זאב בעור של שושקה: כך הפכה דמות קומיקס תמימה לאקטיביסטית נועזת

אחרי המאבק בקמפיינים גזעניים בבחירות המקומיות, זאב אנגלמאיר מפנה את המשאבים לחוק הנאמנות בתרבות, וזה זמן טוב לשבת לענות על השאלות המעניינות: איפה זאב נגמר ושושקה מתחילה, מה הוא חושב על הביקורת הפמיניסטית נגדו ומתי הוא בכלל מספיק לכבס את החליפה

שושקה (צילום: לילך רז)
שושקה (צילום: לילך רז)
21 בנובמבר 2018

ב־16 ביוני 2016 בקעה שושקה אנגלמאיר מצדפה ענקית. עד אותה לידה מיתית הייתה שושקה דמות קומיקס דו ממדית, פרי דמיונו של המאייר והקומיקסאי זאב אנגלמאיר בן ה־56. מאותו לילה, בפתיחת תערוכתו "הארץ המובתחת", הלכה והשתלטה אותה חליפת אישה עירומה ושמנמנה על גופו של אנגלמאיר והפכה לדמות בולטת בסצנת האמנות וחיי הלילה התל אביביים. אמנם כבר יומיים לאחר לידתה היא גילתה ניצני אקטיביזם כשעלתה למצעד הגאווה בירושלים, אך איש לא דמיין שאותה דמות אקסצנטרית ומוזרה תהפוך כעבור שנתיים לחוד החנית של המאבק החברתי והאזרחי בישראל באמצעות קמפיין "אנחנו או אנחנו" שיזמה, ובמהלכו תלתה כמעט לבדה מאות כרזות אלטרנטיביות שכיסו וגרמו בסופו של דבר להסרתם של קמפיינים מסיתים וגזעניים שצצו בכמה ערים לקראת הבחירות לרשויות המקומיות. יצירתו של אנגלמאיר תמיד הייתה פוליטית, בוטה וחסרת פחד – ממדור סאטירי קבוע במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" ועד חוברות הקומיקס העצמאיות "סירופ", אבל מעבר ליצירה, אנגלמאיר עצמו לא נדבק בחיידק האקטיביסטי.

"אני לא סובל הפגנות", הוא אומר, "כשהייתי סטודנט בבצלאל הייתי הולך להפגנות ולא אהבתי את זה. אחרי כל הפגנה הייתה לי איזו תחושה חמצמצה כזו שזה בכאילו, אנחנו לא באמת מזיזים משהו והמציאות יש לה הכוח שלה. להפגנה הראשונה בתל אביב נגד השחיתות לא הלכתי, ישבתי בבית ואיירתי. ואז השושקה התעוררה בי. שושקה רצתה ללכת".

שושקה אנגלמאייר (צילום: אביתר עמר)
שושקה אנגלמאייר (צילום: אביתר עמר)

מה זאת אומרת התעוררה בך?

"ישבתי ואיירתי ושמעתי את הרעש. ראיתי ב־ynet שמתארגנת הפגנה ראשונה בתל אביב נגד השחיתות. וכמו הרבה פעמים לפני, שושקה היא איזה קול. כאילו יש לי איזה דיבור איתה. הרבה מההחלטות הן החלטות שלה. ואז היא רוצה, ויש לה כוח. עכשיו ברור, אני יודע מה קורה לה במקומות כאלה עם הרבה אנשים. היא בשיאה. מלא מקיפים אותה. חלק אוהבים אותה, חלק לא אוהבים אותה. הלכתי עם בתי רותם והפגנת הימין הייתה הדבר הראשון שראינו. עברנו על פניהם והיה שם קטע לא נעים. הם צעקו לי קריאות ותקפו פיזית, תקעו בי מקלות של שלטים. רותם נורא נלחצה מזה אז היא הלכה לאחד המפגינים והזיזה את המקל שלו. תוך שנייה קפצו עליה שני שוטרים, זה היה ממש קרוב לאלימות. היא נורא עדינה, היא פשוט רצתה להגן עליי".

באותו רגע שאתה הולך עם הבת שלך ותוקפים אתכם, מי מגיב? שושקה או זאב?

