בשבחי הלקטוז: כיצד הפסקתי לפחד והתאהבתי לחלוטין במוצרי חלב

מרק יוגורט. צילום: לין לוי
מרק יוגורט. צילום: לין לוי

לקראת שבועות, עיתונאית האוכל לין לוי, מבשלניות אתר "יאמי", כותבת על מערכת היחסים שלה עם מוצרי החלב ויש לנו ספוילר: יש סוף טוב. יש לה גם מתכון פה למרק הכי הולם לקיץ הישראלי

נולדתי בברה״מ הקומוניסטית של שנות ה-80. בזמן שבעולם הגדול אכלו צ׳דר, בושה, אמנטל וקוטג׳, ההיצע החלבי במקרר שלנו היה מורכב מ-6 מוצרים: חלב, גבינת טבורוג, רוויון, שמנת חמוצה וחמאה. מדמיינים את זה? גבינה צהובה הייתה מופיעה מדי פעם במחלקה החלבית, נעלמת במהירות בזק ונחשבה לדליקטס. על מעדני חלב ויוגורט מעולם לא שמענו ולא חלמנו.

גבינותיי ורבותיי: 17 עוגות הגבינה הכי טובות בתל אביב

בסלט ירקות היינו שמים שמנת חמוצה (ולא שמן זית) והפינוק שלפני/אחרי השינה היה כוס חלב עם דובשניות. בהיעדר משקאות ממותקים שתינו בעיקר קומפוט וחלב. אני אהבתי חלב כל כך שהורי נהגו לומר בצחוק שהיו צריכים לקנות פרה ביום שבו נולדתי.

ב-1991 אני עולה לארץ, לקיבוץ יד חנה. בחדר האוכל מתגלים אוצרות קולינריים כמו ״דני״ שאני לא יכולה להפסיק לרצות ממנו עוד ועוד, קוטג׳ שהקיבוצניקים ממלאים בו גמבות שלמות ואשל שלמדתי לנער ואז לחורר בעזרת מזלג חור קטן באחת הפינות כדי לשלוק אותו ישר מתוך האריזה.

בתחילת שנות ה-2000 אני תל אביבית חדשה, ענייה כל כך שהדבר היחיד שאני יכולה להרשות לעצמי לאכול זה פסטה עם גבינת סקי. זה מה שמחזיק אותי בשנה הראשונה בעיר הגדולה. פשוט צלחת של פסטה מבושלת וחצי קופסת סקי מעל.

כעבור קצת פחות מעשור אני מגשימה חלום והופכת לעיתונאית אוכל. השפע הקולינרי גדול ומסעיר מאוד ומסעדות חלביות נשארות מחוץ לתחום. הן פחות מרגשות, ההיפך מ״הדבר האמיתי״ ונשארות בתודעה רק למקרה שאתבקש להמליץ למישהו על מסעדה כשרה. את מחלבות הבוטיק, לעומת זאת, הכרתי ללא יוצא מן הכלל את כולן כי מדי שנה לקראת ״שבועות״ נהוג לסקר את היצרנים שפיארו את המונח ׳ארטיזנלי׳ עוד לפני שהפך ללהיט גדול.

לפני עשור הקמתי משפחה, הילדים לא איחרו לבוא ואיתם עודף משקל. בניסיון להילחם בו נזכרתי שסבתא לימדה אותי שרוויון בריא לעיכול. אני מכינה לעצמי צלחת של משקה, וכדי לשבוע מוסיפה מלפפון, קרוטונים וכמה דברי טעם נוספים. הילדים רואים אותי אוכלת משהו מוזר ויפה, מבקשים לטעום ואני נשארת ללא ארוחת ערב כי הם מפרקים את הצלחת תוך כדי ריב על מי אכל יותר כפות. מאותו היום ארוחת הערב הקבועה בבית הוא מרק רוויון ואני אמא מאושרת (ויש לומר גם יותר חטובה).

לזניה גבינות. צילום: אנטולי מיכאלו
לזניה גבינות. צילום: אנטולי מיכאלו

לפני שנה וחצי נרשמתי לאתר הבשלנים ״יאמי״, כדי לנצל את כישורי הבישול שלי ולבשל לאחרים את האוכל הביתי שלי. בתהליך הרישום אני נדרשת להמציא קטגוריה שלמה בשם ״חלבי״ בשביל התפריט שלי. לזניה גבינות מעולם לא הכנתי וגם מעולם לא טעמתי, פשטידות לא ידעתי להכין כי בין 2 כפות גבינה, ביצה ו-2 כפות קמח העניינים תמיד הסתבכו לי. אז אני רושמת בתפריט – פסטה שמנת פטריות נצחית וגראטן תפו״א כי תפו״א אפוי בתוך שמנת עם גבינה זה הרבה מעבר לנוסטלגיה.

כשמגיע חג השבועות הראשון שלי ב״יאמי״ אני מבינה שאני לא יודעת על החג הזה כלום. בילדותי זה היה חג שבו הילדים השפריצו זה על זה מים, בבגרותי זו הייתה סיבה לכתוב על מחלבות והילדים נדרשו להגיע לגן מצוידים בזר ראש וטנא אבל מה אוכלים בחג הזה חוץ מגבינות? אני מפשפשת בגוגל, אוזרת אומץ ורושמת פשטידה, לזניה גבינות, לביבות גבינה ומרק רוויון (כי אם זה טעים לילדים זה בטוח יהיה טעים גם לאנשים בוגרים).

ואז קורה מהפך. הלזניה מתגלה כמנה צמחונית מושלמת, קלה וכל כך אהובה שהיא ממשיכה לרוץ כל השנה. קולקציית הפשטידות שלמדתי בלית ברירה לאפות מתרחבת וכוללת נכון להיום 4 גרסאות שונות שאני אופה בעיניים עצומות ומרק הרוויון המפורסם הופך לאחת המנות הנמכרות ביותר בקיץ.

אז היום אני יודעת ש״חלבי״ זה לא רק פלטת גבינות וחלב בכוס ושחג השבועות הוא החג הכי טעים בלוח השנה. השנה אני כבר אכין לחמניות גבינה, וממרחים מדליקים ולביבות שונות ופסטות נוספות כי חלבי זה (מתברר) כל כך קל וטעים.

מרק רוויון

מצרכים ל-2 מנות:

1 קופסת רוויון של 50 מ״ל

2 מלפפונים

2 כפות שמן זית

2 כפיות שטוחות של זעתר

קורט מלח

קרוטונים לסלט

אם רוצים ואוהבים: קצת שמיר קצוץ

הכנה:

מוזגים לצלחת את הרוויון.

חותכים את המלפפונים לקוביות קטנות ושמים בתוך הרוויון.

מזלפים שמן זית, מוסיפים מלח, זעתר, קרוטונים מערבבים ובתאבון.