נישקתי בחורה: הזוגות שהוציאו את הטלוויזיה מהארון הלסבי

זינה הנסיכה הלוחמת

אי אפשר לדבר על "זינה" בלי לדבר על מערכת היחסים בין נסיכת האמזונות לחברתה הטובה והשותפה למסעותיה גבריאל. סדרת ההרפתקאות שודרה בין 1995 ל-2001 כשלאורך 134 פרקיה חזינו בדמויות שגילמו לוסי לולס ורנה או'קונור מצילות שוב ושוב האחת את חיי השנייה ומקנאות זו לזו מול קראשים אחרים. בעוד זינה הוצגה כבעלת היסטוריה מינית עשירה (וכנראה ביסית), גבריאל התמימה והבתולית ניסתה את מזלה עם גברים אך לבסוף  בוחרת בשלב מסוים לוותר על התמסדות עם גבר ולהעביר את חייה לצד "חברתה הטובה".

גם אם הגיבורות עצמן מעולם לא הודו בו, קשה להכחיש את מתח הרומנטי-מיני, שגם היוצרים והשחקניות נשאלו עליו שוב ושוב. וזה אפילו לא האלמנט הקווירי היחיד בסדרה, שכללה רמזים מלוא החופן לקשרים חד מיניים, דמויות עם מגדר נזיל וכאלה שמערערת על נורמות מגדריות (גם לזינה עצמה היו אישיוז עם הנשיות שלה ודרישות החברה שנגזרו ממנה).

באפי קוטלת הערפדים

החודש ציינו 20 שנה לסיומה של אחת מסדרות הקאלט האהובות בעולם, שלא מזמן גם הגיעה באיחור אופנתי לספרייה הישראלית של דיסני פלוס. מעבר לייצוג הנשי המשמח, עיסוק בשאלות על כוח, זהות ופוסט טראומה וקהילת המעריצים נרחבת, "באפי" סיפקה גם נקודת ציון חשובה בייצוג של אהבה קווירית בטלוויזיה. זה קרה כשווילו, שעד אז הוצגה כהטרוסקסואלית לכל דבר ועניין, התאהבה בטארה, מכשפה צעירה שמשפחתה מתנכרת אליה.

הקשר החלוצי בין השתיים היה משנה חיים עבור לא מעט מעריצים ומעריצות, שגם ככה ראו את עצמם בחבורת האאוטסיידרים וחלמו על "משפחה נבחרת" כמו שלהם. למרבה הצער הסיפור נגמר בפרידה כפויה וכואבת, שהכניסה את "באפי" לפנתיאון של הטרופ המבאס והנפוץ מדי Bury Your Gays (הספוילרים שאולי תחטפו מהגיגול – על אחריותכן בלבד). למרות זאת – ולמרות שמאז גילינו איזה זבל ג'וס ווידון – "באפי" שווה צפייה גם בעיניים המפוכחות של ימינו.

ישנן בנות

אי אפשר לדבר על קלאסיקות קוויריות בלי להזכיר את מי שבתחילת שנות האלפיים הדביקה למסך כל לסביסית או סקרנית. חלקים מסוימים ב"ישנן בנות" (The L Word) התיישנו רע מאוד, נניח, היחס לביסקסואליות ולדמות הטרנסג'נדרית היחידה בסדרה, אבל מעמדה האייקוני נשאר כשהיה. בכל זאת, הסדרה הגדולה הראשונה שלא הסתפקה בזוג לסביות אחד לקישוט אלא עסקה ספציפית בחייהן של נשים שאוהבות נשים. במרכז עמד הפאוור קאפל בט וטינה, שחוו אינספור משברים, פרידות וקאמבקים, וסביבן נרקמת רשת ענפה של סטוצים, רומנים, משולשי אהבה וגם עניינים סקסיים פחות (נגיד, קריירה ויציאה מהארון).

ב-2019 הגיעה למסכים "ישנן בנות: הדור הבא", סדרת ההמשך שבמקרה הטוב שיעממה את הצופות ובמקרה הרע ממש הכעיסה אותן. הניסיון ליצור גרסה אינקולוסיבית ומתקדמת יותר למקור משמח, אבל הביצוע לא הצליח לשחזר את הקסם של המקור והחידוש בוטל לאחר שלוש עונות.

