זה לקח ארבע עונות, אבל "יורשים" סוף סוף מוכנה לשיחה על רגשות

*אם זה לא היה מספיק ברור מהכותרת, כן, אנחנו בריקאפ של העונה הרביעית והאחרונה של "יורשים", וכאן יהיו ספוילרים לפרק השני*

אירוע גדול מתרחש בסוף הפרק השני של "יורשים": המילה "סליחה" יוצאת ללוגאן מהפה. נכון, הנוסח שלה הוא מצ'וקמק ("בסדר, סליחה"), הנימה קצרה ומלאת תסכול, התזמון עמוס באינטרסים, והסליחה עצמה – שאי אפשר אפילו לקרוא לה התנצלות – היא קצרה באופן מגוחך אחרי סצינה שלמה בה הילדים – טוב, בעיקר שיב וקנדל – מטיחים בלוגאן שלל האשמות, כולן מוצדקות, ולשם שינוי זוכרים גם את רומן וגם את קונור (שנוכחים גם הם בסיטואציה, אבל תופסים ממנה מרחק, כמובן) ויודעים לציין גם עוולות שנעשו להם. לא היה בכלל מה לדבר על ה"סליחה" הזה, למעשה, אלמלא אירועי הפרק הקודם היו מרמזים לנו שהיא לא לחלוטין שקרית, לא ב-100%. למרות שבמשך כל הפרק לוגאן עובר למצב קרב – איפה הזקן המבולבל מהפרק הקודם לעומת קפטן ספינת הפיראטים שראינו השבוע – אנחנו יודעים שיש בבקשת הסליחה הזאת משהו. לא משהו שיכול להספיק, כמובן, לא אחרי כל מה שהיה – אבל פתאום, רוב הפרק הקודם נראה בדיעבד כאילו יועד בעיקר להסביר לנו שבקשת הסליחה הזאת היא אולי לא חפה ממניפולציות, אבל היא לא לגמרי מניפולציה.

>> רוצים תזכורת לאירועי העונות הקודמות? אין בעיה: העונה הראשונה, השניה והשלישית מסוכמות עבורכם ממש כאן
>> וכאן סיכמנו את הפרק הראשון בעונה
>> מעדיפים לקרוא ביקורת ראפ מקצועית על הראפ של קנדל מעונה 2? אין בעיה, יש לנו גם את זה

אבל נתחיל בהתחלה. הדבר הראשון שהפרק רוצה הוא שלוגאן ניער את מה שזה לא היה שהציק לו בפרק הקודם, בין אם דמנציה או דיכאון. הנה הוא נכנס לרכב שלו, הנה קולין, המאבטח הצמוד שלו (לו הוא קרא "החבר הכי טוב שלי" ברגע משונה במיוחד רק בשבוע שעבר, והנה הוא אפילו לא טורח לענות לו מה שלומו), והנה הוא מסתובב בחדר החדשות של ATN למרבה האימה של טום, גרג וכל השאר ("הוא נראה כמו סנטה קלאוס, אם סנטה קלאוס היה מתנקש", מעיר גרג על הלוק של לוגאן – חליפה, משקפי שמש גם בתוך הבניין, וזקן לבן מתמיד).

הסצינה של לוגאן בחדר החדשות זכתה, יחסית, ללא מעט חשיפה בטריילרים שקדמו לעונה. גם היא משחקת עם הציפיות שלנו: במשך מה שמרגיש כמו דקות ארוכות (אבל בטח נמשך לא יותר מכמה שניות) זה נראה כאילו הוא יתחיל לזעום, לחטט ולפטר. אבל מהר מאוד, הוא עולה לנאום – אחרי הקדמה מגומגמת במיוחד של טום – ונותן נאום מוטיבציה. זה נאום מוטיבציה אגרסיבי, מלא מטאפורות אלימות – הוא קורא לעובדי ערוץ החדשות שלו לשחוט את המתחרים – אבל הוא גם באמת מעורר השראה. "אנחנו פיראטים!" הוא צועק להם, ומצליח באמת לייצר מראית עין של מעמד שווה אפילו שהוא מיליארדר והם בסך הכל עובדים בחברת חדשות. זה עובד. החדר מתפרץ בכפיים – זה עובד בתור מחיאות כפיים של עובדי ATN ללוגאן, אבל זה מרגיש עוד יותר אמיתי בתור מחיאות כפיים של חדר מלא בניצבים ושחקנים בתחילת דרכם לבריאן קוקס עצמו, שנותן כאן פשוט את כל מה שיש לו.

