איך הצליחה נטפליקס לערבב אנימה והיפ הופ ולהיכשל?

"יאסוקה" (צילום: Netflix)
"יאסוקה" (צילום: Netflix)

החיבור בין תרבות אפרו-אמריקאית ובין מיתולוגיה יפנית אמיתית היא אמור להפוך את "יאסוקה" ללהיט ענק, רק שבנטפליקס שכחו את העניין הזה של עלילה. נסתפק בפסקול המושלם של פליינג לוטוס

9 במאי 2021

יש משהו מסקרן בצירוף המילים "מובסס על סיפור אמיתי". גם אם היצירה הבדיונית שמולנו לוקחת חופש יצירתי ענק, והרבה מהן עושות זאת, עצם העובדה שגרעינה התרחש במציאות, ושזה היה אירוע כל כך מיוחד עד שהצדיק הנצחה ביצירה, כבר מעורר את הסקרנות. לפעמים הסיפור האמיתי הרבה יותר מפתיע מכל מה שיוצר יוכל לדמיין, גם אם הוא יוצר סדרה עם כוחות קסם מסתוריים, שדים עוצמתיים ואנשים שמשנים צורה לדוב. עם כל הכבוד לכל הנ"ל, הם לא מופרעים כמו הסיפור האמיתי לחלוטין על הסמוראי השחור היחיד, יאסוקה.

יאסוקה היה בן המאה ה-16 שנלקח מאפריקה לעבדות אצל סוחר פורטוגזי, הגיע איתו ליפן, הפך למפורסם ברחבי המדינה בזכות העור השחור וגודלו, התחבב על אחד השליטים, הפך לאיש סודו ובכך הפך לסמוראי האפריקאי הראשון והאחרון. ערך הויקיפדיה הדל של יאסוקה מרמז כמה מעט ידוע על האדם האמיתי, אבל גרעין הסיפור המרתק הזה הספיק כדי להשיק מגוון יצירות בהשראת חייו (כולל ספר ילדים יפני מלפני 70 שנה). ועכשיו, כמו כל סיפור שאי פעם סופר, הוא זוכה לעיבוד עבור נטפליקס.

"יאסוקה" (צילום: Netflix)
"יאסוקה" (צילום: Netflix)

עבור סיפורו של הלוחם האפרו-יפני, נטפליקס לקחו פורמט שמהדהד את שורשי הסיפור היפנים אך גם מתקשר יפה עם הקהל האמריקאי שלו – אנימה. נטפליקס, שהבינו שמעבר לקהל היפני גם הקהל האפרו-אמריקאי אמור לאהוב את חומר הגלם הזה, גייסו צמד סלבריטיז שחורים להפיק ולככב בסדרה – לקית' סטנפילד ("אטלנטה") מדבב את דמותו של יאסוקה והמפיק הנפלא פליינג לוטוס אחראי על הפסקול. היוצר, ל'שון תומס, הוא מאייר אפרו-אמריקאי שחי ביפן ויחד עם סטודיו האנימציה MAPPA תפרה לעצמה נטפליקס, לפחות פוטנציאלית, עוד להיט אנימה-קרוסאובר.

הפונציאל הזה, כמו שבנטפליקס בטח כבר רגילים לשמוע, לא ממומש עד הסוף. נראה שרוב ההשקעה הלכה על תמונה וסאונד, בעוד שדווקא הסיפור שהחל את הכל נזנח די במהירות. האנימה לוקחת את הרעיון הבסיסי של סמוראי שחור ומשתמשת בו לבניית עולם אנימה שלוקח בערך מכל קלישאה של הז'אנר – ילדה עם כוחות על, שכירי חרב מעולם אחר, קרבות אור כחול מול אור אפל במישור האסטרלי, מוכר ירקות שרק רוצה שלא יהרסו לו את הדוכן. אתם כבר יודעים.

"יאסוקה" (צילום: Netflix)
"יאסוקה" (צילום: Netflix)

זה כשלעצמו לא נורא, אבל ששת הפרקים של הסדרה מציגים סיפור לא אחיד, מזגזגים בין יאסוקה הבוגר שמנסה לעזור לילדה הקסומה לבין ראשית דרכו כסמוראי, חלק שמבוסס הרבה יותר על מקורותיו האמיתיים של הדמות. החלק הזה מתפוגג אי שם באמצע הדרך, וחבל כי זה ללא ספק החלק המעניין יותר בסדרה. במקום זה הצופים מקבלים עוד מלחמת כנופיות יפניות וכוחות של טוב מוחלט מול רוע טוטאלי. מהנה במיוחד לראות פריימים צבעוניים של דם משפריץ על רקע נופים מעלפים, ממש תענוג לשמוע את האמביינט-סינתיסייזר הקצבי של פליינג לוטוס מתנגן על רקע אותם קרבות ציוריים, אבל זה לא מספיק.

לסיפור המשוגע של יאסוקה מגיע הרבה יותר מהדיבוב של סטנפילד (קצת מרדים, אבל בסדר. זה עדיין סמוראי), כמה פריימים יפים ופסקול נהדר (באמת, רוצו לספוטיפיי) – מגיע לו שיספרו אותו. אולי אם היו לסדרה יותר פרקים הם לא היו נאלצים לדחוס את החלק על יאסוקה הצעיר לתוך פלאשבקים, ואז היתה נבנית דמות מעניינת שאשכרה אכפת לנו ממנה והיה על מה לדבר, אבל כרגע הבלגן הזה לא עושה חסד עם הסקרנות שמעורר הסיפור האמיתי.

"יאסוקה" (צילום: Netflix)
"יאסוקה" (צילום: Netflix)

אפשר, ואף כדאי, אחרת. המיני סדרה "אפרו-סמוראי" מ-2007, בכיכובו של סמואל אל. ג'קסון, עשתה עבודה יותר טובה למרות שהיא מבוססת על יאסוקה באופן רופף אפילו יותר. אפשר לצפות ב-"יאסוקה" של נטפליקס, ואתם גם תהנו מכמה ויז'ואלז יפים, אבל בתכלס אפשר פשוט לשמוע את הפסקול ולחזור לראות את סמואל אל. ג'קסון עושה את זה יותר טוב.

★★★כוכבים
"יאסוקה", ארה"ב 2021, שישה פרקים, נטפליקס