זה העיבוד הכי גרוע שעשו לג'יין אוסטן. כולל ההוא עם הזומבים

עוד טרם הגעתו לנטפליקס הספקתי להתרשם שהמבקרים בחו"ל לא אהבו את העיבוד החדש ל"הטיית לב", ספרה האחרון של ג'יין אוסטן. הנמכתי ציפיות אבל חשבתי לעצמי – כמה רע הוא יכול להיות? בכל זאת אנגליה במאה ה-19, סיפור על ערגה מוצנעת, ריצ'ארד א. גרנט בתפקיד האבא הגנדרן. כחובבת של אוסטן עוד מנעורי רציתי להאמין שגם אם הסרט אינו משתווה לעיבודים הקודמים והזכורים לטוב של הספר (בעיקר הגרסה המשובחת של רוג'ר מישל שזכתה בארץ לשם "אהבה כמוסה"), ודאי אמצא בו משהו לאהוב. לצערי לא מצאתי שום דבר כזה. זה העיבוד הכי גרוע לטקסט מאת אוסטן שראיתי מעודי, וזה חתיכת הישג כי יש המון כאלה כולל אחד עם זומבים.

זה סרטה הראשון של במאית התאטרון המוערכת קרי קרקנל, ונדמה שהיא בכלל לא קראה את הספר, אלא קיבלה רושם גנרי כלשהו לגבי השנינה המזוהה עם אוסטן. אבל "הטיית לב" שונה מספריה הקודמים של אוסטן בספרו על גיבורה בוגרת יותר – אן אליוט היא רווקה בת 27 רחמנא לצלן – וידועת צער. היא דווקא מצאה אהבה בגיל 19, אבל פרדריק וונטוורת' היה עני וממעמד נחות, ואן נכנעה ללחצם של אביה האלמן ושל ליידי ראסל ששמשה לה כאם, ודחתה את הצעת הנישואים שלו. היא היתה צעירה מכדי להבין עד כמה נדיר היה הקשר שנוצר ביניהם. שמונה שנים אחרי כן הוא צץ מחדש בחייה. עכשיו הוא קצין ימיה אמיד בעוד משפחתה נתונה בקשיים כלכליים בשל הפזרנות של אביה, והיא אינה מעזה לקוות שוונטוורת' עדיין אוהב אותה כמו שהיא מאוהבת בו. ככה היא אומרת, אבל אפילו קמצוץ מהכמיהה העזה והכמוסה שלה (ושלו) בספר לא הגיע לסרט שכולו ג'סטות ריקות.

סליחה, חמודים, איפה הכמיהה העזה והכמוסה? "השפעה" (צילום: יחסי ציבור)

מדובר בכשל רב-מערכתי. בניסיון מעורר תהייה לכפות על הסיפור נקודת מבט עדכנית, הדיאלוגים משלבים משפטים מהספר עם חיוויים של שפת יום יום עכשווית ("יופייך יבלוט כפליים ביניהם. נהוג לומר שאם את 5 בלונדון את 10 בבאת'"). באותה רוח, אן, בגילומה של דקוטה ג'ונסון, מעוצבת כצעירה מודרנית ונמרצת שלא חוששת לומר מה שהיא חושבת. מבחינה זו היא דומה יותר למריאן דאשווד מ"תבונה ורגישות" מאשר לאן שבספר. לעיתים קרובות היא מביטה לעבר המצלמה ומשתפת את הצופים באבחנותיה לגבי הדמויות סביבה. נראה שקרקנל הושפעה מהגרסה הנהדרת של פטרישה רוזמה ל"פארק מנספילד", שבה הפכה את הגיבורה פאני פרייס לבת דמותה של הסופרת. אבל מה שנעשה שם בתבונה ובמינון מדויק, נשפך כאן ללא אבחנה. כתוצאה מכך קשה להבין מדוע אן של הסרט נתנה למישהו להשפיע עליה לנהוג בניגוד לרצונה, ולמה כשוונטוורת' שואל אותה די בהתחלה "מה היית רוצה שאהיה?" היא לא עונה לו באותה ישירות "בעלי", וסוגרת עניין.

סליחה, מיליידי, למה את מדברת למצלמה? "השפעה" (צילום: יחסי ציבור)

ג'ונסון, שפרסומה העיקרי עד כה מיוחס להוריה (מלני גריפית ודון ג'ונסון) והתפקיד שגילמה בסרטי הסקס "חמישים גוונים של אפור", לגמרי לא מתאימה לגלם את אן אליוט. היא לא רק אטרקטיבית מדי ואמריקאית מדי, היא ככל הנראה גם שחקנית מאוד מוגבלת. הופעתה שטוחה לגמרי ומאחורי החיוכים הרומזניים שהיא משלחת למצלמה לא ניכרים שום רגש או מחשבה מעבר ל"אני מאוד מקווה שהסרט הזה סוף סוף ינתק את הזיהוי המיידי שלי עם 'חמישים גוונים של זבל'". גם קוזמו ג'ארביס, שמתחזק קריירה מקבילה כזמר, הוא טעות ליהוק רצינית בתפקיד וונטוורת'. הוא אמנם משתדל לבטא רגש עצור, אבל זה יוצא לו עקום, ובינו לבין ג'ונסון אין שום חיבור. בהמשך מצטרף הנרי גולדינג החתיך, שכבר הספיק להדגים את חוסר כשרונו בכמה סרטים ("עשירים בהפתעה", "בקשה מסתורית"). יש לציין שהפעם הוא אינו מדרדר את רמת המשחק הירודה מלכתחילה.

סליחה, אדוני האסייתי, מה זאת הקקופוניה הזאת? "השפעה" (צילום: יחסי ציבור)

הבלחתו של גולדינג האסיאתי בתפקיד קרוב המשפחה הנכלולי היא חלק מהאסטרטגיה האופנתית בה נוקט הסרט – ליהוק עיוור צבעים. זה עובד יפה ב"ברידג'רטון" וב"ההיסטוריה האישית של דיוויד קופרפילד", אבל כאן זה תורם לקקופוניה הכללית. בעוד רוב העיבודים האנגלים לספרים קלאסיים משתבחים בצוות שחקנים משובח מקיר לקיר, פה נדמה שאנחנו מקבלים קאסט של מחליפים. ותחת בימוייה חסר המושג של קרקנל, כמעט אף אחד מהשחקנים – כולל גרנט – אינו מותיר רושם. היחידה שחשבתי שאשמח לראות שוב היא ניה טאול החיננית המגלמת את לואיזה, אחייניתה המתוקה של אן.

סליחה, אתם שחקנים מחליפים או משהו? "השפעה" (צילום: יחסי ציבור)

אפילו הקלף הבסיסי של סרטי תלבושות – הלא הן התלבושות – מפוקשש. לג'ונסון עוצבו שמלות שאת רובן היא יכולה ללבוש לראיון עבודה במשרד פרסום. היא נראית טוב, אבל בסך הכל מתקבל רושם שאף אחד לא השקיע מחשבה של ממש בוויזואליה של הסרט, ושהמעצב האמנותי והצלם פשוט עשו העתק הדבק מסדרות טלוויזיה של ה-BBC. אפילו השם שניתן לסרט בממשק העברי של נטפליקס – "השפעה" – נשמע כמו תרגום גוגל.

★✯ 1.5 כוכבים
Persuasion בימוי: קרי קראקנל. עם דקוטה ג'ונסון, קוזמו ג'ארביס, ריצ'ארד אי. גרנט. בריטניה 2022, 109 דק'. עכשיו בנטפליקס