גלי

לריאן מרפי הוא יוצר טלוויזיה בעייתי לפרקים, אבל כשיש לו אלפיים סדרות ברזומה ובערך בכולן יש איזשהו ייצוג להטב"קי, איך לא נכלול אחת מהן ברשימה? סדרת הנוער המוזיקלית של מרפי הייתה חלוצה של ייצוג קווירי מפורש ולא מתנצל במיינסטרים האמריקאי. בגזרה הלסבית נושאות הדגל היו זוג המעודדות בריטני וסנטנה (הת'ר מוריס ונאיה ריברה), שהפכו מחברות הכי טובות לחברות עם הטבות ואז לבנות זוג. אך למעריצות והמעריצים זה לא הספיק וגם זוגות לא קאנוניים צברו פופולריות לא קטנה, כמו הפרנמיז קווין ורייצ'ל או קווין וסנטנה, שבסדרה עצמה הסתפקו בחברות אמיצה (אוקיי, וסטוץ). ובל נשכח גם את האחת והיחידה סו סילבסטר, בגילומה של האייקון הלסבי ג'יין לינץ'. לסו עצמה אין מערכות יחסים רומנטיות כלשהן בסדרה, אבל בתכלס מה יותר לסבי, לנשק בת או להתחתן עם עצמך בשמלה שנראית כמו טרנינג של אדידס?

להרוג את איב

מכירים את זה שהגיבורה והנבלית כל כך עסוקות אחת בשנייה שכולם רואים את הסדרה רק כדי לראות מתי הן ישכבו כבר? אז זה בדיוק האפיל של "להרוג את איב", מותחן המתמקד במרדף הנצחי בין סוכנת המודיעין איב (סנדרה או) למתנקשת וילנאל (ג'ודי קומר). הסדרה איפשרה לזוג שבמרכזה לבעבע על אש קטנה לתקופה מכובדת במקום לפרק את המתח המיני במהירות, ומי לא אוהבת Slow Burn עשוי היטב? עד שדברים התחילו ממש לזוז כבר הגענו לעונה השלישית – אבל בסוף זה קרה.

הקאץ' היה עונת הסיום – הרביעית במספר, שביאסה את המבקרים והצופים כאחד, וגם סיפקה פרק סיום גרוע ברמות שהצדיקו השוואה ל"משחקי הכס". אם תיכננתן להשלים את הסדרה דלגו לסעיף הבא לפני הספוילר – הסדרה מסתיימת ללא סוף טוב עבור הגיבורות ובמותה של וילנאל. גם הסופר שעל עבודתו התבססה הסדרה, לוק ג'נינגס, התבאס מהסוף ואמר שהוא מרגיש כמו "עונש לווילנאל ואיב על הכאוס המדמם והאירוטי שיצרו יחד. קו עלילה חתרני אמיתי היה מוותר על הטרופ שמציג מערכות יחסים חד מיניות בטלוויזיה כרגע קצר לפני שאחת מהן מתה".

עד עצם היום הזה

אם אויבות לאוהבות זה הקטע שלכן, הנה עוד סדרה שחגגה על הכימיה בין הגיבורה שלה לנבלית שהייתה אמורה להרוס לה את החיים, גם אם הכל נשאר ברמת הסאבטקסט. "עד עצם היום הזה" מבית ABC היא אחת הסדרות המופרכות ביותר שנראו על המסך הקטן, מהטרלול שהוא התקציר (כל הדמויות מהאגדות, הסיפורים וסרטי דיסני חיים חיי נצח בעיירה אחת בגלל קללה) ועד למארג ההתאהבויות שעדיף לא לחשוב עליו יותר מדי כי זה נהיה מטריד מאוד מהר.

אז מה בכל זאת משך לפה צופות נלהבות? כמובן, הקשר בין הגיבורה אמה סוואן (ג'ניפר מוריסון) לרג'ינה (לנה פרייה), במקור האם החורגת הרעה של שלגיה, מה שהופך אותה לסבתא החורגת של אמה. עזבו, זה מסובך. ביחד הן מכונות Swan Queen ולמרות הפופולריות שלהן יחד, העובדה שיש להן בן משותף (בערך – אמה היא האם הביולוגית ורג'ינה מאמצת) והחברות הקרובה, הסדרה השתפנה ולא נתנה לקהל את מה שהוא באמת באמת רצה. תמיד יהיו לנו הפאנפיקים.