איפה זה ואיפה האנרגיות הנמוכות של ילדי רוי, שבדיוק בוהים וזורקים הערות על שידורי PGN, שהרגע קנו? שיב עסוקה יותר בהליכי הגירושים שלה עם טום – ששכר את כל, אבל כל, עורכי הדין הכי מסוכנים בניו יורק – מהלך ששיב מזהה מיד שהומלץ לו על ידי לוגאן. או, כמו שהיא אומרת ברגע פרוידיאני במיוחד, זה כאילו שאני מתגרשת מאבא. נכון, שיב, זה באמת מה שאת עושה. קנדל מפזר השבוע קשקשת בודהיסטית ורומן? רומן אשכרה מנסה לנהל עניינים, אבל האחים מוכיחים שהם לא יקשיבו לו גם כשזה רעיון טוב (זה גם קצת עליו. עמוד השדרה שלו עומד למבחן כמה פעמים לאורך הפרק, סתם בדיאלוגים חולפים בהם הוא לא עומד על שלו מולם. וכמובן, בסופו. אבל תכף נגיע לזה). וכאן צץ מי אם לא סוכן הכאוס מס' 1 של הסדרה, סטואי, שמנסה להדיח את האחים להצביע בישיבת הדירקטוריון נגד המכירה המתקרבת של וייסטאר-רויקו – בשביל לנסות להוציא ממאטסון סכום כסף גבוה יותר.

אבל האחים בדיוק מגיעים לארוחת החזרה לחתונה (אחח, מנהגים של אמריקאים שבקושי יש להם תרגום קוהרנטי לעברית) של קונור ונכנסים רגע אחרי שקרתה דרמה גדולה. ווילה, ארוסתו נטולת החשק (מערכת יחסים שהחלה, כזכור, זמן קצר לפני הסדרה – כשווילה הייתה נערת ליווי שקונור שכר) בדיוק אמרה "אני לא יכולה לעשות את זה" בזמן החתונה והלכה לעשות סמים בשירותים עם החברות שלה. קונור גם שבור, גם מסתיר את זה וגם לא באמת מופתע – ובכלל, במשך שאר הפרק הוא יהיה לא רק קונור חסר המודעות שאנחנו מכירים היטב אלא גם קונור מודע מאוד, גם לחוסר המודעות שלו, שנרמז שהוא סוג של מנגנון הגנה.

מכאן הערב עולה על מסלול שהאחים לא ממש מעוניינים בו, אבל הנה הם מתגייסים – בערך – לארח חברה לקונור המדוכדך, אפילו אם זה אומר ללכת לבר של "אמריקאים רגילים", כפי שהוא מנסח זאת, ואפילו אם זה אומר ללכת לקריוקי (לראשונה בחייו: זה משהו שהוא רק ראה בסרטים). מדובר ברצף סצינות מהיר, ארבעה דגים מחוץ למים, שוחים בעקבות הדג האחד מבין הארבעה שהכי פחות כשיר להנהיג אותם, וכמובן שזה עתיר פאנצ'ים שבעיקר באים להראות לנו כמה הם כולם, ארבעתם, מתנשאים ומנותקים. אבל הערך של זה הוא לא רק קומי – הוא גם מתחבר לנאום הפוליטי למדי של לוגאן בחדר החדשות של ATN. הרי כשהוא מדבר על "לשחוט את התחרות" הוא מדבר על האליטיסטים, השמאלנים, הדמוקרטים… בקיצור, על PGN, חברת החדשות שהאחים הרגע קנו. או אמורים לקנות. אם יהיה להם כסף לזה, כי עצם הקניה הזאת נשענת על מכירה מוצלחת של וייסטאר-רויקו למאטסון.

וזו מכירה שמוטלת בספק כרגע. כי קנדל הוא היחיד שיודע – בגלל שיחת וידאו קצרה עם מאטסון – שמאטסון לא מוכן לשלם סנט אחד יותר ממה שהוא כבר עומד לשלם על וייסטאר. ודווקא זה מטה את הכף לטובת ההחלטה שלו ללחוץ על האחים כן להצטרף למהלך של סטואי לא לאשר את הרכישה ולדרוש ממאטסון יותר כסף. למען האמת, לא ברור מה קנדל עושה כאן. האם הוא פשוט מנסה לעשות כמה שיותר נזק היקפי? למה? מתוך שיעמום (אולי)? בשביל לפגוע בלוגאן (התרחיש הסביר, יחסית, למרות שהוא ללא ספק יפגע מאוד גם בקופה שלו עצמו)? בגלל איזשהו מהלך עסקי עמוק יותר שטרם נחשפנו אליו? קשה להכריע כרגע, אבל דבר אחד כן ברור: הברית בין האחים עומדת להתפוצץ ממש בעוד שניה, ולראשונה מזה די הרבה זמן, קנדל מחייך לעצמו כשהוא חושב על הכאוס שעומד להגיע.

מאוחר יותר, כשלוגאן מפתיע אותם במועדון הקריוקי (ונראה מאוד מבולבל מהסביבה הזאת) הוא מתאר חזון משפחתי אידילי, שכולם – חוץ מרומן – כמובן יודעים שאין מה לקנות אותו. לי יש את ATN, לכם יש את PGN, ואין יותר את וייסטאר באמצע שתפריע לנו. אפשר להיות רק משפחה מאוד עשירה שלכל צד יש את העסק שלו, שהם אמנם מתחרים, אבל גם יש מספיק מקום לכולם. וצריך לציין שזה לא שקר: למרות המלחמה התודעתית בין השניים, הם באמת לא מתחרים על אותו פלח שוק. וכאן מגיעה סצינת הטחת ההאשמות שאוזכרה קודם. רומן חטף מכות בילדות (ולמען האמת, גם בבגרות). אמא של קונור, אשתו הראשונה של לוגאן שאנחנו אפילו לא יודעים מה השם שלה, אושפזה בכפייה. שיב כועסת על משהו הרבה יותר עדכני, לכאורה – העזרה לטום בגירושים. וקנדל… טוב, כולנו יודעים מה הסיפור עם קנדל. אבל השורה התחתונה היא שכולם עדיין כועסים על לוגאן.

וכאן מגיעה הסצינה הטובה ביותר בפרק. אלן ראק, שעד כה עשה את המיטב ומעבר לכך בתור ההפוגה הקומית של הסדרה, מקבל סצינה דרמטית נדירה. במובן מסוים, זה קצת דומה לסצינות הדרמטיות של טום: הוא אומר דברים טראגיים לגמרי בצורה עילגת למדי, וזה איכשהו הופך אותם ליותר טראגיים. אבל לעומת טום המגומגם, לצד כל מיני קשקושים משונים על זה שהוא כמו צמח שלמד לחיות במדבר, קונור פשוט אומר את הסאבטקסט: "הדבר הטוב בזה שיש לך משפחה שלא אוהבת אותך זה שאתה לומד לחיות בלי זה". כמו הדברים הכי כנים שנאמרים ב"יורשים", זה בו זמנית נכון (זאת הסיבה שקונור חי רוב חייו לבד באחוזה שלו, מרוחק מעסקי המשפחה, משתדל להנות כמה שאפשר מהפריבילגיות המטורפות שהוא נולד לתוכן) וזה כמובן גם לא נכון (כי הוא עדיין נואש לחלוטין לקבל אהבה מווילה, הוא עדיין מחפש את החיבה וההערכה של האחים שלו). אבל זו סצינה שמשאירה אותך בלי נשימה.

והנה ברגעים האחרונים של הפרק רומן כבר נפגש עם לוגאן. אנחנו כבר יודעים לאן זה הולך, נכון?

ועוד כמה אבחנות:

הנאום של לוגאן בחדר החדשות של ATN מבוסס על נאום אמיתי שנתן רופרט מרדוק – טייקון התקשורת האמיתי לגמרי עליו הוא מבוסס – כשרכש את הוול סטריט ג'ורנל ב-2007. עדי ראייה שהיו במקום טוענים שהיה מדובר בנאום הרבה פחות מרשים וסוחף מזה של לוגאן, כמובן.

"אני אוהב אתכם, אבל אתם לא אנשים רציניים", אומר לוגאן לילדים שלו בסוף הפרק. "אני אוהב אותך, אבל אתה לא אדם רציני", אומר קנדל לרומן בפרק השני של העונה הראשונה (!), בזמן שלוגאן מחוסר הכרה. זה לא רק רפרנס לתחילת הסדרה, זה גם מחזק בדיוק את מה שלוגאן שאל אותם בשבוע שעבר (טוב, את שיב, אבל זה התייחס לכולם): אי פעם היה לכם רעיון משל עצמכם?

בחדר החדשות, לוגאן שמתצפת על עובד ממושקף ומבוהל מול המחשב שלו אומר "וואו, אימייל שלם. ממש סטחנוב". סטחנוב היה כורה פחם סובייטי שהפך לאייקון ציבורי בברית המועצות על ההצטיינות שלו בעבודה והשם שלו הפך מילה נרדפת למי שעובד קשה. זו בחירה מילולית מעניינת: היא בעת ובעונה אחת מתנשאת (רפרנס לאירוע היסטורי שכנראה שלא מוכר לרוב הסביבה של לוגאן), איזוטרית (קצת כמו האיזכורים לסיד סיזר ול-Munsters בפרק שעבר) וגם טעונה בהקשר פוליטי, כמו כל הסצינה. מה שבטוח – ללוגאן לא אכפת אם מבינים או לא.

אחד מעורכי הדין שטום שכר בשביל הגירושים שלו משיב מכונה קראולי. זה יכול להיות השם האמיתי שלו וזה יכול להיות גם כינוי, אבל כך או כך, זה זורק אותנו, כמובן, לאליסטר קראולי – סופר ומיסטיקן פרובוקטיבי שתויג בימי חייו בתור שטניסט (הוא לא באמת היה שטניסט, אבל הוא בהחלט נהנה מהסטריאוטיפ וניצל אותו לצרכיו). כך או כך, בדמיון הפופולרי, לפחות הבריטי (ו"יורשים" היא סדרה של יוצר בריטי, בל נשכח) הוא בהחלט מזוהה עם השטן.

בגלל שזה מבלבל: החברה שהאחים רוי קנו נקראת PGM (פירס גלובל מדיה) אבל הרשת שהם צופים בה היא PGN (פירס גלובל ניוז). בסדר, עדיין פחות מבלבל מ"סנדי, הבת של סנדי".

הבחירה של קונור לשיר את Famous Blue Raincoat של לאונרד כהן בקריוקי היא כמובן לא רק מקרית ולא מיועדת רק בתור הפוגה קומית – כל השיר שפונה למאהב של בת הזוג של לאונרד כהן, וזה, כמובן, משחק על החרדה של קונור שווילה בוגדת בו.

"Heads up on the low down about the murmurs", אומר גרג לקרי, האסיסטנטית-מאהבת של לוגאן, כשהוא מנסה להסביר לה שקלטת האודישן שלה להיות מגישת חדשות ב-ATN היא כישלון (עלילת משנה שלמה שלא דיברנו עליה בכלל! אבל יש גבול לכמה מילים אפשר לכתוב כאן). אין ספק שהוא למד את רזי הדיבור התאגידי בבית הספר לניהול של טום וומבסגנס.

מה הדבר היחיד שלוגאן יכול להציע לרומן בתמורה לנאמנות שלו? את ניהול ATN, כמובן (צריך לומר, הוא יהיה מעולה בזה). אלו לא חדשות טובות עבור טום.