השוטרים ממשיכים לשקר לציבור על פעולותיהם

אלו העובדות מהאירוע שבו נורה ח'יר אלחמדן מכפר כנא, בלילה שבין שישי לשבת: אלחמדן דפק בעזרת סכין על ניידת משטרה. כשנפתחה דלת הניידת הוא נסוג לאחור והיה בגבו לשוטרים. אחד השוטרים ירה בו בגב. אחר כך הרימו השוטרים את אלחמדן הגוסס וגררו אותו לתוך הניידת. את הפרטים האלו רואים בסרטון מהאירוע. לעומת זאת, זו ההודעה שעברה בביפר לכתבי המשטרה לפנות בוקר: "בן 20 הגיע עם סכין שלופה וניסה לדקור שוטרים. כוח המשטרה פתח בירי באוויר, וכשנשקפה סכנה בוצע ירי לעבר החשוד שנפצע בפלג גופו העליון".

מעט מאוד מתושבי ישראל היו מתייחסים להודעה הזו – כוחות הביטחון הרגו עוד ערבי, מה חדש כאן – אם לא היה נחשף תוך כמה שעות הווידיאו ממצלמות האבטחה. שרי הימין בממשלה כבר מיהרו להודיע שאלחמדן נורה בצדק, אבל דבר אחד לא אמור להיות במחלוקת: העובדה שהמשטרה שלחה הודעה שקרית לעיתונות. אלחמדן לא ניסה לדקור שוטרים בזמן שנורה, ולא בוצע ירי אזהרה באוויר (והוא גם לא בן 20, אבל זה פחות עקרוני).

המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים תבדוק את נסיבות הירי באלחמדן, אבל מי יבדוק את הדוברות? התקשורת, ובעקבותיה הציבור הישראלי, נותנים אמון עצום בכוחות הביטחון. אפילו בימים שבהם תדמית המשטרה בשפל, הנחת היסוד היא שהמשטרה והצבא מדייקים בתיאור האירוע שלהם, לפחות עד שיוכח אחרת. וכדי להוכיח אחרת, כדאי שיהיו לך סרטי וידיאו ברורים וחד משמעיים. אבל מה קורה במקומות שבהם אין תיעוד?

הדיווחים המפוקפקים של אנשי כוחות הביטחון לא נגמרים בהודעות לעיתונות, ומגיעים גם לכתבי האישום. אחד המקרים הזכורים מהמחאה החברתית הוא כתב האישום שהוגש נגד מפגינה – בחורה קטנה ורזה – באשמה שתקפה את מפקד מרחב ירקון, תנ"צ יורם אוחיון. מסרטון וידיאו ניתן לראות אחר כך שהדברים לא התרחשו מעולם. מפקד המרחב, לא פחות, לא דיווח אמת. בהזדמנות אחרת ביקשה המשטרה להרחיק מפגינים מהעיר תל אביב, בין השאר בשל זריקת אבנים על שוטרים. אלא ששום אישום מהאישומים כנגד המפגינים לא כלל את העברה הזו, והשופט שמאי בקר תהה על הסתירה הזו בפסק הדין שכתב.

מפגיני המחאה החברתית נהנו מאווירה ציבורית אוהדת יחסית, מהרבה מצלמות בסביבתם ומבתי משפט סבלניים. הרבה מכתבי האישום המפוקפקים שהוגשו נגדם נמחקו או הסתיימו בהסדרים מקלים מאוד, לעתים ללא הרשעה. הניסיון של המשטרה להציג את המוחים כחבורה אלימה ופורעת חוק נראה בדיעבד מגוחך, אבל צריך לזכור שבאותם ימים הייתה לו השפעה אמיתית על השיח הציבורי.

תרבות השקר הזאת תיפסק רק כשייגבה מחיר ממי שלא מדווח אמת לציבור, ובטח ממי שמגיש כתבי אישום או בקשות להארכת מעצר על עברות שלא היו ולא נבראו. עד ששוטרים יבינו שהשקרים מסוכנים להם ולקריירה שלהם, שום דבר לא ישתנה. וזה לא ייגמר רק במקרים עם פלסטינים.