למה פלורנטין מוצפת כל חורף מחדש?
בכל עונה גשומה הגונדולות הן כלי התחבורה המועדף ברחובות השכונה הדרומית. העירייה מנסה לפתור את הבעיה בעבודות בנייה ושיפוץ, אבל לפי מומחים נדרש פתרון הפוך לגמרי
כל חורף אותו דבר: עם בוא הגשם – תל אביב הופכת לוונציה. בדרום העיר המצב גרוע במיוחד: בפלורנטין, למשל, די ביום גשם אחד כדי להציף את השכונה על גדותיה כך שאי אפשר לחצות אפילו את רחוב הרצל בלי מגפי גומי לא אופנתיים שמגיעים לברכיים. פלורנטין היא אולי מקרה מבחן לעיר כולה, שם התושבים שעוד לפני שהתחיל דצמבר כבר הספיקו להירטב לגמרי, תוהים מדוע הבעיה המוכרת עדיין לא נפתרה. על פני השטח – בעירייה מודעים לבעיה ומנסים לטפל בה. מדי חודש צצים בפלורנטין עוד ועוד שלטים חדשים ברחובות, המודיעים של שיפוצים ארוכים שישפרו את התשתיות. אך התושבים למודי הניסיון כבר הבינו: זה לא באמת עוזר. בינתיים הם סופגים את הרעש ביום ובלילה של העבודות יומם וליל, אבל הרחובות שלהם עדיין מוצפים.
"יש בעיה בתשתיות של כל השכונה. אנחנו כבר רגילים להצפות. עושים שיפוצים ארוכים ברחובות השכונה, אבל שום דבר לא משתנה", אומרת ירדן כהן המתגוררת בפלורנטין זה שנתיים. "לפני כמה שנים פלורנטין עוד הייתה זולה ולכן היו שהסכימו לסבול תחת ההזנחה, אבל היום המחירים זהים לאלה שבמרכז מרכז תל אביב לפעמים אף גבוהים יותר, יש יותר בניינים חדשים והאוכלוסייה השתנתה – גרות פה משפחות עם ילדים – אבל העירייה עדיין ממשיכה להזניח והפערים משאר העיר נשארו".
אחת הסיבות שאור אורגד עזב את פלורנטין הייתה הביוב. "עזבנו את השכונה לפני חמש שנים בערך לקריית שלום. מהיום הראשון שלי בפלורנטין ועד היום, כשאני בא הרבה לבקר, לא השתנה הרבה", הוא אומר. "לעירייה יש את היכולת הכלכלית וכל הסיבות לשפר את הביוב בשכונה היפה הזאת, אבל זה לא קורה".
גם לי מלאך המתגוררת כמעט שנתיים בשכונה מתארת מצב בעייתי. "כל חורף מחדש אנחנו שוחים את דרכינו לאוטו, זה ממש מוגזם. לפעמים אני צריכה ללכת שני רחובות מסביב בשביל להגיע לרחוב שבו הרכב שלי חנה", היא מספרת. "אני עובדת בתל אביב ולא נתקלתי בהצפות בסדר גודל כזה בשאר העיר. שכר הדירה עלה, אבל התשתיות עדיין ברמה ירודה במיוחד. 'השקיעו' רק בדרום העיר, אותנו השאירו מאחור".
אחרינו המבול
בעירייה אומרים שלקראת החורף, כמו כל שנה, הם ביצעו פעולות רבות למניעת הצפות, לרבות ניקוי קולטני הניקוז, שטיפות הקווים ומוצאי הניקוז לים. זאת נוסף לתוכנית רב שנתית שכוללת הנחה של מערכות קווי ניקוז ברחבי העיר, לרבות ברחובות המרכזיים של פלורנטין – צ'לנוב, ידידיה פרנקל, מרכולת ורחוב פלורנטין – פעולות שלטענת העירייה הביאו לירידה בהצפות ובשיטפונות ברחבי העיר בכלל. השיטפונות שהספקתם לראות השנה, אומרים בעירייה, היו עניין נקודתי. "בגשמים הראשונים השנה נסתמו בשלושה מיקומים בשכונת פלורנטין קולטני הניקוז על ידי סחף שנוקה מיידית על ידי העירייה", נמסר משם. "מדובר בבעיות נקודתיות שטופלו במהרה ולא בבעיה גורפת בשכונה".
