צריך לדבר על ג'יידה: הלילה שבו חטפנו סטירה מהפטריארכיה

כולן ראו את המהומה בטקס פרסי האוסקר השבוע, עם הסטירה שהעניק וויל סמית' למנחה הטקס, כריס רוק. הרקע להתפרצות היה בדיחה הנוגעת למראה של אשתו, ג'יידה פינקט סמית', שהתקרחה בעקבות מחלה. ברחבי הרשת התקיימו דיונים אינספור על הבדיחה של רוק; האם לגיטימי לצחוק על אישה במצב כזה והאם התגובה מצדיקה אגרוף בפרצוף. רבים הזדעזעו ממעשיו של סמית'. אבל הזעזוע צריך להיות רחב הרבה יותר, כי סמית' הוא רק דוגמה לעוד דרך שבה הפטריארכיה פוגעת גם בגברים כשהיא מייעדת להם את תפקיד המגן והמושיע ודורשת מהם להוכיח את אהבתם בצורה אלימה בסיטואציות שונות.

בחברה המצ'ואיסטית שאנחנו חיות בה, גברים נושאים עיניים למודל גבריות כוחני. סמית' עשה בדיוק את מה שמצופה ממנו כגבר לעשות. הוא למד את זה ב"ריקוד מושחת" כשג'וני הכריז שאף אחד לא שם את בייבי בפינה, כשהוא מעלים עבורה את כל קשיי העלילה כלא היו ונותן לה קול. הוא למד זאת גם מ"אישה יפה", סרט שעושה רומנטיזציה לניצול, ובו הגיבור מושיע את העלמה במצוקה מחיים במעגל הזנות בעזרת סיבוב שופינג ברודיאו דרייב. הוא הבין את זה גם מכל נסיכת דיסני שעד לשנות האלפיים תמיד היו זקוקות לגבר שיחלץ אותן ממצוקה.

על זה גדלנו. "אישה יפה" (צילום מסך מתוך הסרט)

טוקבקיסטים רבים הריעו לסמית' על "אבירותו" והביעו הזדהות עמו, ומנגד היו כאלו שהוקיעו את המעשה וגינו את האלימות. אבל השיח הציבורי מתעלם לחלוטין מג'יידה ומעלבונה, שחוותה באותו אירוע פגיעה כפולה. בפעם הראשונה כשספגה עלבון משפיל בפני העולם כולו, ובפעם השנייה כשהופקעה ממנה הזכות לבחור אם וכיצד להגן על עצמה, כשסמית' נחלץ "להגנתה" במופע של מכות וצעקות.

אנחנו לא צריכים לעסוק רק בבדיחות חסרות הטעם של רוק או בתגובה האלימה של סמית', אלא גם במכה שחטפה חירותה של ג'יידה להגיב כרצונה. הדיון כולו מתנהל מעל ראשה של האישה, על ידי שני גברים ומול העולם כולו, ואף אחד לא עוסק בהתנהגות האצילה שלה מולם. בהתנצלות שפורסמה יום לאחר המקרה הסביר סמית' הסביר שפעל מדם ליבו והוא מצר על אותה התנהגות אלימה. ההתנצלות שלו מדגישה את הציפייה מגברים בחברה פטריארכלית, ציפייה שיביעו את האהבה שלהם לבת הזוג בכך שיגנו עליה מכל משמר, משל הייתה יצור חסר ישע.

סטירה לכולם. וויל סמית' וכריס רוק (צילום: רובין בק/גטי אימג'ס)

הציפייה לנהוג כ"גבר" ולהציל את ה"עלמה במצוקה" מנציחה את מצוקתן של נשים ובה בעת גם את אחריותם של גברים להביא לפתרונה בעזרת אלימות. קשה להפנות אצבע מאשימה כלפי סמית' על כך שכרע תחת הלחץ, כפי שאי אפשר לתהות מדוע ג'יידה לא תבעה את מקומה בסיטואציה. הציפיות והחוקים שאנו פועלות ופועלים לפיהם מגבילים את היכולת של גברים להביע תמיכה ואהבה בבת הזוג בדרך שלא כוללת הפגנת כוח לא פרופורציונלית, ומנשים את היכולת לדרוש את מקומן ולהתנגד.

הפטריארכיה היא מערכה קשה ומרובת נפגעים. היא לא תיפול עד שלא נפסיק להלל ולשבח סטנדאפיסטים שבונים קריירה מביוש נשים, וגברים שפועלים באלימות לא פרופורציונלית כדי לקבע את גבריותם, וכמובן עד שלא יסתיים השיח מעל ראשן של נשים בסוגיות הקשורות אליהן. עלינו לבסס ולהשריש את ההבנה שלפיה אנחנו לא צריכות להיות נסיכות, ואין ציפייה מגברים להיות אבירים. במקום להתגולל ברפש האירועים באוסקר, אנחנו צריכות להגביר את הקול והנראות של אבירות שחוללו מהפכות גדולות, ושל גברים שפעלו בתבונה וברגישות בלי לשלוף את האגרופים.