כמו שהטבע רצה: ירמי שיק בלום עבר זמנית לטבעונות ושרד בקושי

כששאלו אותי ב־Time Out אם מעניין אותי לנסות להיות טבעוני לכמה ימים ולכתוב על זה הייתי בעיצומה של ארוחת בוקר במכולת של רפי ועליזה: כריך חביתה מביצה שנעקרה מאמה התרנגולת ופסטרמת עוף שנפרסה מבת דודתה זצ"ל. זו המכולת שבה אימא שלי רושמת מאז שהיא נפתחה וכריך מכולות זו הסוגה האהובה עליי, המערב הפרוע של הכריכים. לפני שנפתחה המכולת הייתה שם המסעדה של אבא ואימא שלי, שהגישו מאכלים אוסטרו הונגרים על טוהרת החזיר לבוהמה הישנה כמו טומרקין וקניוק וטומי לפיד. נראה לי שהמסעדה גרמה להורים שלי להיפרד בסופו של דבר, מה שהופך את המקום ללוקיישן מרכזי בטראומת הילדות שלי, שמתקשר לאוכל, שאליו אני הולך לפחות פעם בשבוע לרשום סנדוויץ' על חשבון אימא שלי ולשחזר את הטראומה. אני אוהב לבוא לשם תלוש, בטרנינג ושיער שומני. ברגע שאני נכנס רפי, שמכיר אותי מגיל אפס, מתעורר משביזות הדלפק ושואג עליי: "ירמי, נו מה יהיה איתכם, מה אתם רוצים מביבי? מה עם להביא ילד? תאמין לי אתה, חבל לא גדלת אצלנו הבוכרים, בבפנוכו שלך אתה אחד מאיתנו, חבל חינכו אותך ככה להיות שמאלני. לרשום על אימא?".

אכלתי את הכריך כשאני יושב על שרפרף מול מקרר הגלידות המשמש כשולחן. החלטתי לענות לעורך ששלח אותי למשימה אחרי שאסיים לאכול. פתחתי ישראל היום וקראתי שטל גלבוע, אקטיביסטית למען זכויות בעלי חיים וזוכת "האח הגדול", מצטרפת לליכוד. תמיד היה לי מוזר שיש דבר כזה ימנים טבעונים או מתנחלים טבעונים ותהיתי כיצד הם מפשרים את הסתירה העצומה בין לתמוך בגזל ושליטה על פלסטינים לבין התגייסות למלחמת שחרור הפרות והעופות. הידיעה על טל גלבוע נדמתה לי כסימן אלוהי. אם היא מסוגלת להתפקד לליכוד, אני מסוגל להיות טבעוני חמישה ימים. טפטפתי מיונז על הפרצוף שלה וכתבתי לעורך ש"כבר אכלתי בשר היום, אולי נתחיל ממחר?", והוא ענה: "עוד לא 11, תהיה בריא". אחר הצהריים הלכתי לקצביית שוק על ירך שמתחת לביתי ורכשתי לבבות עוף, פרגיות וכבד בקר והכנתי לי ארוחה מפסקת של מעורב שלא היו מעורבים בו ולו טיפה אחת של רגשות אשם.

ב־31 שנותיי ניסיתי להפסיק לעשן סיגריות, לשתות אלכוהול ולצרוך פורנו, אבל מעולם לא עלה בדעתי להיות טבעוני. תמיד אכלתי בשר, ביצים וחלב ואף פעם לא חשבתי להפסיק. בהיררכיית המוסריות שלי, טבעונות הייתה בתחתית הרשימה. שמאלנות בסיסית הכוללת לייקים לדב חנין, תמיכה בהדסטארטים חברתיים ותרבותיים, השתתפות בהפגנות נגד השחיתות והכיבוש, אי צריכת זנות, תרומת שקלים וסיגריות לסימה הנרקומנית וסבלנות אין קץ לאימא שלי הספיקו לי מצפונית להמשיך את חיי הגרגרניים והקרניבוריים. גדלתי לאבא שף שהנחיל בי משיכה כמעט ארוטית לבשר נא ואכילתו לפני הבישול, וכבר ביסודי הייתי מגיע לכיתה עם כריך מפוצץ בשמאלץ הרינג ופפריקה. לאחד הטיולים השנתיים אפילו הגעתי עם קופסה מלאה בלשון בקר. כל המקרים הללו, שבדיעבד מסבירים למה עשו עליי חרם בכיתה ה', גם מסבירים למה הפכתי להיות ילד שמן ומפוטם, סוג של ראלף, עולה חדש הונגרי קצר גפיים שחונך לאהוב בשר ולא להטיל ספק בכשרות המוסרית שלו. אם כך, הניסוי הטבעוני תפס אותי לא ערוך. כמו ילד חילוני שנזרק לישיבה חסידית הייתי צריך ללמוד הכל מאפס. זהו יומן מסע של נער פוחז (עם פני פחזנייה) שנזרק לעולם לא שלו.

