לואי סי.קיי בתפקידו הקולנועי הגדול ביותר עד כה

"טרמבו" לא מבריק, אבל הסיפור שלו, על הוליווד של שנות ה־50, שחלק מבכיריה נחשדו בקומוניזם, חשוב וראוי שיסופר

גם הפעם השורות לא שלמות. "טרמבו"
גם הפעם השורות לא שלמות. "טרמבו"
25 בפברואר 2016

כמו מארק רופאלו ב"ספוטלייט" וכריסטיאן בייל ב"מכונת הכסף", גם בריאן קרנסטון זכה השנה למועמדות לא ראויה לאוסקר על הופעה מודגשת מדי בתפקיד דמות אמיתית מהחיים. ב"טרמבו" הוא מחקה בהצלחה חלקית את המימיקה וסגנון הדיבור העולה ויורד של התסריטאי המהולל והמקולל דלטון טרמבו, והתוצאה מלאכותית ולא הומוגנית. הפקשוש הזה בולט במיוחד לצד הופעתה הלא פחות דרמטית אך המעולה של הלן מירן בתפקיד הרכילאית האנטי קומוניסטית הדה הופר, שרדפה את טרמבו ומיררה את חייו.

ג'יי רואץ', שביים את סרטי "אוסטין פאוורס" ושאר קומדיות פרועות, החליט לשלוח ידו בדרמה ביוגרפית עם הדים פוליטיים. שלא כמו אדם מקיי שעל "מכונת הכסף", הוא לא הביא עמו לג'וב החדש את כישוריו הקומיים אלא מגיש עבודת בימוי קורקטית. אבל אף ש"טרמבו" אינו ניחן בערכים קולנועיים ייחודיים, הוא מספר באופן מקיף ומלא פרטים מרתקים סיפור חשוב ומעניין על תקופה חשוכה בהיסטוריה המודרנית של אמריקה, והוא רלוונטי מאוד לכל זמן ומקום שבו הממשל מנסה לדכא את האמנים, ובשם הדמוקרטיה, לכאורה, מגדיר אותם כבוגדים. הסרט מלווה את טרמבו מימיו כתסריטאי ההוליוודי מצליח ב־1947, דרך שנותיו הקשות ברשימה השחורה שאליה הוכנס כל מי שנחשד בקומוניזם, ועד הרהביליטציה שזכה לה ב־1970.

בשחזור השימועים ב"וועדת הקונגרס לפעילויות אנטי אמריקאיות", שבעקבותיהם טרמבו ותשעה מעמיתיו נשלחו לכלא, הסרט משלב קטעי ארכיון בהשתתפות פיגורות ציבוריות כראש איגוד השחקנים רונלד רייגן והפוליטיקאי הצעיר ריצ'רד ניקסון, לצד קטעים מבוימים עם שחקנים עכשוויים. מבחינה טכנית, השילוב עשוי היטב והוא כמעט בלתי מובחן. האם טשטוש הגבולות הוא מוסרי, זאת שאלה אחרת. סצנה טובה יותר העוסקת באימת הרדיפה שהשתלטה על הוליווד, אינה מבוססת על שחזור פר סה אלא מייצרת מהלך דרמטי מצמרר בפגישה בין הופר ללואי בי מאייר, שבו הרכילאית מקטינה את ראש MGM האימתני לכדי עכבר מבוהל כשהיא מאיימת להזכיר לקוראיה את מוצאם היהודי של ראשי האולפנים.

אבל החלק המעניין ביותר בסרט הוא זה המתאר את המערכת המחתרתית של תסריטאים מוחרמים שהתקבצו לכתוב תסריטים בעילום שם, וכיף לראות את ג'ון גודמן כראש אולפן קטן שייצר בי־מוביז והשתמש בשירותיהם. אחד התסריטאים, המשמש כמצפון העקשני של הסרט, מגולם על ידי לואי סי.קיי בתפקידו הקולנועי הגדול ביותר עד כה, והוא טבעי, חם ונוגע ללב. כך גם מייקל סטולבארג הזיקיתי בתפקיד השחקן היהודי אדוארד ג'י. רובינסון שנדרש להלשין על חבריו כדי שיינתן לו להמשיך לעבוד. הדרמה המשפחתית של התסריטאי המרוכז בעצמו, שנהג לכתוב באמבטיה, מניבה פחות דיבידנדים בהיותה סכמטית וצפויה מדי.