"מההתחלה אמרתי לרותם ותמר שכשאנחנו יוצאים ואני שושקה אתן קוראות לי אימא. לפעמים הן מתבלבלות ואני מתקן אותן. אבל שם בהפגנה, זאב כמעט נחלץ משושקה. לכמה רגעים אני לא יודע מי הייתי שם, אם הייתי שושקה או אבא שלה. אחר כך המשכנו וההפגנה הייתה אוהדת ואותה קבוצת ימנים שתקפה אותי, אחר כך התיידדתי איתם. שלוש הפגנות אחר כך צעדתי איתם לאורך כל שדרות רוטשילד ובדרך הגענו למסקנה שאו שהם צודקים או שאני צודקת אבל בסך הכל אנחנו רוצים שלמקום הזה יהיה טוב יותר. בסופו של דבר הם הזמינו אותי לדא דא ודא, שתינו קפה, ואחת מאלה שתקעו בי מקלות אמרה 'אני שונאת את כל השמאלנים חוץ משושקה'".

קבלו אותי כמו שאני

במהלך הריאיון שושקה מקופלת בתוך שקית יוטה גדולה. בעוד שעות ספורות היא תתעורר ותתלבש על גופו של אנגלמאיר לקראת האירוע שארגן/נה לכבוד יום הסובלנות, אך כרגע היא נחה בחדר עבודתו כשמעליו תמונת דיוקן יפהפייה שלה שציירה זויה צ'רקסקי. השיחה שלנו על שושקה מתנהלת בגוף שלישי, כאילו היא ישות נפרדת לגמרי. פעמים ספורות היא זולגת אל זאב שמדבר בלשון נקבה עד שלא ברור באיזה מגדר לפנות אליו.

זאב אנגלמאיר האמן מתבטא פוליטית וחברתית, ומה לגבי נושא הנשיות? יש משהו שמשך אותך בלעבור מגדר?

"בגיל 50 אתה מרגיש שאתה נושא איזו זהות, שככה זה הולך להיות. הזהות שלי זה גורלי, אני זאב אנגלמאיר – גבר ישראלי מקומי, הולך עם כל ההתנהלות, מרצה בבצלאל, מצליח בסך הכל ונחמד לו, עם משפחה. שושקה היא כאילו אתה הולך באיזה חלל ופתאום יש לך חלון שנפער למשהו אחר. כשושקה כבר לא מעניין אותי בכלל אם אני הומו או סטרייט או לסבית. מה אני? כשושקה אני גם פטור מהגבריות".

מה זה אומר פטור אותי מגבריות?

"זה אומר שההתנהלות שלי במרחב זורמת בצורה אחרת. אני הולך אחרת על עקבים. כל דבר שאני עושָה – אני יכול לעכס ואני יכול לרקוד, ההתנהגות היא מאוד ספונטנית והיא מאוד משחקת. כמו משחק ילדותי. יש משהו בעירום שהוא מבחינתי לא מיני, ויהיה לי קשה לשכנע בזה פמיניסטיות לוחמניות שבעיניהן העירום הזה הוא מיני. בסקיצות הראשונות של שושקה היא חסרת שיער אבל היא ככה בגלל שאני מצייר ככה, הקו הכי פרימיטיבי שיכול להיות, וזה עירום נאיבי".

הביקורת על השימוש של אנגלמאיר בחליפת שושקה קיימת בערך מהרגע שבו היא נולדה. מוקדם יותר החודש כתבה אורלי נוי ב"שיחה מקומית" שהמלחמה של אנגלמאיר בקמפיין הבחירות "מזרחי מצביע למזרחי" בירושלים נובעת מחוסר ההבנה שלו את העניין כגבר אשכנזי, והטענה שהוא משתמש בדימוי נשי בלי לשלם את המחיר חוזרת לא פעם. אנגלמאיר לא מתרשם מכך.

