מכונת הרעל הכחולה: אילון מאסק הורג את טוויטר. זה לא דבר רע

עכשיו היא שעתם הגדולה של הבכיינים. כולם מתבכיינים. מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, נשים וגברים, לבנים ו–טוב בעיקר לבנים, כולם אוהבים להיות קורבנות עכשיו ולהציג עצמם כנפגעים הגדולים של השיטה, של הצייטגייסט ושל המצב המסתמן. וישנו מקום אחד, רועש ומיוחד, שבו הנהי הופך מחריש אוזניים ומסמא, אמפליפייר של רעל ושנאה ותסכול וייאוש שמקיף את יושביו ב-360 מעלות ללא הבדל דת, גזע, מין ועמדה פוליטית. בכי בכי בכי. קוראים לו טוויטר ועכשיו יש ליושביו סיבה טובה לבכות: המיליארדר האקסצנטרי אילון מאסק רכש את הרשת החברתית שהפכה לביתם השני ומאז הוא עסוק לכאורה בהשמדתה. "מכונה להפצת שקרים", כמו שקרא לזה נשיא ארצות הברית.

עבור משתמשי טוויטר הוותיקים מדובר באירוע אפוקליפטי. הם טוו לעצמם ב-15 השנים האחרונות רשת אישית ואינטימית של קשרים ומקורות מידע, הם מכורים ונהנים מזה, והם מרגישים שזאת הרשת "שלהם" או לפחות הפיד "שלהם". זו תחושת שייכות פטריוטית שאינה אופיינית לרשתות חברתיות, וכמובן שזו גם תחושה מנותקת מאוד מהמציאות. בדיוק כמו פייסבוק, גם טוויטר היא עסק שבו המשתמש הוא המוצר שנמכר למפרסמים, רק שבמקרה שלה מדובר בעסק שתמיד היה כושל. האיום של מאסק על עובדי טוויטר באפשרות של פשיטת רגל הופץ בעולם כחדשות גדולות, אבל זו אפשרות שתמיד ריחפה מעל לכישלון הגדול של טוויטר לתרגם את השפעתה לכסף.

האיום עשה את שלו: גל דיווחי פאניקה על סגירתה האפשרית של רשת הציוצים שרף את האינטרנט, ההחלטות הניהוליות הקפריזיות של מאסק תרמו את שלהן, מיליונים החלו בחיפוש אחר רשת חברתית אלטרנטיבית (טיפ: אם מישהו אומר לכם "מסטודון" – תברחו) וזעקות געוואלד על מותה הקרב של טוויטר מילאו את חלל הסייבר. בפועל, האפשרות שטוויטר תיעלם מהרשת בוקר בהיר אחד היא כנראה לא פחות מד"ב מהקשקושים של מאסק על ההייפרלופ ועל התיישבות במאדים, אבל גם אם מאסק החליט לשרוף יותר מ-40 מיליארד דולר רק כדי להטריל שמאלנים מסביב לעולם, חייבים להודות ביושר שסגירתה לא תהיה אסון גדול לאנושות.

קצת פרופורציות: טוויטר היא הרשת החברתית ה-15 בגודלה בעולם. קצת מתחת לפינטרסט וקצת מעל סקייפ. פאקינג סקייפ, כן? הרשת של הציפור הכחולה תמיד התגאתה בהשפעתה על הזירה התקשורתית-פוליטית ובחשיבותה כמאגר של חדשות מתפרצות, אבל קשה להתעלם מהעובדה שתרומתה להרעלת השיח הציבורי וקיטובו היא כנראה המשמעותית מכל. זאת הרשת שהעלתה את טראמפ לגדולה לפני שנזכרה באיחור לחסל את מערך הפייק ניוז האנטי-דמוקרטי שלו, זה המקום שבו שיח השנאה הפופוליסטי הוא ספורט תחרותי להמונים שמתודלק בידי רשתות של בוטים, פייקים ובובות גרב, כאן מתגמלים אותך *אישית* על הפצת ארס ושקרים יותר מבכל מקום אחר בעולם.

המחנה הליברלי-הומניסטי חש חיבה נוסטלגית לטוויטר. אם תשאלו את הגרעין הוותיק הקשה של שוכני טוויטר ישראל, כל השיט הזה עדיין שווה את זה. הם פגשו שם חברים ואהבות, הם הקימו עסקים משגשגים בסיוע רשת העוקבים שלהם, הם אירגנו שם מחאות פוליטיות משמעותיות, הם מצאו שם מקום לפרוק ולפגוש את הדומים להם. טוויטר הייתה המועדון הסגור שלהם. הוא נפרץ מזמן, אבל הם עדיין יושבים שם ומרטווטים בזעם כל מיני דבילים ממערך התעמולה הימני, מסייעים מבלי דעת לטפח ולנפח טאלנטים שיתברגו אחר כך בתקשורת ובפוליטיקה. גלית דיסטל אטבריאן חייבת להם את הקריירה. איזו מכונה נהדרת היא זו שבה אתה בונה את המפלצות שאחר כך תיבהל מהן.

בקורלציה די גבוהה, אלה אותם האנשים שאמרו פעם "אל תעשו טוויטר בעברית כל הערסים יבואו". הגזענות הזאת שאינה מודעת לכאורה לגזענותה, הסרקזם הפוגעני על חשבון האחר, ההתעליינות השנונה להחליא, הגייטקיפינג הפוליטי-תרבותי, כל המחלות היו שם מהרגע הראשון. זה תמיד היה המקום הרע. טוויטר של סוף 2022 היא שדה מדיה חרוך של דיסאינפורמציה הרבה לפני שמאסק הניח עליה ידיים שמנוניות. הפלטפורמה למהפכות התהפכה על המהפכנים. הערסים באו והתברר שהם לא אוהבים שקוראים להם ערסים ושהם גם משתמשים ברשת טוב יותר למימוש צרכיהם הפוליטיים. איש מהם לא יזיל דמעה אם טוויטר תקרוס לתוך עצמה ותתאיין. בינתיים, בצד הכה מודע לעצמו, מקשקשים על "סכנה לכלי התקשורת החשוב בעולם". אולי ברשת החברתית הבאה נלמד.