למה רק עכשיו נזכרתם להאמין למתלוננת מקפריסין?

בכל פעם אני חושבת לעצמי שהנה, עבר הזעם, סיימתי לכעוס, ובכל פעם מחדש אני מגלה שיש בי עוד כעס. קמתי הבוקר לציוץ של אחד ממכחישי האונס הגדולים בטוויטר שהיום החליט שהוא מאמין לנפגעת הבריטית לאחר שצפה ב"הצד שלה", סרט התחקיר של אורלי וגיא ברשת 13, בו שמע את האימה בקולה בעוד היא מוסתרת מאחורי מסך מטושטש ונושאת את אות הקין של הנפגעות. אני כועסת על מי שלא רצה לשמוע מהרגע הראשון ובחר להאמין רק אחרי שהיא הופיעה בפני מצלמות. נפגעות לא צריכות לעמוד לפני מצלמה כדי שתאמינו להן. מספיק שתסתכלו על נתוני האלימות המינית, התלונות והתיקים שנסגרים במשטרה, כדי להבין שהמערכת אפילו לא מתיימרת להגן על נשים. 

בחברה שלנו, אות הקלון הוא על הנפגעות, והמקרה של קפריסין לא מיוחד. גם במקרה הזה עברה הנפגעת מסכת האשמות, הכפשות והפצת שקרים. במשך חודשים התקשורת הישראלית סיקרה את הנושא מפריזמה אחת בלבד – הסנגוריה של החשודים. אייטם אחר אייטם העלו לשידור את עורך הדין של החשודים והפיצו שמועות זדוניות, ממש עד לרגע האחרון בו שוחררה הנפגעת לביתה. גם היום ממשיכים להפיץ עליה שמועות, אבל לאחר שהתייצבה בעצמה מול המצלמות, קצת יותר קשה לחשוב שהיא מפלצת שקרנית ושרמוטה איומה, כי כולנו פתאום הבנו שמדובר בסתם עוד ילדה שיצאה לחופשה. בת 19 שרצתה לחגוג ולהנות, ממש כמו הנערים מישראל. 

הפגנת תמיכה בנפגעת האונס בקפריסין (צילום באדיבות עמותת "כולן")

החשודים מעולם לא נשפטו בעקבות התלונה של הנערה, והיא היחידה שעלתה למשפט בפני הרשויות בקפריסין. טענת האונס לא נחקרה לעומקה, אך דבר זה לא הפריע לכלי התקשורת לקרוא לה "הצעירה שבדתה אונס", עוד כשהיינו לצדה בקפריסין, צועקות לה מחוץ לבית המשפט שאנחנו מאמינות לה. כאילו מישהי קמה בבוקר וממציאה אונס כדי להעביר את הזמן בחופש. כאילו לא הגיעה לתחנת המשטרה מכוסה סימני אלימות. כאילו לא היה ברור מאליו מהרגע הראשון שלא נעשה כאן צדק, ושהרבה פוליטיקה בינלאומית היא זו שמניעה את הגלגלים.

בתקשורת הישראלית שמענו שהיא עשתה ביטוח אונס, שהיא אמרה כמה נערים היו בחדר ושיש סרטונים שלה משתתפת באורגיה, למרות שמעדותה של הנערה עולה סיפור אחר לגמרי. אבל כשניסינו להשמיע את הקול הזה בכלי התקשורת, לא היה מי שרצה להקשיב לזווית שלה. חצי שנה עברה, ורק עכשיו אנחנו שומעות את הסיפור הזה. אנחנו מאמינות למתלוננות לא כי אנחנו בית משפט שחורץ דין, אלא כי אנחנו בעצמנו נפגעות, ואנחנו יודעות איך עובדת המערכת – בישראל, באנגליה ובקפריסין. תשאלו את אלון קסטיאל או יניב נחמן שלא הורשעו באונס מעולם. תשאלו כל אישה שהלכה אי פעם למשטרה. קל לכם להאמין שיש אישה אחת שקרנית, ולא לחשוב שיש מפלצות בחצר ביתנו. אבל האמת היא שהם לא מפלצות, הם הילדים של כולנו, ושל התרבות ששולחת אותם לראות פורנו ואז מסקרת אונס קבוצתי כפרשת מין ומאשימה את הקורבן לאורך כל הדרך.