טס השילוני מ"האחיות המוצלחות שלי": הדמות של מור היא לגמרי אני

הדרך של טס השילוני לתפקיד האחות הקטנה מור ב"האחיות המוצלחות שלי" לא התחיל במייל מהסוכן, אלא בקשר כמעט מטריד בין עובדת בבית קפה ללקוחה קבועה. נועה ארנברג, שיצרה את הסדרה עם גלית חוגי, הכירה את השילוני כעובדת בקפה שלג. "כמה חודשים אחרי שהתחלתי לעבוד שם הרגשתי שהיא מסתכלת עליי", השילוני מספרת. "יום אחד אני בבר, מכינה קפה, והיא באה ומצלמת אותי, ומיד מרגיעה אותי ש'זה בסדר, אני סתם צריכה את זה למשהו, זה לא יעלה לשום מקום'. שבוע אחר כך היא שואלת אותי, תוך כדי שהיא משלמת על קפה, אם אני עדיין משחקת כי היא יודעת שהשתתפתי בסרט פעם. עניתי שלא. ביום אחר גלית עברה בקפה וניסתה גם היא לצלם אותי. אני מכירה אותה דרך אחי, אז ביקשתי ממנו שיברר מה הולך. הוא אמר שהן עובדות על סדרה, 'משהו כמו 'ברוד סיטי' פוגשת את 'בנות'".

למחרת כבר הגיעה הזמנה לאודישן, ואיתה הצצה לתסריט. השילוני לא חשבה לחזור לשחק, בכלל היה לה תכנון להגשים חלום ולעבוד במוסד השינקינאי איציק ורותי, אבל התסריט שקיבלה השאיר אותה המומה: "קראתי דמות שהיא אני, למעט הסעיף של החיילת, אבל אם לא הייתה לי סוכרת נעורים זו לגמרי הייתה יכולה להיות אני. היא מדברת ומתנהגת כמוני והזדהיתי עם המצב הזה של להיות במקום שאת לא רוצה להיות בו, שאת עוקצת את כולם אבל בדרך שרק את באמת מבינה. גם צחקתי המון". המצב הנפשי של השילוני באותה תקופה, כצעירה שמשוועת למסגרת כלשהי כשכל החברים שלה בצבא, חלחל גם לדמות. "הגעתי לסדרה מתוך מקום מאוד נמוך, וזה מה שאולי ראו בי באותו רגע, השנאה שלי לקיום. התחלתי את הסדרה בגיל 20-19 ומאז מאוד התבגרתי, ורואים את זה בשינוי שמור עוברת בין העונה הראשונה לשנייה. יכול להיות שהשינוי שעברתי השפיע באיזושהי דרך גם על הכתיבה של הדמות".

טס השילוני (איפור: תום אידלסון, צילום: איליה מלניקוב)

עוד כתבות מעניינות:
"האחיות המוצלחות שלי" מתגמלת את כל הצופים – גם בעונה 2
בחני את עצמך: מי את מ"האחיות המוצלחות שלי"?
27 סדרות ישראליות חדשות ומסקרנות שיגיעו למסך השנה

ל"האחיות המוצלחות שלי" היא אולי הגיעה במקרה, אבל כבר בגיל 12 השילוני, היום בת 23, הייתה מועמדת לפרס אופיר על תפקידה בסרט "הדברים שמאחורי השמש" שבו שיחקה לצד אסי דיין וטלי שרון. גם זה, לדבריה, קרה במקרה. "הכיתה של אחותי השתתפה בתחרות 'ילדים עושים סרטים' בערוץ הילדים. רוב הצילומים היו בבית ספר גבריאלי שבו למדנו וחלק אצלנו בבית", היא נזכרת. "הסתובבתי שם והבמאי, ציון רובין, לקח אותי לשחק בסרט של כיתה אחרת, ובהמשך לעוד סדרה שביים בערוץ הילדים, 'בית משותף', שבה אחותי כיכבה".

זה בטח היה כיף.