"הרבה קבוצות פמיניסטיות תומכות בה עוד מההתחלה שלה", הוא אומר, "כי שושקה בטוחה בעצמה, הנשיות שלה לא מצטדקת, היא לא מיופייפת ולא עונה לסטנדרטים של דוגמנית. היא יותר משהו נורמטיבי, עם השומנים שלה, ככה היא מתנהלת. קבלו אותי כמו שאני. אני מכיר בלגיטימיות של הביקורת ב'שיחה מקומית', אבל הטיעון שאני משתמשת בדימוי הנשי בלי לשלם את המחיר של להיות אישה, כמו גם הטיעון של המזרחים, אני מתקומם כנגדם, כי הטיעון 'אתה אישה בלי להיות אישה' – אני לא אומר שאני אישה. בתור שושקה אני לא בדיוק גבר, ואני לא בדיוק אישה. דווקא זה מדבר על איזו זהות שהיא עצמאית, זו אני, זהו. זה שאת מחליטה עליי שאני עכשיו אישה ואתה לא משלם את המחיר של להיות אישה – לא, את שמה עליי את הסטיגמה שלך עכשיו, כמו שאת אומרת עליי גבר אשכנזי פריבילג. זה גם לשים עליי איזו חותמת. את עושה לי מה שאת לא רוצה שיעשו לך, כי את מתקוממת נגד ההכללות והסטיגמות שהן בטבען בעייתיות.

שושקה (צילום: לילך רז)
שושקה (צילום: לילך רז)

"גם אם תגיד שמזרחים זו קבוצה מקופחת, 'מזרחי מצביע למזרחי' זה רצון להחליף הגמוניה אשכנזית בהגמוניה מזרחית, שזה בעייתי באותה מידה. אם אתה רוצה באמת לשנות את זה, צריך לשבור את התבניות האלה. אז הן אומרות שאני נאיבי ואי אפשר להשיל זהות. הכל שאלה של זהויות. לדעתי המהלך צריך להיות יותר קיצוני מזה. הסיכוי שלנו לאיזו פריצה בכל האזור הזה, וזה לא קל לעשות את זה, זה רק עם השלה של זהויות. כי אנחנו מוקסמים מדי מההיסטוריה שלנו, אנחנו שבויים בתוך הרומנטיזציה שלה, אנחנו מתים בגללה. אנחנו ממשיכים לשרת את אותן התבניות שנולדנו לתוכן וזה מה שגורם לכל המוות הזה. הסיפור הישראלי־פלסטיני למשל, אנחנו משלמים עליו בחיים שלנו. אנחנו כל הזמן ממשיכים את הסיפור במקום לעצור ולהגיד 'רגע, אבל מי נמצא כאן מול מי'. בשבועות הראשונים של שושקה קיבלתי הודעת מסנג'ר ארוכה מאישה דרוזית. היא כתבה לי שהיא חיה במקום מאוד שמרני עם משפחה וציפיות והיא מרגישה לכודה והיא קלטה את שושקה כמשהו שנותן תקווה לזה שאפשר לצאת מתבניות".

אני תוהה, אם זאב היה תולה את כרזות ה"אנחנו או אנחנו" ולא שושקה – אם הייתה אותה תגובה.

"כשתליתי בתחנה המרכזית בתל אביב ביום הראשון עברו על ידי שני שוטרים שהתגלגלו מצחוק. ברור לי שאם זה היה זאב זה לא היה מתקבל ככה".

אם נמשיל את שושקה לגיבורת על, אולי כוח העל שלה הוא הומור? כי התגובה הראשונה לשושקה זה צחוק.

"זה קצת כמו דוד המלך ו'החסר משוגעים אני'. אכיש מלך הפלישתים לקח אותו בשבי והוא התנהג בכזו מוזרות שהוא שחרר אותו במקום להרוג אותו. גם העירום, זה כאילו משבש משהו. אתה מתבלבל. לא כל תחפושת הייתה עובדת ככה. העירום והנשיות וזיפי זקן, משהו שם נראה לא הגיוני ואז גם השיפוט של זה, זה לא השיפוט הרגיל שהיית מפעיל, אתה מבין שמשהו שם בשפה אחרת".

ומה הקריפטונייט או עקב האכילס של שושקה?

