הצייצנים צייצו, וההמונים חוסנו: זה היה תור מגעיל ומעורר תקווה בכיכר

נכון שיש צרות גדולות יותר בחיים, למשל מגיפה עולמית וזן דלתא, אבל המתנה בתור של שעה וחצי בכיכר דיזנגוף בערב חם, לח ודביק מאוד בשלהי אוגוסט היא ממש לא גליק גדול. נתכנסו שם אני ועוד רבים – משפחות ויחידים, צעירות ומדלגי תורים כדי להתחסן בעמדת הלילה החדשה שהציבה העירייה והמדינה.

הקרטיב מציל החיים. מי שחילק הדגיש שזה בחינם, בכל זאת ישראלים. צילום: טיים אאוט

נתחיל מהסוף, ואולי מהחשוב מכל: השירות של מפעילי תחנת ההתחסנות היה מעולה. ציון גבוה מאוד בביקורת תחנות חיסון. ענייני, זריז ומכוון מטרה. סייעה גם העובדה שחילקו לממתינים בקבוקי מים קפואים וקרטיבים – מצרכי צריכה חיוניים בערב כגון זה שעברנו אתמול. ההערה היחידה היא שבמתחם עצמו היתה עמדת חיסון אחת בלבד, עמדות נוספות היו מסייעות מאוד.

בתור עצמו הספקתי להיזכר בכל מה שלפעמים נחמד פה אצלנו וגם בכל מה שלא. בצד הפחות זוהר נציין את אלה שמנסים לגנוב את התור בליווי מבט תמה של "אבל חשבתי שזה מתחיל כאן", או כל תירוץ נבוב אחר. אתה משתדל להתעלם, נושך שפתיים, אבל לכו תנסו לחשוב רציונלית כשכל החולצה ספוגה בזיעה והאוויר עומד.

תור ארוך. מאוד ארוך. בקטע טוב. צילום: טיים אאוט

אבל גם הזן הזה מתגמד לנוכח זן ה"הם אתנו, תנו להם לעבור". מדובר בזן חצוף ואלים במיוחד שמגיע לפתע משום מקום כי הוא "מכיר" אדם כזה או אחר בתור, ומצטרף אליו כמובן כי זו זכות מולדת. במקרה שלי אתמול הוא התפרץ לתור ממש רגעים לפני שהגיע תורי; כשהייתי נגיעה מהאולימפוס.

בעירייה ניסו לשווק לציבור את תחנת החיסון החדשה כמשהו שאפשר לעשות ככה בדרך, לצד בילוי כלשהו במסעדה או בבר. זה כמובן קשקוש מוחלט: לאחר שעה וחצי של המתנה כל מה שתרצו לעשות זה לטוס הביתה, עם זרוע נפוחה וכואבת ולקפוץ למקלחת.

ומכיוון שהבילוי הוא התור עצמו, היו את אלה שידעו לעשות ממנו פיתה. ליטרלי: משפחות שהזמינו טייק אווי לתור, במקרה זה פיתה עם שיפודים וצ'יפס וסלטים בצד. והיה גם את החבר הנאמן שהעביר את הזמן לחבר המתחסן, גם זה היה מראה יפה; ואת אלה שדיברו באנגלית מעודנת וקריינו פרשנויות אנתרופולוגיות על העם היושב בציון משל היתה זו תכנית טבע בבי-בי-סי.

אפשר להשתעשע שעות, כמובן, עם שלל התופעות החברתיות האלו ולזרוק הערות ציניות לפה ולשם; אפילו לכתוב תסריט לסדרה סאטירית חדשה. אלא שישנה שורה תחתונה הרבה יותר חשובה: המונים יצאו אמש בשעת לילה לא נוחה באקלים מזעזע להתחסן מתוך רצון לסייע להם ולזולת.

בזמן שצייצנים מלאי חשיבות עצמית ופעילים חברתיים למשהו, לא ברור מה, מצקצקים את נפשם בסיוע טענות קונספירטיביות סוג ז' על המגיפה וחומרתה – ההמונים הולכים להתחסן במטרה לסיים עם זה. היש מפגן סולידריות גדול מזה? עם חלקם לא נהניתי לעמוד בתור, טוב – לא כיף לעמוד בתור נקודה, אבל מה זה משנה? החדירו לי אמש את הצ'יפ השלישי של האילומינטי לזרוע פלוס רעל ואני מחכה שזה יעבוד. אעדכן כשיצא לי הזנב.
לפרטים נוספים על תחנת החיסונים