כך דפק שעון הקיץ למוזיאון תל אביב את היצירה הגדולה של המאה

מאז הופעת הבכורה שלה לפני שמונה שנים בווייט קיוב בלונדון, עבודת הווידיאו "השעון" של האמן השווייצרי־אמריקאי כריסטיאן מרקליי הפכה לתופעה של ממש – הביקורות בכל העולם מהללות אותה ומכתירות אותה ליצירת המופת של המאה ה־21, והצופים נוהרים בהמוניהם בכל פעם שהיא מוקרנת בגלריות ובמוזיאונים. ב־2011 זכה הסרט בפרס אריה הזהב בביאנלה בוונציה ומאז הוא נודד ברחבי העולם וזוכה להצלחה מסחררת. לפני חמש שנים הוא הגיע גם למוזיאון ישראל, שרכש עותק של העבודה, ותורים ארוכים השתרכו בכניסה לגלריה הקטנה שבה הוצג.

מתוך "השעון", עבודתו של כריסטיאן מרקליי

עוד כתבות מעניינות:
צבע טרי חוגג עשור: מה מחכה לכם?
נאצי, מהפכן, ליצן: האמן הכי משפיע ששכחתם
7 אמניות עכשוויות שחייבים להכיר

"השעון" הוא קולאז' שכל כולו שיר הלל להיסטוריה של הקולנוע – הסרט מורכב מאוסף של 4,000 קטעים מסרטים מוכרים יותר ומוכרים פחות, מדרמות רומנטיות, סרטי מתח, מערבונים, סרטים אילמים ומדע בדיוני. מרקליי דגם 24 שעות של סצנות קולנועיות, שכל אחת מהן מתייחסת לזמן – אם על ידי התבוננות בזמן שחולף בשעון או כשאחת הדמויות אומרת את השעה. במשך שלוש שנים מרקליי אסף בעמלנות דקדקנית סצנות מסרטים והרכיב מהם פסיפס קולנועי רחב יריעה. בעזרת תוכנה שנבנתה במיוחד, הזמן הקולנועי מסתנכרן ומתמזג עם הזמן הממשי, כך שאם בסרט מופיעה סצנה שמראה את השעה 22:32, הקהל יראה בשעון שלו בדיוק את אותה השעה.

עכשיו הסרט של מרקליי מגיע להקרנה רצופה למשך 24 שעות במוזיאון תל אביב, שיערוך מרתון לילי (בין חמישי ה-22.3 לשישי ה-23.3) עבור ההקרנה המיוחדת. אבל למרבה האירוניה, הלילה שבו בחרו במוזיאון להציג את הסרט במלואו הוא דווקא הלילה שבו מזיזים את השעון שעה קדימה, לשעון קיץ. כשהתקשרנו למוזיאון תל אביב לברר מה הם מתכוונים לעשות עם היצירה כדי להתמודד עם ה"התקלה" הזו (שהיה אפשר לחשוב עליה מראש), לא הייתה להם תשובה מוכנה. כשהם חזרו אלינו התברר שהתשובה לבעיה ישראלית עד מאוד: בשעה 2:00 יעצרו את הסרט ויריצו אותו שעה קדימה, כך שהצופים יפספסו את החלק שבין 2:00 ל-3:00. בתגובה לשאלה האם מרקליי מיודע לגבי הזזת הסרט שעה אחת קדימה, מסרו במוזיאון שהם עומדים בקשר רציף מולו ושהוא מודע לכך.

סוד הקסם של "השעון" הוא באמצעים הפשוטים שדרכם מספר מרקליי את ההיסטוריה של הקולנוע ואת אחד הנושאים שמעסיקים אותו – הזמן. הוא בוחר להתמקד דווקא ברגעים קטנים של זמנים אבודים ומזדמנים, למשל סצנה מ"שהחיה תמות" של קלוד שברול מ־1969 ובה בדל סיגריה מתכלה לאטו במאפרה. גם ההתבגרות וההשתנות של השחקנים מעסיקה את מרקליי והוא נע אחורה וקדימה בזמן – ב־12:27 מופיעה קתרין דנב בת ה־21 בסצנה מ"רתיעה" של פולנסקי מ־1965 וארבע שעות מאוחר יותר היא מבוגרת בשלושה עשורים. בשעה אחת בצהריים מריל סטריפ מופיעה בסרט מהעשור האחרון ובהמשך היא מופיעה צעירה יותר באחד התפקידים הראשונים שלה.

במקביל להקרנת "השעון" של מרקליי ייערכו במוזיאון הקראות פרוזה ושירה בנושא הזמן בהשתתפות דרור בורשטיין, מיכל נאמן, יונתן סואן, נוית בראל ועוד.

← הקרנה לילית של "השעון", מוזיאון תל אביב, שד' שאול המלך 25 תל אביב, חמישי (22.3) 21:00, כניסה חופשית