יום 1:  סורי אחי, אני טבעוני

קמתי רעב. ארוחת הבוקר הרגילה שלי, כריך מכולת או ביצים קשות וקוטג', יצאו מחוץ לחוק. פתחתי כמה אתרים כדי לקרוא תפריטים טבעוניים ונבהלתי לאללה. להיות טבעוני זה סיוט. מלא זמן ואנרגיה כדי לשרוד ולא לגווע ברעב. מה אני, צייד לקט? אתם יודעים כמה עולים כל האגוזים האלה שאתם ניזונים מהם? טבעונות זה תחביב יקר לאללה. כל תפריט שראיתי מתחיל בכמות לא הגיונית של שייק פירות. ליטר וחצי שייק אבטיח? מה אני, עבד? החלטתי לערבל את הפירות באמצעות הבטן שלי ופתחתי את היום בבננה, שני תמרים וקלמנטינה. המשכתי לקרוא את התפריטים הטבעוניים וערכתי רשימת קניות: בטטות, תרד, קייל, במיה, סלק, ברוקולי, כרוב, שומר, עדשים, קינואה, אגוזים, שקדים וטופו. הרגשתי בריא ויעיל, אותה תחושת דמה שעוטפת אותך אחרי כל רשימת מטלות שאתה אף פעם לא מגשים, והתיישבתי לעבוד. דחיתי את הקניות למאוחר יותר. הזמן עבר כמו שהוא אוהב לעשות ובצהריים הייתה לי פגישת עבודה מחוץ לבית. יצאתי לאכול חומוס והכרתי תודה על כך שניכסנו לעצמנו את המאכל המופלא הזה, נכס צאן ברזל טבעוני ומקומי.

חיסלתי את החומוס ונסעתי לפגישה בבית של חבר וקולגה. עבדנו עד הערב והרעב כרסם במוחנו. הוא אמר שיש לו קציצות מטורפות של אימא של אשתו. בפעם הראשונה בחיי אמרתי את המשפט "סורי אחי, אני טבעוני". זה הרגיש לי זר ולא טבעי, כאילו אני מגלם בצורה לא אמינה את דמות "הטבעוני" בדרמה יומית בינונית. רציתי את הקציצות האלה. החבר התנצל כאילו הרגע הציע חזיר לאדם דתי והתחיל לחטט במקרר רדוף אשמה. ניסיתי לעצור אותו אבל הוא היה בשוונג. "מה עם חצילים? שיט יש בזה מיונז! סליחה סליחה". "עזוב אחי, הכל טוב", אמרתי לו, "בוא נאכל בחוץ". ירדנו למסעדה שליד הבית שלו. שנינו לא רצינו להוציא הרבה כסף, אז התפשרנו על מסעדה מז'אנר העיקרית ב־35 ש"ח. הוא אכל קרפצ'ו בקר ופסטה עם סלמון ואני התעמתתי לראשונה בחיי עם האגף הטבעוני בתפריט. בלית ברירה בחרתי בשקשוקה טבעונית שהתגלתה כמנת שאריות: רוטב עגבניות מקופסה עם בטטות, חצילים ופלפלים עייפים מהאנטיפסטי של המנה הראשונה. אכלתי כדי לשבוע. לבי יצא אל טבעונים שנאלצים לאכול מנות טבעוניות במסעדות לא טבעוניות. ההתייחסות הקולינרית אליהם הוא כאל ילדים נודניקים חסרי כל אנינות טעם. הגעתי הביתה לקראת 22:00 ושכחתי שלא ערכתי את הקניות. המקרר היה ריק. זוגתי חששה לעשות קניות כדי לא להתגרות בי עם מיני מוצרי חלב וביצים. מחר אעשה קניות.