ריברדייל

עוד סדרה שעוררה עניין פחות בזכות האיכות (המפוקפקת למדי) ויותר בגלל מערכת יחסים לא ממומשת שהציתה את דימיונן של מספיק צופות. "ריברדייל" של ערוץ CW היא הרימייק האפל והבוגר לכאורה לארצ'י קומיקס, קונספט שלא ברור מי רצה אבל סדרה שבכל זאת הפכה איכשהו לפופולרית ומובילת טרנד. ברוח התקופה יש בה גם לא מעט דמויות קוויריות, אבל הצופות התעניינו פחות בזוג האמיתי, שריל וטוני, ויותר בשתי הגיבורות שמבזבזות את זמנן במאבק על ליבו של ארצ'י המשמים.

בטי ו-ורוניקה הן התגלמות הקלישאה על הבלונדינית הטובה והחמודה והברונטית הלוהטת והאדג'ית, שכמובן מתגלה כלא מדויקת ברגע שהדמויות מקבלות עיבוי קל שבקלים. זה רק הגיוני לרצות לראות את קלישאת המבט הגברי הזו מתנפצת לרסיסים כשהשתיים בוחרות זו בזו, אבל ב"ריברדייל" לא הקשיבו לקריאות מהקהל ובחרו להשאיר אותן "חברות הכי טובות", ובו זמנית לפמפם בפרומואים נשיקה מלאת תשוקה בין שתיהן שהתגלתה כחסרת משמעות לגמרי. פחדנים.

סיילור מון

בזמן שהשמרנים של אמריקה מתלוננים שנסיכות דיסני הופכות את הילדים שלהם לדראג קווינז או משהו, באנימציה היפנית תמצאו ז'אנרים שלמים המוקדשים לאהבה חד מינית (מרומנטיקה תמימה עד למחוזות קינקיים וקיצוניים). אך גם בסדרות אנימה "רגילות" שלא עוסקות ספציפית ברומנטיקה אפשר למצוא דמויות להטב"קיות, אפילו בכמה מצליחות במיוחד. "סאקורה לוכדת הקלפים" רמזה לא פעם ולא פעמיים על קראשים והתאהבויות חד מיניות ולפוקימון יש גיי אייקונז משלהם בדמות ג'סי וג'יימס, למשל.

"סיילור מון" היא המלכה האם של ז'אנר ה-Magical Girls, סדרות על גיבורות על עוצמתיות בבגדים צבעוניים. חוץ מפנינה פמיניסטית עם דמויות מקסימות זו גם סדרה קווירית לאללה, במיוחד כשזה נוגע להארוקה (סיילור אורנוס) והוטרו (סיילור סטורן). בארצות הברית ניסו לטעון שהשתיים הן בנות דודות קרובות, אבל עם הדיבוב היפני המקורי קשה לפספס שהן מאוהבות בטירוף. זאת ועוד, הארוקה אופיינה כג'נדקוויר עם תספורת, תחביבים ולבוש גברי, כשלא פעם היא מזוהה בטעות בתור "החבר" של הוטרו.

אם כל זה נשמע קצת מתקתק מדי, שווה לכן לבדוק גם את Revolutionary Girl Utena – אנימה יוצאת דופן משנת 1997, אמנותית ומוזרה להפליא לרגעים. היא נוצרה על ידי במאי ב"סיילור מון" שחיפש מפלט יצירתי פרוע יותר ומצא אותו בדובר בסדרת התבגרות שבמרכזה זוג תלמידות בפנימייה יוקרתית: אוטנה, סייפת מוכשרת שמתלבשת ומתנהגת כמו נסיך, לבין "כלת הוורד" אנת'י, שידה מוענקת מיידית למי שזוכה בה בדו קרב. Utena היא סדרה על מגדר לא פחות מאשר על זוג לסביות, ותסמכו עלינו שהיא לא דומה לשום סדרת טלוויזיה אחרת שאי פעם תראו.

סטיבן יוניברס / שי-רה

בעשור האחרון הפציעו על המסך יותר ויותר סדרות אנימציה להט"ביות תוצרת אמריקה. אפשר לסמן את "אווטאר: האגדה של קורה" כמעין חלוצה, אחרי שהקשר בין הגיבורה לחברתה אסאמי התלהט הרבה מעבר לתכנון המקורי של היוצרים, שלבסוף זרמו עם הרעיון (גם אם ברגע הממש האחרון, ובלי נשיקה). התקדים הזה הוביל לסדרות שהלכו הרבה יותר רחוק.