"מאוד, וזה היה בערוץ הילדים! פסגת השאיפות שלי בגיל 8. תשמעי, אין הרבה שאיפות לילדה בגיל הזה שגדלה מול טלוויזיה. גם אז צילמו אצלנו בבית, ההורים שלי היו מאוד נוכחים בסביבה. הם ממש לא היו הורים של 'לכו לאודישנים', פשוט באו והציעו לנו והם רצו לוודא שהכל בסדר איתנו".

גם אחרי שצברה קצת ניסיון כשחקנית, השילוני לא ראתה את עצמה כילדה שחקנית או שאפה להמשיך בתחום: "אני והאחים שלי היינו מעלים הצגות בבית לעצמנו ומשחקים את הסרטים שראינו. אני הייתי הקטנה שבעיקר הייתה קהל ומתישהו הפכה לקהל משתתף. אבל לאף אחד מאיתנו לא הייתה שאיפה ללכת לתחום המשחק. 'בית משותף' היה משהו נורא קול, אבל מי חושב על הדברים האלה בגיל הזה? כששאלו אותי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה זה תמיד היה משהו הרבה יותר ריאלי – מדענית שתמציא את התרופה לסוכרת שלי, כאלה".

ובכל זאת, זמן לא רב אחרי הסדרה הגיעה ההצעה לעשות אודישן ל"דברים שמאחורי השמש" של יובל שפרמן, הפעם מהמלהקת אורית אזולאי. "אורית ואימא שלי מכירות, אחותי והבת שלה חברות, אז היא שאלה את אימא שלי אם אני יכולה לבוא לאודישן. יום אחד הייתי במשרד של ההפקה, עשיתי אודישן, שמו לי טיר סטיק ובכיתי בפינה. ואז זה קרה והייתי בסרט. היה ממש מרשים לראות הפקה של סרט אמיתי, אבל גם את הסרט הזה צילמו אצלנו בבית. חוץ מלשחק גם השגחתי עליו, וידאתי שאף אחד לא מעשן איפה שאסור וכל זה. תוך כדי הצילומים לא לגמרי הבנתי את הממדים של הדבר. גם הדמות די תמימה ולא יודעת לגמרי מה קורה סביבה והרגשתי קצת כמוה. ידעתי שמשהו קורה, יש איזה סיפור, סבא בבית חולים, ואלה דברים שאני מבינה בגיל הזה, בטח אחרי שהייתי מאושפזת בגיל 3 בגלל הסוכרת. אבל את הרבדים היותר עמוקים של הסרט הבנתי רק אחרי כמה שנים".

ופתאום היית מועמדת לפרס אופיר. ציפית שמשהו כזה יקרה?

"לא. היה איזה דיבור על זה שיגישו אותי לפרס ואמרתי, קול, אף פעם לא זכיתי בכלום, רק בגביע שקיבלנו אחרי 'ילדים עושים סרטים', שאני מאוד גאה בו ועדיין יש לי אותו".

ב"האחיות" נטלי היא ילדה־שחקנית שהתבגרה. איך זה לשחק בסדרה שבה זו לא הדמות שלך?

"מאוד מעורר הזדהות, בעיקר. בכלל, 'האחיות' היא אחת הסדרות הכי טובות שנעשו בארץ לדעתי, ואני אומרת את זה כצרכנית טלוויזיה, כי אני לא רואה את עצמי כשחקנית או מעורבת בתעשייה. אני צופה בסדרה עם סוג של ניתוק רגשי שאני תמיד מאפשרת לעצמי במשחק. לא יודעת, הפסיכולוגית אולי תקרא לזה בעיה. להרבה שחקנים יש נטייה להסתכל רק על עצמם, על מה הם עושים, איך הם נראים, לדבר על ההופעה ולהיות מרוצה או לא מרוצה. אני רואה את 'האחיות' ויש שם שחקנית שמשחקת את מור, לפעמים יש איזה הבלחות של עצמי אבל רוב הזמן אני פשוט נהנית ממנה כסדרה. גלית ונועה כל כך מצחיקות אותי, כבר בשלב התסריט, ולא בגלל פאנצ'ים אלא מהסיטואציות האלה שאת באמת מזדהה איתן ומתרגשת מהן".

← "האחיות המוצלחות שלי", yes Comedy, ראשון עד רביעי 22:00

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"