הענק הירוק: איך הפך האבוקדו לטרנד הלוהט של 2018?

אל אולם הריקודים במדינת מיצ'ואקאן שמקסיקו, לא הרחק מהחופים של אקפולקו, גולגלו ראשים ערופים של קורבנות האלימות הגואה בעקבות קרבות בין קרטל הפשע המקומי לחקלאים. אין מדובר בגידולי פרגים לאופיום וגם לא בקנאביס לחשיש, ובכל זאת רמת האלימות שיוצרים הגידולים הללו מעוררת השוואה ליהלומי הדמים של אפריקה. אלה מטעי האבוקדו שגורמים לקרטל לחטוף את האיכרים למטרות כופר, ובתגובה להקמתה של משטרת אבטחה פרטית שתפקידה להגן על המגדלים. שליש מהאבוקדו בעולם מגיע ממקסיקו מדווח הניו יורק טיימס, והדרישה לירוק הזה ממשיכה לצמוח בקצב רצחני.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
בקרוב תיפתח בתל אביב מסעדה שכולה אבוקדו
הבראנצ'ים החדשים בעיר שווה לקום בשבילם בבוקר
המסעדה שהולכת להביא לכאן מטבח שעוד לא טעמנו

האבוקדו אינו פרי חדש. הוא תורבת במקסיקו עוד לפני כ־9,000 שנה, והאצטקים העניקו לו את שם החיבה אהואקאטל (ahuacatl) בגלל האופן שבו הפירות נראים כשהם גדלים להם על העץ בצמדים כאשכים. יתכן שזו הסיבה שמיילי סיירוס בחרה לקעקע אבוקדו על זרועה, או שאולי, ממש כמו שאר האנושות, היא פשוט פיתחה קרייב לאבוקדו. בשנתיים האחרונות היה הפרי כוכב האינסטגרם הבלתי מעורער – חתוך כשושנה על טוסט עם ביצה עלומה שנשפכת עליו או מתפקד ככלי קיבול לקפוצ'ינו מוקצף היטב.

מאז שהסכמי הסחר מול מקסיקו הכניסו את האבוקדו לארצות הברית ב־1994 הביקוש לירוק הזה לא הפסיק לצמוח והחקלאים בסן דייגו לא נאלצו להוריד את המחירים בשום שלב. להפך, לרגעי הפיק של צריכת הגואקמולי בסופרבול נוספו ביקושים ערים של בריאותנים וטבעוניים שרוצים להשיג את השומן הבריא מהצומח שמוגדר כמזון על, או אם תרצו שומן העל. אליהם נוסף בשנים האחרונות גם המעמד הבינוני בסין שהחל לצרוך אבוקדו שמעולם לא היה חלק מהתפריט המסורתי. הביקושים הערים גרמו לארצות נוספות בדרום ובמרכז אמריקה להירתם למשימת הגידול, וליערות במקסיקו להיכרת לטובת ייצור הגואקמולי לאמריקאים ולשאר העולם.

אלוהי הטבעונים. צילום: Shutterstock

אוכלוסיית זללני האבוקדו התעצמה גם באירופה. צריכת האבוקדו באירופה עלתה מ־ 170,000 טונות ב־2004, ל־500 אלף טונות בשנה האחרונה. מדווח איתן צבי, סמנכ"ל גליל אקספורט ומנהל האבוקדו. צבי מבהיר: " מחיר אבוקדו לצרכן באירופה הוא יורו וחצי לאבוקדו אחד של 200־250 גר', והאירופים מעדיפים באופן מובהק את זן האס השחור שמהווה 85 אחוזים מהפרי הנמכר שם".

איך כל טירוף האבוקדו הזה משפיע עלינו? ובכן, האבוקדו המיוצא לאירופה לוקח מאיתנו נתח נאה מהגידולים המקומיים, וצבי מפרט: "60 אחוז מזני האבוקדו הירוקים, ו־40 אחוז מגידול האס בארץ מיועדים ליצוא. שטח מטעי האבוקדו בארץ הוכפל בעשור מ־40 אלף דונם ל־80 אלף דונם, והנטיעות עדיין בעיצומן".

בחודש אוגוסט האחרון ודאי חשתם שהחל המחסור הכבד באבוקדו בשווקים, ומי שהצליח לדוג אבוקדו אחדים ולא מוצלחים במיוחד נאלץ לשלם עליהם סכום הזוי – יותר מ־50 ש"ח לק"ג. צבי מתעקש כי המחסור והמחירים הגבוהים אינם נובעים דווקא מכך שהפרי מיועד ליצוא אלא מפגעי מזג האוויר: "בשנים האחרונות היו פגעי אקלים וקרה שפגעו בגידולים, וזה שהביא למחסור," הוא טוען.

מחיר האבוקדו שהרקיע גרם לגל גנבות גם אצלנו; במאי סוכל ניסיון גנבה של 12 טונות פרי בנס עמים שבגליל המערבי בזכות מצלמות אבטחה, ובמטע של קיבוץ געש גנבים נתפסו עם שקים במשקל טונה וחצי. כאמור, מדובר בבעיה עולמית – גנבות אבוקדו הפכו למכת מדינה בניו זילנד, ובקליפורניה בשנה שעברה דווח על שוד מזוין של אבוקדו.

ברוסקטת אבוקדו של איל שני. צילום: אריאל עפרון

בארץ מגדלים כמה זנים של אבוקדו, כל אחד מהם מבשיל בזמן מעט שונה, כך שהעונה נפתחת בדרך כלל בשליש האחרון של אוקטובר וממשיכה עד למאי ובכל שלב תמצאו שניים או שלושה זנים אופיינים.

"מה שמגיע מעבר לתקופה הזאת הוא אבוקדו מקירור", מסביר החקלאי גדעון בילינסקי מחברת עלה עלה המספקת חומרי גלם למסעדות. אלא שבניגוד לפירות וירקות עונתיים אחרים בילנסקי טוען שלאבוקדו אין תחליף קולינרי. "אם אין תרד טורקי השף ישתמש במנגולד, אבל אם אין אבוקדו אז אין״. המחסור גרם לחקלאים לקטוף את הפרי מוקדם מדי, לפני שרמת השומן בפרי מאפשרת לו להבשיל, מה שגורם לתופעה המדכדכת הידועה כ־אבוקדו קשה־קשה־קשה־רקוב, אבל על פי בלינסקי יש למה לחכות: ״החדשות הטובות הן שממשיכים לנטוע מטעי אבוקדו כל הזמן, אמנם לוקח חמש שנים לפחות עד שהעץ מניב ובשנים הראשונות הפרי פחות איכותי, אבל לאכול בשיא העונה אבוקדו מעץ בן 15 זה פשוט תענוג״.