"יום נפלא" גורם ל"נהג מונית" להיראות כמו דרמה רומנטית

כשנה אחרי שפרשה מבימוי המערבון ה"נשי" "לג'יין יש אקדח" בכיכובה של נטלי פורטמן, עקב חילוקי דעות עם המפיקים, לין רמזי הסקוטית חוזרת עם מותחן פשע גברי למהדרין – והיה שווה לחכות. "יום נפלא", עיבוד לספר מאת ג'ונתן איימס, הוא סרט ברוטלי, מר וקשוח ללא גרם שומן. לידו "נהג מונית" של סקורסזה, שדומה לו מכמה בחינות עלילתיות וסגנוניות, נראה כמו דרמה רומנטית.

חואקין פיניקס, שהופעתו זיכתה אותו בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן, מגלם חייל לשעבר שמשתמש בכישוריו כדי לאתר ולשחרר נערות שנחטפו ואולצו להפוך לשפחות מין. כשג'ו נשכר להציל את בתו של סנאטור ניו יורקי, המשימה מתגלה כמסובכת מהרגיל. בידיים אחרות האיש עם הפטיש היה יכול להפוך לדמות תואמת פרנצ'ייז, אבל רמזי, שקטפה את פרס התסריט בקאן, לא מאוד מעוניינת במכניקה של עלילת המתח והקונספירציה. היא ממוקדת בנקודת המבט המעורערת של הגיבור האובדני, הרדוף הבזקי זיכרונות קשים ממלחמת המפרץ, ממשימות קודמות כשעוד עבד באף.בי.איי ומילדותו שלו כילד מוכה. במקום סרט אקשן עתיר אדרנלין היא יצרה מארג קולנועי של רעשים ותחושות, שממעט במילים ונחווה כמו סיוט פוסט טראומטי.

חואקין פיניקס ב"יום נפלא"

ג'ו המעונה מותיר אחריו לא מעט גוויות מרוטשות, וזקנו המדובלל מעניק לו מראה של הומלס פסיכופט. לכן הרגעים הבודדים שבהם הוא מפגין רוך כלפי אמו הזקנה (הם מבריקים ביחד את כלי הכסף) וכלפי הנערה (אקטרינה סמסונוב) עוצמתיים כל כך. הוא נושא אותה על גבו, כמו אב וילדה, ולא בזרועותיו כמו אביר ועלמה במצוקה. אין כאן רומנטיזציה של פועלו ואין שלווה בהישגיו.

ג'וני גרינווד, שהלחין גם את סרטה הקודם של רמזי "חייבים לדבר על קווין" (כמו גם את הסרטים של פול תומס אנדרסון), יצר עוד פסקול מעולה, שורט ולא מלודי. לעתים הוא מזכיר את הצלילים ההולמים שמלווים את ג'ק ניקולסון ב"צ'יינהטאון", מה שתורם לתחושה הכללית שהסרט הזה נולד בקולנוע האמריקאי של שנות השבעים, כולל ההעדפה לטלפונים ציבוריים ולרולודקס (כשדוחפים לג'ו סמארטפון ביד הוא נראה מבולבל). הסצנה שבה ג'ו ואחד מקורבנותיו אוחזים ידיים ושרים יחדיו שיר של שרלין מ-1977 ("I've Never Been to Me") היא הדואט האבסורדי ביותר שנראה בקולנוע מאז הקנון של הרוצח והזקנה ב"ליל הצייד" של צ'רלס לוהטון (1955), אבל היא מוגשת ללא קריצה.

"לוכד עכברים", סרטה הארוך הראשון של רמזי מ-1999, הוא מסרטי הילדות היפים והמרים ביותר שנוצרו מעולם והוא ניחן בפיוט חמור, כמו פחם שהתגבש ליהלום. "יום נפלא" (השם העברי המנוגד לסרט נגזר מתוך משפט בתוכו) מפעפע מאותה נשמה פצועה. האם מהמקום הזה גאולה בכלל אפשרית? סצנת הסיום המהממת תשאיר אתכם תוהים.

סרט על: גבר עם פטיש מנסה להציל נערה שנחטפה לזנות

ללכת? כן. אם לא תצאו שבורים לגמרי, תרוצו לראות עוד פעם