"סטיבן יוניברס" של רבקה עבור קרטון נטוורק שוגר היא כנראה הבולטת והנועזת שבהן. היא ניחנה בגישה פאנסקסואלית לאהבה והתעניינה מאוד גם בזהות מגדרית, אבל הכיף הוא, כמובן, שאת כל זה הסדרה עושה דרך עלילת פנטזיה מוזיקלית עם מלחמה בין כוכבית. כמה וכמה מדינות שמרניות יותר ניסו לצנזר את הקשר בין שתיים מגיבורות הסדרה, רובי וספיר, בכך שהפכו אחת מהן לגבר. הסדרה לא נשארה חייבת ושילבה בעלילה פרק חתונה, שבו דווקא הדמות ש"הגברית" לבשה שמלת כלה ו"הנשית" את הטוקסידו.

סדרה מעולה נוספת בגל הזה היא "שי-רה ונסיכות הכוח" של נטפליקס, גרסה מחודשת לסדרה האייקונית מהאייטיז על בת דודתו של הי-מן. בריבוט שיצר ND סטיבנסון קבוצת נסיכות נאבקת בארגון צבאי שמנסה לכבוש את כוכב הלכת שלהן. לצידן ניצבת נערה שגדלה בארגון אך ערקה ממנו – אדורה – חמושה בחרב עתיקה שהופכת אותה ללוחמת הקסומה שי-רה. כשאדורה נמלטת מעברה הצבאי היא השאירה מאחור את חברתה קטרה, וכעת כשהן ניצבות משני צידי הקרב יחסי האהבה – שנאה שלהן לוהטים במיוחד.

המפקדת

אחרי השיט-שואו של נועה ושמרית בעונה הראשונה, הדרמה הקומית של כאן 11 העלתה הילוך עם זוג נשים אמיתי ראשון – צימר וטולי. תוסיפו לזה את חיפושי הזהות של נועה בין קשר אפשרי עם יוגב למשיכה לשמרית, את טליה ברפלד בהופעת אורח מכמירת לב ואת הכימיה המחשמלת של צליל וחגו וקיבלנו חגיגה לסבית שנדיר לתפוס על המסך המקומי. מה שהפך את "המפקדת" לכזו תופעה זה לא רק הדמויות המעולות והכתיבה המצוינת של העונה, אלא גם הנגישות שלה בטלוויזיה וגם בחינם באתר וביוטיוב. אם קיבלתן חשק לעוד, גם מחוץ לגבולות תאגיד השידור קורים דברים נהדרים – למשל ב"אחיות המוצלחות שלי", "חאנשי" ו"ילדות סכסכניות".

ליגה משלהן

כשסיפורה של ליגת הבייסבול לנשים הפכה לסרט בניינטיז, משהו הלך לאיבוד בדרך. ספוילר – בסרט יש רק סטרייטיות, ואם אחת מהדמויות התעניינה בנשים זה נשאר עמוק-עמטק בסאבטקסט. במציאות המצב היה שונה למדי, וכך קורה גם בעיבוד הטלוויזיוני שעלה בשנה שעברה באמזון פריים. כאן כבר קיבלנו הכל מהכל: התאהבויות בין שחקניות וקשר שנרקם ביניהן בסוד, שחקנית שמתמודדת במקביל עם גזענות וחקירת הזהות המגדרית והמינית שלה, חברות לקבוצה שמבלות יחד בגיי בר סודי ולמרבה הצער גם הומופוביה אלימה – בכל זאת, אנחנו בשנות ה-40. זאת לא רק סדרה כיפית ומקסימה אלא גם פיסה של היסטוריה להטב"קית שצוללת אל דרכי ומקומות המפגש הסודיים שהקהילה יצרה עבור עצמה מתחת לרדאר לאורך שנים ועשורים.

בזכות כל הנ"ל ומשתתפות כמו אבי ג'ייקובסון ודארסי קארדן, הסדרה עוררה לא מעט באזז בקרב קהל היעד המתבקש שלה, שעדיין מהללות אותה בטיקטוק, מה שלא מנע מאמזון לבטל אותה אחרי עונה אחת בלבד. לפחות אפשר להתנחם בהבטחה לסרט שיסגור את הפינות עלילתית.

ועוד חמישה זוגות שהולידו אלף פאנפקישנים: