אליה וקוף בה: איך "כוכב הקופים" הפך לסתם עוד סרט חיות מדברות?

זה גלגל החיים. "כוכב הקופים: ממלכה חדשה". צילום: יח"צ
זה גלגל החיים. "כוכב הקופים: ממלכה חדשה". צילום: יח"צ

"כוכב הקופים: ממלכה חדשה" הוא בעיקרון סרט אנימציה עם דמות אנושית אחת, וגם היא יכלה להיות מגולמת על ידי רובוט. העיצוב מרשים, והאקשן גם, אז למה עדיין היה למבקרת הקולנוע שלנו קשה איתו? הדרמה. או יותר נכון, הטרגדיה האנושית

15 במאי 2024

אחד הדברים המשותפים לסרטי מד"ב ולסרטי חיות הוא הממד האלגורי. אלה ואלה נוטים, או שמא מתיימרים, לנסח רעיונות גדולים על החברה האנושית בכסות מטאפורית. סרטי "כוכב הקופים" הם גם וגם. מהראשון שנוצר ב-1968 וזכה למעמד של קלאסיקה, ועד הטרילוגיה החדשה שהסתיימה ב-2017 עם מותו של סיזר – מנהיג הקופים ששמו הסמלי הוענק לו דווקא על ידי בן אנוש – הסרטים עסקו בשאלות של דת, מוסר, גזענות וסוגים שונים של מנהיגות.

>> סרט כחול לבן: 15 הסרטים הישראלים הטובים של המאה ה-21, עד כה

גם הסרט החדש, שמתרחש כמה דורות אחרי מותו של סיזר ומציג בפנינו גיבורים חדשים, מנסח רעיונות גדולים, אבל לא את כולם הוא מצליח לבסס באופן משכנע בעלילה. גם מבחינה רגשית הסרט פחות מגובש מצמד הסרטים המשובחים שקדמו לו. האפקטים, כמובן, מעולים – בעקרון זה סרט אנימציה עם דמות אנושית מרכזית אחת, שיכלה להיות מגולמת על ידי רובוט – העיצוב מרשים, והאקשן גם. אבל אני רוצה לדבר על הדרמה, שהיתה מקור הכוח של סרטי הטרילוגיה.

כמו "מלך האריות" ו"אווטאר: דרכם של המים", "ממלכה חדשה" מתמקד בדור הצעיר ומציע לנו מעין סיפור התבגרות והתהוות של תודעה מוסרית, אלא שכאן דמות האב מתה מזמן. השימפנזה הצעיר נואה (אוון טיג, כוכב הסדרה הפוסט אפוקליפטית "העמדה") נראה כמו סיזר, אבל הוא מעולם לא שמע עליו. הוא חי בקהילה פסטורלית שהתגבשה סביב טקסים של גידול ואילוף נשרים. כשהוא וחבריו יוצאים לגנוב ביצי נשרים מקיניהן, אנחנו מתחילים להבחין בסימנים שפעם היתה כאן ציוויליזציה אנושית – מוט מתכת חלוד, מסילת רכבת נטושה. כותרות הפתיחה הזכירו לנו מה קרה – וירוס ששיפר את האינטליגנציה של הקופים השמיד את רוב האוכלוסיה האנושית, והפך את השורדים לחסרי יכולת דיבור.

האבולוציה המזורזת של הקופים מדמה אותם יותר ויותר למין האנושי, כולל התשוקה לכוח. כך מגלה נואה כשכנופיה של קופי בונובו עטויי מסיכות ומחומשים בשוקרים חשמליים תוקפים את השבט שלו. מנהיגם, המתכנה פרוקסימוס סיזר (קווין דורנד, שמרבה לגלם נבלים), הכתיר את עצמו ליורשו של סיזר המקורי (משמעות המלה פרוקסימוס בלטינית זה "הבא"). אך כמו כל הדיקטטורים הוא מעוות לחלוטין את תורתו של המנהיג רודף השלום שבשמו הוא נלחם, לכאורה. ניכוס המיתולוגיה לצרכים פופוליסטיים של כישוף העם הוא הרעיון הגדול הראשון שהסרט עוסק בו.