יום 2:  יצרים חייתיים והבן של מוש בן ארי

בימי שישי אני מלמד קולנוע בבית הספר שבו למדתי, שזה סוג של אזור הדמדומים. אני פוגש מורות שלימדו אותי ולומד את פשר הריח המוזר ששולט בחלל חדר המורים: שילוב של בושם זול, נס קפה עלית וסקס של מבוגרות. אבל זה לא הסיפור. קמתי למקרר ריק ואלתרתי ארוחת בוקר: פרוסת לחם עם טחינה ועגבנייה. ידעתי שזה לא יחזיק, אבל זה מה יש. בהפסקה נשארתי בכיתה. אחד התלמידים שנשאר גם כן הוציא כריך מושקע: לחמניית חלה עם סלמי וירקות. הוא נגס בה. הפה הקטן שלו נאבק בכריך העצום. המאבק גבה את מחירו. פרוסת סלמי ניתקה מהכריך ונחתה על הרצפה בהילוך אטי. "המורה, הכל בסדר?". מתברר שבהיתי כמו מטורלל בסלמי המיותם.

יצר חייתי התעורר בי ורציתי לזחול אל הסלמי ולטרוף אותו מתחת לכיסא. התעשתתי ויצאתי לעשן סיגריה ליד השומר. יצאתי מבית הספר והרעב מנע ממני לחשוב בבהירות. לא היו לי כוחות לצלוח עכשיו קניות של יום שישי אז שוב תקעתי חומוס. כבר שנים שאני לא אוכל פיתה בחומוסיות, אבל הרעב הכריע אותי. הודיתי שוב למזרח התיכון ולמאכלו האלוהי והלכתי לעשות שנ"צ. השמש החלה לשקוע. שוב לא עשיתי קניות. מה נאכל לארוחת ערב, סעמק. ללכת לאכול אצל אבא שלי לא בא בחשבון, יש צלי בקר ואני לא אעמוד בפיתוי. גם אצל ההורים של זוגתי יש שפע של מזון מן החי. תמיד מוגשים דגים כבושים, סלמון ומנה בשרית. אני איש חלש, חברים, איש חלש.

הצעתי לזוגתי שלכבוד הטבעונות נתנסה במסעדה טבעונית פר אקסלנס. הזמנו מקום, התלבשנו יפה והלכנו למסעדת באנה. זוגתי אמרה שהמקום נראה כמו אינסטגרם. הסכמתי איתה. הסתכלתי סביבי וניחשתי שמדובר לרוב במשפחות שנאנסו לארוחה טבעונית בגלל אחד מבני המשפחה, בדרך כלל הצעירים יותר. משפטים נבחרים: "זה דווקא נחמד", "מזל שלנעמי יש יום הולדת רק פעם בשנה הא?" ו"אין מנה לבשריים? חחח אני צוחק". הזמנו ארבע מנות חלוקה. הכל היה טעים והכל הרגיש כמו מנה ראשונה. סירבתי להזמין את ההמבורגר הטבעוני כי ראיתי בזה מן הרמאות. אם כבר טבעוני, אז בלי מצגות שווא. אני לא אוהב את הניכוס הקולינרי שטבעונים עושים למנות מן החי, תמציאו מנות משלכם. זה כמו שאני בז לסיגריות אלקטרוניות, בירה ללא אלכוהול וניתן בן ארי, הבן של מוש. סיימנו לאכול והמסקנה העיקרית הייתה שלא הייתה מנה עיקרית. סתם. המסקנה העיקרית הייתה שאוכל טבעוני הוא כמוני – בהיעדר ביצים, הוא לא יציב. יצאתי לא שבע אך מרוצה והלכנו הביתה. בלילה הפלצתי את עצמי לדעת. הריח היה בלתי נסבל. יומיים של חומוס ומיני קטניות עשו את שלהם. זוגתי ביקשה שאעבור לספה. רציתי גם לעבור מהגוף של עצמי.

