התערוכה "שהות אמן" מפספסת את המטרה

"שהות אמן" היא התערוכה השלישית במוזיאון הרצליה בניצוחה של המנהלת החדשה איה לוריא, ובהחלט אפשר לזהות את חתימתה האוצרותית הייחודית. אם קודמתה, דליה לוין, מיתגה את המוזיאון כיצרן של תערוכות נושא, נראה שאצל לוריא האוצרות פרומה יותר, מתרחקת מתערוכות קבוצתיות סגורות וחתומות. אין ספק שמדובר בגישה מאתגרת, כיוון שהיא מפנה את מלוא תשומת הלב לאמנים ולא לתימת על מהודקת שלעתים נכפית עליהם.

התערוכה החדשה במוזיאון, "שהות אמן", היא בחירה אוצרותית מצוינת וראויה, אך היא מתקשה להתחבר לאמירה משמעותית וקוהרנטית. התערוכה נוגעת באחת התופעות החשובות בעולם האמנות בעשור האחרון – תוכניות שהות (רזידנסי). אם בעבר קריירה של אמן הייתה מסתכמת ביצירת עבודות בסטודיו והצגתן בתערוכות, בשנים האחרונות נוסף לה רובד חדש. אלפי תוכניות שהות צצות כפטריות אחרי הגשם כמעט בכל מקום בעולם, והן מציעות לאמן להעתיק את מקומו לסביבה חדשה למשך שבועות, חודשים ואף שנים. תוכניות אלו הפכו ללחם ולחמאה של כל אמן מקצועי, וכיום יש לא מעט אמנים שעסוקים יותר בדילוג בין רזידנסי אחד למשנהו ופחות במרדף אחרי הצגה בתערוכות.

עבודה של רפרם חדד מתוך התערוכה

תוכניות השהות הן הרבה מעבר לריטריט מהנה (לפעמים בחינם) – הן מציירות תמונה מרתקת על המוביליות התרבותית והחברתית של עולם האמנות – אבל התערוכה מפספסת במידה רבה את חשיבותן המתעצמת של תוכניות השהות. התערוכה כוללת אשכול של שלוש תערוכות שנוצרו בעקבות תוכניות שהות שונות ברחבי העולם. התערוכה המרכזית מציגה פרויקטים של 12 אמנים ששהו ברזידנסי בדיסלדורף.

אצל מרבית האמנים המשתתפים, הזליגה התרבותית והאמנותית שתוכניות השהות מזמנות אליהן באות לידי ביטוי בעיקר בעיסוק במעמדם של אובייקטים וחפצים, אבל הנקודה הזאת איננה מחודדת מספיק. רפרם חדד, בחירה די מתבקשת לתערוכה, מציג את "עקבות תפוזים" – רפרור לעבודה המפורסמת של גבריאל אורוזוקו מ־1991, "Crazy Tourist", שבה הניח שאריות תפוזים רקובים בשוק בברזיל. הפרויקט של חדד מבקש לשתף את הקהל בריחות, בצלילים ובטעמים של בית ילדותו התוניסאי. בקומת הקרקע מציג חדד שתי עבודות וידיאו בניחוח אוריינטליסטי. הסאונד שלהן מתערבב בזה של עבודות הווידיאו של צמד הגרמנים אנג'לה פטה ופיליפ שולץ, וכך נוצר מיש־מש תרבותי שבין מזרח ומערב. זהו אחד החיבורים היפים והמוצלחים בתערוכה. אצל האמנים הגרמנים כריסטוף קנכט ואלכס ויסל העיסוק בסחורות ובחפצים בא לידי ביטוי באספנות אובססיבית. קנכט יצר סביבה בסגנון חדרי הפלאות – חלל עמוס בחפצים מטופלים שאסף מכל העולם; ויסל בנה מעין חלל מגורים נייד לאמנים. הכוונות טובות, אבל שני הפרויקטים לא מצליחים לעורר עניין של ממש.

עבודה של כריסטוף קנכט מתוך התערוכה

עלמה יצחקי, לעומת זאת, מציגה סדרת ציורים אקספרסיביים מצוינת שמתארת הוויי ישראלי, אך לא מתוך התבוננות אלא מממרחק ומתוך תחושת זרות. הציור מהדמיון מוליד סיטואציות סוריאליסטיות, פרועות ועגומות. יצחקי היא מספרת סיפורים נפלאה: "יומיים קודם לכן שבתי לעיר בתחושה של הכרת תודה פראית לאחר שהות ארוכה בגרמניה", היא רושמת על קלף גלויה ומתמצתת את חוויית הרזידנט – בין תלישות לעושר תרבותי.

השורה התחתונה: היהודי הנודד, גרסת האמן

"שהות אמן", תערוכה קבוצתית, מוזיאון הרצליה, עד 15.8