לקראת אינטימדאנס: הריקוד שהוא הפיזי שמחבר למטאפיזי
היוצרת רננה רז כתבה טקסט כחלק מחוברת מאמרים שתתפרסם בפסטיבל המחול שחוזר מחר לתיאטרון תמונע. היא מפרשת בו את אחת היצירות שיוצגו (של חנן אופנר). על שעתוק, תפילה, והקשר של כל אלה לריקוד
במסה 'יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני' בוחן וולטר בנימין את השינויים מרחיקי הלכת בין האמנות לעולם שהביאו איתן טכנולוגיות שעתוק: העובדה שהדימוי אינו חד פעמי כפי שהיה, ואין לו הילה מיתית של מעשה היצירה הנשגב, כיון שבקלות ניתן לשכפלו באמצעים טכנולוגיים.
זכורה בהקשר הזה התמונה המפורסמת של המוני תיירים במוזיאון הלובר, העומדים סביב וקרוב לציור המונה ליזה של ליאונרדו דה וינצ'י, אך אינם מתבוננים ביצירת המקור אלא מצלמים אותה בטלפונים הניידים שלהם. זהו רגע המדגים היטב את רוח הזמן באמנות; היררכיה שווה בין ההיפר אמיתי להיפר מלאכותי.
אך שעתוק אינו רק פעולה טכנולוגית שחדרה לשדה האמנות ושינתה אותו אלא פעולה אנושית. מתי ובאילו אמצעים השתמשו אנשים על מנת לשעתק דבר מה בעולם ועל איזה צורך באה לענות פעולה זאת – אחד הביטויים הראשוניים והקמאיים הוא תפילה.
לכאורה מדובר בפעולה אישית, פרטית, בלתי אמצעית וספונטנית, שלאורך השנים קיבלה צורה מהודקת ומימד השכפול מצוי ברבדים רבים שלה: תנועת הגוף הרפטטיבית, שחוזרת שוב ושוב (נדנוד הגוף קדימה ואחורה כמו ביהדות, או סיבוב כמו בדת הסופית); מילות התפילה עליהן חוזרים שוב ושוב; וטקס התפילה אותו מבצעים מספר פעמים ביום. בצורתה הציבורית, תפילה היא אוסף של פרטים משועתקים – לעתים כוחה ותוקפה אף ניתן לה ממספר הפרטים הלוקחים בה חלק, והתפילה שמעשה השכפול טבוע בה מעלה בחזקה את כוחה כל אימת שמצטרף עוד פרט לפעולה.
החזרתיות, ההמשכיות שנולדת כל פעם מחדש ובאופנים שונים, מבקשת לברוא פעימה שלא נפסקת, כזאת המתקיימת כל הזמן ומעניקה לנו תחושת ביטחון (גם אם מדומיינת) שאנחנו בתוך וחלק מרצף. במעשה התפילה מתקיים מתח מובנה; הגוף החולף, המתכלה והחד פעמי, אוצר ומכיל בתוכו את הפעימה הזאת המבקשת לגעת בנצח. באמצעות הפיזי אנחנו מבקשים או שמא מתפללים אל המטאפיזי. ריקוד.
הטקסט של הכוריאוגרפית והיוצרת רננה רז מתוך חוברת המאמרים Re/think שערכה ד"ר עידית סוסליק. החוברת מתפרסמת במסגרת פסטיבל אינטימדאנס, ובה יוצרים מובילים משדה המחול כתבו טקסטים שמאפשרים קריאה נוספת של העבודות המוצגות בפסטיבל. רננה רז כתבה בעקבות ״על דעת הקהל:אנו" של חנן אופנר. הפסטיבל עצמו מתחיל מחר (6.10) לאחר שנתיים הפסקה. מנהלים אמנותיים: ארז מעין שלו וענת כ"ץ. לפרטים נוספים