יום 3: רצח בטטות וסיוט על בשר

שבת בבוקר. קמתי עייף וחלש ועצוב. זוגתי יצאה מוקדם לטיול שבת ביער בן שמן. אני ויתרתי על התענוג. הטבעונות הייתה תירוץ טוב. אמרתי לה שאני מרגיש מנוון כמו עגל חלב. היא השאירה לי ארוחת בוקר: סלט ירוק גדול עם גרעיני דלעת. מזגתי לתוכו כמויות לא הגיוניות של טחינה גולמית ואכלתי בדממה. הרעב התחפש לאשמה והלכתי לבקר את סבא שלי. גם אבא שלי היה שם. הם היו בעיצומו של בראנץ'. גבינות, ביצים, קישים ועוגות. כבר שנים שאני לא אדם של מתוקים, אבל הטבעונות החזירה לי את התשוקה. הם אכלו בשקיקה ואני הסתפקתי בכרסום של גזר וקולרבי. חזרתי הביתה ונכנסתי לאווירת צום יום כיפור. התחבאתי במיטה וקראתי עד שהשמש שקעה והבטן שלי התהפכה מרעב. על המקרר הייתה תלויה רשימת הקניות האוטופית מיום חמישי שטרם בוצעה.

לפעמים הוא גם לבוש. ירמי שיק בלום (צילום: איליה מלניקוב)

איזה אפס אני. פתחתי אותו ובחנתי עוגת בראוניז פתיינית שזוגתי קנתה טרום הניסוי. טרקתי את המקרר והתחלתי ללקט מזון במטבח. לקחתי שתי בטטות שזוגתי הניחה בצנצנות מים להנבטה. תלשתי את השורשים והעלים, קילפתי אותן, בישלתי ואפיתי בתנור. משהו בפעולה הזו גרם לי להרגיש כמו רוצח. שטפתי עלי חסה, צלחתתי, שפכתי על הכל טחינה גולמית והתיישבתי לאכול. ידעתי שהמנה לא תשביע אותי, אז אכלתי לאט וניסיתי לדמיין את הבטטה כבשר רך ונימוח. אחרי שתי דקות סיימתי את הצלחת. השעה הייתה 17:00. רציתי למות. עוגת הבראוניז לחשה לי מהמקרר. מהמרפסת עלה ריח על האש של השכנים. סאונד של צריבת קבב חרך את אוזניי.

עוד כתבות מעניינות:
המנות הטבעוניות הכי טובות בתל אביב
המספרים מוכיחים: כולנו נהיה טבעונים
הפקת אופנה טבעונית במקלט שיקומי לבעלי חיים

החלטתי להשתמש בנשק יום הדין. התיישבתי מול המחשב ופתחתי עשרות טאבים של סרטונים מבתי מטבחיים. תמיד נמנעתי מלצפות בהם, כמו שנמנעתי מטו גירלס וואן קאפ, אבל לא הייתה לי ברירה. בהיתי בסרטונים. אחרי כל כך הרבה שנים של פורנו על שלל סוגיו – מין, דאע"ש, סוריה, פיגועים, "קארפול קריוקי" עם ניקי גולדשטיין – הפכתי קהה חושים. הסרטונים היו קשים לצפייה, אבל ריח הקבבים גבר על תחושת האשמה. עישנתי סיגריות בשרשרת ושמתי את ההרצאה המפורסמת של גארי יורופסקי. לקח לי זמן להשתחרר מזה שהוא נראה כמו מישהו שמשחרר פרות וכולא נערים. ברגע שזה קרה התמסרתי למילים שלו. אחרי שעה ורבע הרגשתי שאני בכיוון הנכון ושאני יכול ורוצה להמשיך עם הטבעונות גם אחרי הכתבה. זוגתי חזרה בערב וגילתה שאכלתי לה את עציצי הבטטה. העצבות מהרעב הפכה לפרץ של עצבים. היא אמרה לי שאני מתנהג כמו תינוק רק כי אני רעב. הלכתי לישון זועף. אני במסעדת יוקרה עם חברים. המלצר הציע מנת בשרים המורכבת מכל חלקי הפרה. היו שתי אפשרויות להגשה: מטוגנת או מוגשת נא. בחרנו נא משום שהיא תומחרה זול יותר. על השולחן הונחו צלעות פצועות אדומות נוטפות דם, כבד פרה צמיגי חי, עיניים ריריות בקערה, נתחים לא עשויים בערמה מרשימה. החברים נרתעו למראה חלקי הפרה החיים ולא העיזו לטעום. רק אני הסכמתי. בתאווה, לקחתי צלע עסיסית ונגסתי בה בגרגרנות. ככל שהתקדמה לעיסתי חשתי גועל – בטני רטטה וגרוני התכונן לפליטה מהירה. הבשר היה קמחי והתפורר לי בפה כמו עצם יבשה או אבטיח שימי תהילתו חלפו.

