הסכנה הכי גדולה לפי המשטרה – ספסל מסכן בכיכר

באחת המהדורות המוקדמות, בסוף השבוע האחרון, הוצבה כתבת חדשות 12 לי נעים בכיכר דיזנגוף כדי לדווח על היענות התל אביבים לסגר. מהאולפן בנווה אילן ניסתה דפנה ליאל לסחוט מנעים כותרות עסיסיות על תל אביבים לא צייתנים שגדשו את העיר בזמן סגר, אך בצר לה נענתה כי הכיכר כמעט ריקה, שלא נראות הפרות מיוחדות. הכל מתנהל כשורה. שוד ושבר. ליאל כמעט סירבה להאמין לנעים, וכך הדיווח נחתם.

העניין הוא שהתמיהה של ליאל לא מתמיהה בכלל: בשבועות האחרונים, שלא נאמר חודשים, הפכה כיכר דיזנגוף למעין סמל של תל אביביות מרדנית. מדי ערב שודרו מהכיכר מראות מזוויעים, קשים לצפייה, של צעירות וצעירים יושבים על ספסלים באוויר הפתוח, שותים בירה או מנשנשים כריך מאחד המקומות הסמוכים הפתוחים לטייק-אווי. לצדם שודרה קריינות מפחידה על הפרת הנחיות המונית. הדברים אמנם לא נאמרו בדיוק, אבל המסגור ברור: התל אביבים מעדיפים את האספרסו שלהם על פני שמירה על ההנחיות.

המשטרה, שנמצאת ממילא באחת התקופות הפחות זוהרות שלה, ככל הנראה אכלה את המסגור המאיים הזה של המהדורות והחליטה להדביק אתמול סרטים וגדרות באזור הכיכר, משל היתה זו זירת רצח שאסור להתקרב אליה. על זה משקיעה המשטרה את משאביה. על כיכר מסכנה (אך יפה) בימי סגר. על האפשרות שאדם שנמצא במסגרת הקילומטר מביתו, אולי קילומטר וחצי, יחתור תחת יסודות שלטון החוק וישב שם לרגעים ספורים. גם לפני הסגר הפכה הכיכר למוקד עלייה אכיפתי, ודווח על שוטרים שמתעמרים ביושבים בודדים בכיכר. סכנה ברורה ומידית.

הכי קל לערוך השוואות בין ממדי האכיפות וההפרות במגזרים שונים. זו מניפולציה שקל לשדר ולהאכיל את הצופים, וכפועל יוצא התקשורת המיינסטרימית מאוהבת בזה. הנה ישיבה חרדית שנותרה פתוחה בניגוד להנחיות, משם נעבור לחתונה המונית ביישוב ערבי בצפון הארץ. ואיפה המשטרה? היכן האכיפה? נעבור כעת לקצין באולפן עם כל השאלות הקשות. משם נמשיך, כמובן, לכתבת שלנו בכיכר.

עכשיו זה לא שהמראות האלה אינם ראויים לשידור. מדובר בדיווחים לגיטימיים שפה ושם יש בהם עניין. ועדיין, מוטב לצרוך אותם עם קמצוץ של מלח: אירוע מסוים לא תמיד מעיד על הכלל (וכן, מספרי התחלואה בחלק מהמגזרים האלה גבוהים, ועדיין). הצרה הצרורה היא שהמשטרה עצמה בולעת את הדיווחים האלה וחשה צורך להראות – "הנה, עשינו עם זה משהו, הופ תראו – אכיפה".

וזה קורה בלי גרם של שיקול דעת. בלי שום מחשבה רציונלית. הסכנה הגדולה להתפשטות המגיפה בשלב זה היא ספסל מסכן בכיכר. וזה לא שאין הפרות שצריך לאכוף – ברחבי העיר (כן, כן), במקומות שונים ברחבי הארץ, בקרב מגזרים כאלה ואחרים. אבל זה מה שקורה כשהגוף האוכף לא מצליח להתמודד עם המצב – הוא פורס סרטים ומחסומים. אפשר לצלם אותם, וזה הכי קל. בחזרה לכתבתנו בכיכר.