"מבחינתה זה לא אכילס, אבל החוסר פוליטיקל קורקטנס שלה יכול להיות בעוכריה. הקבוצה שיצאה נגדה, אם הדבר הזה היה מתרחב, זה היה יכול לצמצם את הפעולה שלה. וזה לא עקב אכילס שלה, זה עקב אכילס של הקיום שלה. המון פעמים ניסו להלביש אותי. גם במהלך האחרון אמרו לי 'אם היית מתלבשת היית מרחיבה את מעגל האנשים'. זה מרחיב ומצמצם, כי אם היא הייתה לבושה, למה שזה כבר לא יהיה זאב לבוש כדראג? חלק מהדבר הזה שעושה את זה זה שזה משהו אחר".

שושקה (צילום: דין אהרוני רולנד)
שושקה (צילום: דין אהרוני רולנד)

 

שושקה וירמי שיק בלום (צילום: דין אהרוני רולנד)
שושקה וירמי שיק בלום (צילום: דין אהרוני רולנד)

יש לך פחד או חשש ששושקה תעלים את זאב?

"קשה לי להגיד שזה חשש אבל יש זמנים, במיוחד בתקופה האחרונה, שאני ימים על ימים כל היום שושקה עד לרמה שלפני כמה ימים הגעתי לפגישה כזאב אנגלמאיר ודיברתי בלשון נקבה. אני כבר מתרגל לדינמיקה הזאת. אבל זה לא חשש כי אני מודע לכוח של המהלך, של מה שהוא עושה, שזה משמעותי. גם היצירה של זאב משמעותית, אבל כל עוד זה מרתק אותי בצורה כזאת, ברור שזה יתחדש. מעניין אותי גם המצב של דעיכה והזדקנות, כי שושקה היא חסרת גיל. ברגע שאני שושקה אני לא בן 50 ולא בן 30. היא עושה דברים על גיליים. כרגע היא להבה בוערת. והרבה פעמים אמרו לי שאולי כדאי שהיא תפרוש בשיא, ואני גם לא יודע לאן זה הולך, שזה חלק מהקסם של זה".

אתה מאמין שאפשר לעשות שינוי עם אהבה ותקווה, בלי אלימות?

"כשאתה רואה עוול אמיתי, התגובה היא לא בהכרח לבוא ללטף. המחאה ב־2011 נגמרה כי היא הייתה מוגבלת. ב־2011 תליתי כרזות ו'כלכליסט' יצאו בכותרת 'אנגלמאיר קורא להסלמת המאבק'. גם עכשיו, למשל, עם מחאת האמנים. אני גועש. אני חייב לעשות משהו עם זה. באים אומרים לאמנים 'אנחנו לוקחים את החופש שלכם'. זה הדבר הבסיסי, הכי משמעותי, באמנות. אמנות היא המחשבה החופשית, היא הפתח שלנו לראות את העולם דרך עיניים טריות, רעננות וחופשיות, ואז באה שרת תרבות שלא מבינה מה זה אמנות".

אז יש לך תכנון לפעילות נגד חוק הנאמנות?

"כן. כדי לעשות את זה אני חייב שיתוף פעולה ואנשים חייבים להכיר בחשיבות של זה. הייתי שמח אם אמני ישראל היו מסרבים לשתף פעולה עם שלטון שנותן את פרס היצירה הציונית. לא לקבל פרסים, להציג את האמנות שלנו מחוץ למוסדות השלטון, כי ברגע שאנחנו משתפים עם זה פעולה אנחנו מקיימים את האילוף".

היום מגייסת שושקה בקמפיין ההדסטארט "אנחנו 1000" מימון לטובת יצירה משותפת עם מאות אנשים של כרזת ענק לסבלנות ואהבה ולהמשך פעילותה. בין לבין היא מוצאת זמן לענות למאות הודעות במסנג'ר ולחשוב על שיתופי פעולה נוספים במאבק נגד ההסתה וחוק הנאמנות.

בתוך כל האקשן הזה, אתה מספיק בכלל לכבס את שושקה?

"היא צוללת לאמבטיה לסשן של כביסה ידנית. לוקח לה 12 שעות להתייבש. בלילה אני לא תולה אותה בחוץ כי כשהייתי עושה את זה לא הייתי נרדם מהחרדה שהיא תיעלם. לפעמים קשה לי כבר לחכות שתתייבש, אז אני לובש אותה לחה".