ממאסטר שף אליכם הביתה: לבשל לכם מבלי לפתוח מסעדה

מנה של שמי אפינאר. צילום: תמי סלע
מנה של שמי אפינאר. צילום: תמי סלע

רגע לפני עליית העונה החדשה לאוויר, שמי אפינאר שהשתתף בעונה ה-9 של מאסטר שף כותב לנו על ההחלטה לשנות כיוון בחיים, להתמקד בבישול אבל לא לעשות את זה כמו כולם

"הרגשתי את התחושה הזאת שאני כל כך אוהבת שהכניסה אותי לאוכל מלכתחילה – אני רוצה להגיד לך תודה על זה!" – אלו היו המילים של מיכל אנסקי, רגעים לפני שהחליטה להעניק לי את סינר הזהב באודישן שלי במאסטר שף, הסינר ששלח אותי ישירות לנבחרת של העונה התשיעית של התוכנית. היום ההוא (19/08/2020) ייזכר לא רק כיום האודישן שלי במאסטר שף אלא בעיקר כיום ששינה את חיי.

בלילה שלפני התוכנית אמרתי לאשתי שירן שמחר הוא יום המבחן של החיים המקצועיים שלי – אם ארבעת הגלדיאטורים האלה יאהבו את האוכל שלי, אז כנראה שזה מה שאני צריך לעסוק בו בחיי. כך היה וכך יהיה קרוב לשנה לאחר מכן.

קוראים לי שמי אפניאר, אוטוטו בן 32, גר בעתלית. עד לפני חצי שנה הייתי בכלל הנדסאי אלקטרוניקה, עובד במפעל למכונות רפואיות במשמרות. משכורת נאה, תנאים טובים ועל פניו חיים די נוחים לאדם שהחל את העשור השלישי של חייו. אבל לא כך הרגשתי עמוק בתוכי ואחרי המסע החווייתי של מאסטר שף ואותו מבחן של חיי המקצועיים שעברתי די בהצלחה – עשיתי את המהלך של חיי, להעז ולהחליט לשנות את המקצוע – לעסוק בבישול.

שמי אפינאר. צילום: איגור סטדניק
שמי אפינאר. צילום: איגור סטדניק

אל חלומות הבישול והמטבח נכנסתי הישר דרך המטבח הערבי-לבנטיני. משהו במטבח הזה קסם לי מאוד – בין אם הפשטות שבו, השימוש בחומרי הגלם המקומיים והטריים, התבשילים עתירי התבלינים והטעמים או שילוב טעמים שטרם פגשתי – כל אלה הביאו אותי לגלות עולם שלם שבא לי להכיר ממנו כל הזמן עוד ותוך כדי גם להפיץ אותו בישראל, היכן שהוא פחות מוכר.

עלי פראח, בחור פלסטיני ממזרח ירושלים שעבד איתי בעבודה הקודמת שלי, היה דמות המפתח בכל מה שקשור להכרת המטבח הזה לעומקו. עלי ואני טיילנו יחד באיסטנבול, גילינו יחד את המטבח הסורי והטורקי מכל קצותיהם וכמובן שהשארנו טעם להמשך. טיילתי בירדן ובמצרים, נכנסתי למסעדות אותנטיות ואף נדחפתי בחוצפה חיובית לתוך המטבח כדי לראות איך הדברים עובדים. בין לבין חפרתי באינטרנט וב-Youtube, קראתי מתכונים ומאמרים, ראיתי סרטונים שהסבירו מתכונים וטכניקות עבודה במטבח הלבנטיני וגם ביקרתי אצל אמא של עלי בבית חנינא כדי לקבל קצת ליטושים.

מנה של שמי אפינאר. צילום: תמי סלע
מנה של שמי אפינאר. צילום: תמי סלע

אל יאמי הצטרפתי ממש באחרונה, המכירות לא איחרו לבוא והסקרנות גוברת מצד הקהל. האתר הזה, מעבר לחשיפה האדירה שהוא מביא איתו והרעיון הכל כך מדהים של חיבור בשלנים ביתיים לקהל, מביא יתרונות רבים של יצירת עסק בישול ביתי המאפשר ליצור לכל הזמנה את הטאץ' שלה ולתת לה את היחס המיוחד שמגיע לה. כל טבח יכול ליצור את סביבת העבודה שנוחה לו כמו ימים ושעות, ההזמנות הן מראש ומאפשרות לטבח לנהל את המטבח שלו בצורה מסודרת ולהתארגן לכל הזמנה בהתאם.

זה נכון שהחלום האולטימטיבי של הטבח הוא להקים את המסעדה שלו, וכך גם אצלי, אבל הימים ימי קורונה והחלטות שפעם היו קלות יותר הפכו להימורים לא פשוטים. מה גם שאני רק בתחילת דרכי, יש לי עוד כל כך הרבה מה ללמוד – ויאמי הוא בהחלט המקום לתת את הבעיטה הראשונה.

אז נכון שמאסטר שף היה קצר אבל המטרה הושגה – התחלתי למכור את האוכל שלי ביאמי, במקביל למשרת שף בחברת ההייטק ברייט דאטה בנתניה. העזתי והוכחתי לעצמי – ולכל מי שרוצה לקבל השראה על הדרך – שהכל אפשרי, שאני יכול לחלום בגדול ושאני יכול לתת את האהבה הכל כך גדולה שלי בבישול על צלחת לכל מי שרק יחפוץ בכך.
לאתר יאמי