יום 4:  נבל בסרט גרמני אקספרסיוניסטי

מעולם לא היה לי סיוט על בשר. קמתי מזועזע ותלוש, תלשתי את רשימת הקניות מהמקרר ויצאתי סהרורי מהבית. כדי לא לעשות קניות תחת הזיות רעב הלכתי לאכול במכולת של רפי ועליזה. להפתעתה ביקשתי כריך טבעוני, עם חומוס ואבוקדו. רפי התעורר משביזות הדלפק ושאג: "עכשיו גם נהיית לי טבעוני? תכף תהיה גם הומו וזהו? וואלה יופי, תראה איך אתה נראה, עוד שנייה הזקן נושר ממך". אמרתי לו שזה לכתבה לעיתון. הוא אמר: "אז תרמה. מי יראה אם אכלת פסטרמה?". אמרתי לו: "אז למה שלא תאכל חזיר? אלוהים לא יראה, מה הבעיה?". הוא שתק ואני בלסתי את הכריך בחייתיות מעל מקרר הגלידות. שבע ואנרגטי רכשתי את כל המוצרים ברשימה. השריתי חומוסים ועדשים, קצצתי ירקות, בישלתי. המקרר התמלא בחיוניות. אכלתי ארוחת בוקר מזינה והתחלתי את יומי באופטימיות.

בערב הופעתי סטנדאפ. שתיתי ערק, שיתפתי על הבמה את חוויותיי מהטבעונות והלך לי מעולה. חזרתי הביתה בחצות שיכור ובמיני אגו טריפ. הזעזוע מהחלום שכך והתחלתי להרגיש רצון עז לעוגת הבראוניז במקרר. הבנתי שלא צפיתי בפורנו מהיום שהתחלתי עם הטבעונות. פתחתי כמה טאבים והבשר האנושי התערבל לי עם סרטוני בית המטבחיים. סגרתי את הטאבים. תהיתי אם לצרוך פורנו כטבעוני זה אוקסימורון. הדלקתי ג'וינט וחשבתי שכל פעולה שאעשה כחלק מהציוויליזציה נוגדת טבעונות. הבגדים שאני לובש, המקלדת שבה אני מתקתק, הטלפון שבו אני גולל – הכל תוצר של תיעוש וניצול של חלשים. ניגשתי למקרר ובחנתי אותו. ידי נשלחה ברפלקס אל העוגה. עמדתי מולה בחושך, כשרק אור המקרר מאיר אותי כמו נבל בסרט גרמני אקספרסיוניסטי.

יום 5: החלום ושברו

קמתי מבלי שאזכור את אירועי אמש. דידיתי למטבח שנראה כמו זירת רצח. צלחת עם פסי גבינת פטה שנקרשה, קופסת טונה חצי אכולה ופירורי שוקולד שמובילים אל תבנית עוגה ריקה על השיש. אירועי אמש התחילו לחזור אליי. הורדתי את העוגה בעמידה מול המקרר ומיד דחפתי גוש גבינת פטה לתוכי. את קופסת הטונה אני כבר לא זוכר. העלמתי את הראיות בזריזות ונגסתי בעצב בבננה בוסרית. בערב הכנתי תבשיל מושקע של אורז וטופו עם ירקות, אבל זה כבר לא היה אותו הדבר. מבלי שתכננתי, אמש בחצות הפכתי מנסיכה טבעונית לדלעת רצחנית.