לילה לבן: האלימות המשטרתית כלפי יוצאי אתיופיה מגיעה לבמה
אם יוצאת אתיופיה מגיעה לתחנת המשטרה באמצע הלילה לאחר שבנה לא עונה לטלפון - זו תחילתה של ההצגה "לילה לבן" שעולה השבוע בהקאמרי. הבמאית תמר קינן, אם בעצמה, ביקשה להזדהות עם החרדה עד הרגע שבו נשאלה: "הבן שלך - שחור?"
אלישבע מגיעה לתחנת משטרה באמצע הלילה כי היא דואגת לבן שלה. הוא יצא מהבית בשמונה בערב ועדיין לא חזר. הוא לא עונה לטלפון. אלישבע יודעת שמשהו בטוח קרה, זה לא מתאים לו להיעלם ככה – הוא תלמיד מצטיין, ילד טוב הוד השרון, והוא תמיד-תמיד עונה לה לטלפון. אלישבע רועדת מפחד כי היא אישה יוצאת אתיופיה, והבן שלה שחור.
למרות שתמיד תפסתי את עצמי כאישה מעורבת חברתית ופוליטית, כמו רבים אחרים, המחאות של יוצאי אתיופיה ב-2005, 2015 ואפילו 2019 חלפו בשולי שדה הראייה שלי. שמעתי על יוסף סלמסה, אברה מנגיסטו, יהודה ביאדגה וסלומון טקה, אבל אם מישהו היה שואל אותי מה קרה לכל אחד מהם לא הייתי יכולה לענות.
לפני תחילת העבודה על ההצגה לילה לבן שקעתי בקריאת תחקירים על גזענות נגד יוצאי אתיופיה. הייתי צריכה להתעמק ולחפש את האינפורמציה, כי איכשהו יצא שבזמן המחאות היו הרבה כותרות על חסימת כבישים, פקקים באיילון ואלימות של מפגינים, אבל הרבה פחות אינפורמציה על הסיבות שהוציאו את האנשים האלה לרחובות. שקעתי בקריאת פוסטים בקבוצת הפייסבוק של "אמהות על המשמר", דיברתי עם אמהות יוצאות אתיופיה כמו אלישבע במחזה שדואגות לבנים שלהן. שמעתי סיפורים על אלימות משטרתית, גזענות סמויה וגלויה, המון סימני שאלה לא פתורים בנוגע למקרים הללו, עוד המון שמות שלא הכרתי ולא שמעתי מעולם, וחרדה גדולה.
אני אמא לשני בנים בעצמי, אחד מהם מתבגר, ולכן החרדה הזאת לא היתה זרה לי, אבל כשציינתי את זה באוזניה של אחת האמהות שדיברתי איתן, היא שאלה אותי, בדיוק כמו אלישבע במחזה: "הבן שלך – שחור?".
זאת הפעם הראשונה שהנושא עולה בתיאטרון רפרטוארי, לא בשולי הצגה אחרת אלא במרכז, ואני גאה להיות בין החלוצות שמביאות את הקולות האלה אל קדמת הבמה. אני מאוד מקווה שהצלחתי, עם כל הצוות המופלא שעבד על ההצגה הזאת, עם המילים של כריסטופר דמוס בראון – שגור קורן ועירד רובינשטיין העבירו ברגישות וחכמה אל המציאות הישראלית – לדייק ברגשות, בחרדות ובכאב. אני מקווה שאתם, הקהל, תלכו הביתה קצת אחרים.
ועוד משהו על העתיד: בהצגה משחקים שני שחקנים ממוצא אתיופי – רותי אסרסאי ואדם קנדה – ואני לא יכולה לחכות ליום שבו התיאטרון, בזכות הצגות כאלה, יהפוך להיות עיוור צבעים, ושחקנים מכל הגוונים ישחקו תפקידים מכל הסוגים.
הכותבת היא במאית ההצגה "לילה לבן" שעולה בשישי הקרוב (10.12) בהקאמרי. לפרטים נוספים ולכרטיסים