יש הטוענים שהעירייה לא משקיעה די בשיפור התשתיות למניעת השיטפונות באופן מודע ומנומק. "ההצפות נדחקות לאחורי התודעה, עד הרגע שבו יורד גשם ראשון וכולם בהיסטריה", אומר חוקר העירוניות תומר שלוש. "הגישה היא 'כשנגיע לשלולית נחצה אותה'. יש תפיסה בעיר שזו עיר של שמש, אז מסתדרים וזהו. יכול להיות שזה נכון גם מבחינת סעד העדיפויות, ולא שווה להשקיע את הכסף", הוא אומר. לעומת זאת, מבהיר שלוש, זה לא שתכנון הצל לימי הקיץ הלוהטים הוא אידיאלי, ומסביר את המדיניות. "זה לא שהייתה פה השקעה בתכנון נכון לשמש ואת הגשם הזניחו בכוונה. יכול להיות שמשהו בתכנון הפחות מוצלח של פלורנטין, גרם לה להיות מוצפת יותר, אבל אין ספק שברגע שהיא נהייתה שכונה מרכזית ומשפחות התחילו לעבור אליה – העירייה פתאום התחילה לדאוג לה יותר".
איפה הדשא?
לדברי פרופ' אראל אבינרי, ראש המסלול להנדסה וניהול מערכות תשתית במכללת אפקה, השיפוצים האינטסיביים שמתהדרת בהם העירייה לא יביאו בהכרח את הפתרון המיוחל. במבחן התוצאה פלורנטין מוצפת כל חורף. שינו תשתיות, עשו פעולות תחזוקה בביובים, אבל התדירות של ההצפות ממשיכה. אני לא יודע אם במיקרו עשו כל מה שצריך לעשות, אבל יכול להיות שהבעיה לא פתירה על ידי רק שדרוגים קטנים, ויש כאן בעיה יותר גדולה מזה", הוא מסביר.
לדבריו, במצב אידאלי הישועה אמורה לבוא ממקור אחר, שאולי נשמע כמו חלום רחוק עבור תושבי דרום העיר: שטחים פתוחים. מעבר לרווחת התושבים, שהיו שמחים כמובן לקצת אוויר בין הבניינים הדחוסים, לשטחים הפתוחים שסופגים את המים יש ערך רב למניעת הצפות – לעתים אפילו יותר מפתחי הניקוז. אך מי שמכיר את פלורנטין אפילו קצת יודע כמה נדיר למצוא שם פיסת אדמה. "היום יש פחות ימי גשם אבל הממטרים חזקים יותר ממה שאנחנו רגילים. התשתיות לא ערוכות וגרוע מכך – במקום להיערך אנחנו עושים נזק בכך שבכל מקום שיש לנו מרווח בין מבנים – הכל מתמלא בבטון ואספלט ולמים אין לאן לחלחל", אומר פרופ' אבינרי.
"זה לא רק כוח טבע והשינוי באקלים, זו התוצאה של תכנון תשתיות שלא מתחשב בתופעות הטבעיות של זרימה ולא דואג למספיק שטחים פתוחים באזורים הבנויים. המגדלים החדשים ופרויקטים במסגרת תמ"א 83 מוסיפים לנו הרבה מאוד בנייה וחניונים תת קרקעיים שפוגמות בחלחול המים ורק מעצימות את הבעיה. בפלורנטין אין כמעט שטח ירוק ולכן היא סובלת מיוחד".
"כבר שנים שעושים עבודות בתשתיות הקיימות, אבל כנראה שמגמות הבנייה יותר חזקות מהשדרוגים האלו, וגם תשתיות מתוחכמות מתקשות לתפקד אם למים אין לאן לזרום, מבהיר פרופ' אבינרי. "הציבור צריך לדרוש את השטחים הפתוחים בדרום העיר בתכניות הבנייה, ואם כבר בונים – צריך להכניס רצועות של שטח פתוח. זה אפשרי, אפילו בתוך חניון".
מהעירייה נמסר בתגובה: "עיריית תל אביב־יפו מבצעת במסגרת תוכנית עבודה רב שנתית פיתוח ושדרוג רחובות ברחבי העיר ובין השאר גם בשכונת פלורנטין. בשנים האחרונות הונחו תשתיות ניקוז ברחובות השכונה הבאים: פלורנטין, צלנוב, מרכולת וידידיה פרנקל. נדגיש כי העירייה תמשיך בתנופת הפיתוח והנחת התשתיות ברחבי השכונה".