נואה שורד את המתקפה ומתעורר לגלות שבני שבטו נחטפו. הוא יוצא לחפש אותם, ובדרכו פוגש שתי דמויות – אחת מעניינת, השנייה פחות. האורנגאוטן הזקן והחכם ראקה פורש על נואה את חסותו ומלמד אותו את תורתו של סיזר, וברוחו של המנהיג המיתולוגי הם מצילים אישה צעירה מידיהם של הקופים הטרוריסטים. הם קוראים לה נובה ("חדש") – נראה שעם פיתוח יכולת הדיבור הקופים למדו גם לטינית. מובן שהאסוציאציות שהסרט מעורר בקרב צופים ישראלים אינן מכוונות.

ראקה, שלוקח לעצמו את תפקיד החונך של נואה הצעיר, הוא דמות אופיינית לסיפורי מסע והתבגרות. העובדה שהוא מגולם על ידי פיטר מייקון, שקולו העמוק חושף את היותו שחקן שחור, הופכת אותו גם לסטריאוטיפ של ה-magical negro – מושג שנכנס לשימוש רחב במאה הנוכחית – דמות משנית בוגרת, חכמה ובעלת תובנות ייחודיות, שמתגייסת לעזרתו של הגיבור הלבן. לא פעם הוא אף מקריב את חייו למען הגיבור הלבן, כפי שקורה כאן.

זאת תופעה מוכרת בסרטי חיות, שתחת כסות הפרווה מסתננות דעות קדומות וסטריאוטיפים חברתיים מושרשים, שהפרוגרסיביות עשתה כמיטב יכולתה לנכש אותם מן הקולנוע (כתבתי על הנושא בהרחבה כש"כוכב הקופים" של טים ברטון יצא למסכים ב-2001). ועדיין, ראקה הוא דמות מוצלחת שמותירה את רישומה על הסרט. לנובה (פריה אלן), לעומת זאת, יש תפקיד מהותי בעלילה, אך היא פחות מעניינת כדמות. בכלל, בניגוד לסרטים הקודמים, הפעם הקונפליקטים המרכזיים הם בין שבטים שונים של קופים, ובני האנוש נסוגו לשוליים. זה הופך את הסרט לדומה מדי לסרטי החיות של דיסני, במובן זה שהקופים השלימו את המהפך מבעלי חיים בעלי אופי משל עצמם, לדימויים לבני אדם. חסרה כאן נוכחות אנושית חזקה כמו זו של הקולונל שגילם וודי הרלסון ב"כוכב הקופים: המלחמה" מ-2017. וחסר כאן אנדי סרקיס, שהפך את סיזר לדמות אייקונית.

המערכה האחרונה מתרחשת במקום מושבו של פרוקסימוס סיזר על חוף הים, ואז אנחנו מבינים לשם מה נחטפו בני שבטו של נואה. לוויליאם ה. מייסי יש תפקיד קטן ומעניין כמורו האנושי של פרוסימוס סיזר – מעין היפוך של דמותו של ראקה. שוב אנחנו מקבלים סיקוונס אקשן עצום ממדים שנועד לנסח רעיון גדול, אלא שהביסוס שלו בעולם של הסרט דורש מאיתנו חתיכת השעיה של חוסר האמון. גם הנשרים שהופיעו במערכה הראשונה שבים לסיפור, בהתאם לעקרון האקדח של צ'כוב. וזה פחות מסעיר מכפי שזה היה אמור להיות.

הבמאי ווס בול הגיע לכאן מטרילוגיית סרטי "הרץ במבוך" הלא מבריקה. התסריט הוא מאת ג'וש פרידמן, שכותב עם ג'יימס קמרון את "אווטאר 4". זה צוות פחות מוצלח ממאט ריבס ומרק בומבק שצרו את צמד הסרטים הקודמים בסדרה, ועל אף כמה סצנות טובות לאורך הדרך, "ממלכה חדשה" מתקשה להחזיק עניין לכל אורך 145 דקותיו. אבל ההכנסות בסופ"ש הראשון להפצתו גבוהות מהציפיות, ונראה שהפקתו של סרט מס' 11 מובטחת.
3 כוכבים
Kingdom of the Planet of the Apes בימוי: ווס בול. ארה"ב 2024, 145 דק'