתך בחוויה זה מאוד עוזר. בכלל ללכת כקבוצה, גם בהפגנות, להרגיש שאתה לא לבד וגם ביום שאחרי לעבד. אפילו לדבר עם חבר, לא חייב להיות משהו רשמי, להקים קבוצת חברים בווטסאפ. מה שעובד בשבילכם. אפשר להצטרף אלינו בחזית הורודה, מעבר לפעילות השוטפת יש לנו גם קבוצת ווטסאפ שמיועדת בדיוק לזה – ללרלר ולעבד את מה שאנחנו עוברים כרגע ואפשר לכתוב לנו בסושיאל מדיה ונצרף אתכן".

"אני יוצא להפגין בכיף כי אני רוצה שתהיה כאן מדינה כיפית". יניב סגל (צילום: החזית הורודה)

"הכי חשוב להיות מודעות לכך שמדובר בתהליך", אומרת ספיר סלוצקר עמרן, עורכת דין העוסקת בחופש המחאה, ממובילות תנועת "שוברות קירות". "יש משהו מאוד יפה ומרגש בהתעוררות של המון נשים ואנשים חדשים שנכנסים למחאה, אנשים מגיעים בהתלהבות ומוטיבציית שיא. אבל כדי לא להשרף ולהשחק חשוב להיות בפרספקטיבה נכונה – מחאות לא מצליחות ביום וגם לא בשבוע. אם אתם לא מרגישים טוב או מאוד עייפים לא יקרה כלום אם לא תגיעו להפגנה או אירוע אחד. לא על זה תיפול ותקום המחאה".

לשהרבני-סיידון יש גם כמה עצות פרקטיות לפעילות ביום שאחרי הפגנה או מחאה. "הפגנה היא קליימקס רגשי, יש בזה משהו כמעט רוחני, אבל החובה שלנו היא לחשוב עליה דווקא כמו על זמן התארגנות. מי שילמד להתייחס ככה להפגנות ואירועי מחאה לא יקום למחרת בשבר רגשי. תחשבו על ההפגנה כמו על ישיבת עבודה שבה אתם מציגים את תוצרי העבודה של אותו שבוע. השלטים שהכנת, מדברים ומקשיבים לאנשים אחרים בהתכנסות. זה זמן להבעה עצמית וספיגת השראה אבל זה לא יכול להגמר שם.

מה עוד?
"ביום שאחרי צריך ליישם את מה שספגת בזמן ההערכות של ההפגנה ולגזור מזה פעולות. כל אחד צריך למצוא את הפעולות שנכונות לו. אפשר להחליט שכל שבוע מכינים שלט אחר למחאה, אקטואלי, והשלטים האלו הם התיעוד של מה שאנחנו עוברים. כשהכל יתסיים יהיו לכם שלטים כמניין שבועות המחאה. אם שמענו משהו שנתן לנו השראה אפשר לכתוב על זה פוסט, אפשר לתרגם לשפה זרה כדי להפיץ לעולם. לא משנה, העיקר שתהיה לנו תכנית עבודה אקטיבית שאנחנו חוזרים עליה".

טעות לחשוב שאין אימפקט. מפגינים צועדים על איילון (צילום: אביב אהרון/שאטרסטוק)

"חשוב מאוד להתחבר לוויב החיובי, אני יוצא להפגין בכיף כי אני רוצה שתהיה כאן מדינה כיפית, מדינה שכיף לגור ולחיות בה", אומר סגל, "זה הכח שלנו, זאת טעות לחשוב שאין אימפקט להפגנות. בתחילת הדרך הייתי קם ביום שאחרי בוכה, לא מבין למה אני מוצף, חשוב לתת לזה מקום אבל לא לשכוח להתחבר לשמחה ולאופטימיות ואם קשה לך, להצטרף לקבוצות שיודעות להרים את הווייב והתקווה".

ולסלוצקר עמרן חשוב להזכיר שהמטרה היא לשמור ולסייע גם לאחרות: "חשוב מאוד שנשמור על עצמינו מספיק גם כדי להיות במצב שאנחנו יכולות לזהות אחרות במצוקה ולסייע להן", היא אומרת. "אם מישהי חטפה אלימות משטרתית לא מספיק להיות איתה באותו רגע, צריך לזכור לבדוק מה שלומה גם ביום שאחרי וגם אחרי שבוע. אם אנחנו מזהות מישהי שנשחקת צריך לדעת לקחת אותה הצידה לשיחה ולנרמל את העזרה אחת לשנייה".

>> לקבלת תמיכה נפשית ללא עלות מצוות מתנדבי בריאות הנפש
>> כדי להצטרף לקבוצות השיח והתמיכה של החזית הורודה  יש לשלוח בקשה ברשתות החברתיות: פייסבוק, אינסטגרם