"הייתי מאוד ביישנית, לא הייתי מדברת הרבה"

"בדוגמנות אנשים רואים את התמונה, את הסוף של התהליך, רגע אחד שבו הכל נראה מושלם והשיער יושב יפה והתמונה כמובן עוברת עיבוד, וזה מייצר לנו איזו מן מציאות חלומית כזאת, אבל יש הרבה מאחורי זה: הנעל שלא תמיד במידה והסיכות שמחזיקות את הבגד והשעות הרבות. התמונה מציגה רגע מאוד מושלם, אבל הרבה דברים התרחשו כדי לייצר את הרגע הזה.

[tmwdfpad]כשהתחלתי לדגמן בגיל 16 הייתי ילדה מאוד מפונקת, הכל הלך לי יחסית בקלות, ואז פתאום זה דורש לטוס הרבה לבד, להיות כל הזמן על הקו, להיות עצמאית. ההורים שלי הם שני אנשי קריירה והיה ברור שאם אני רוצה להמשיך אז אני צריכה לנסוע לבד. הנסיעה הראשונה שלי לבד הייתה לשבוע האופנה של לונדון ופריז. זאת הייתה נסיעה שבסופו של דבר פתחה לי הרבה דלתות בחו"ל וגם בארץ, אבל בהתחלה לא ידעתי למה לצפות, איך יקבלו אותי. במובן מסוים הבדידות הזו עשתה לי מאוד טוב.

לחשיפות נוספות:
לירז צ'רכי
אסי לוי
דורית רביניאן
יובל שרף
חנה מיננקו
אפרת גוש
תאלין אבו חנא
סנדי בר
אורנה בנאי

הייתי מאוד ביישנית לפני זה, לא הייתי מדברת הרבה, הייתי מאוד בעולם שלי. עצם זה שאני לבד הפך אותי להיות מאוד פתוחה. למדתי לגשת לאנשים, לטפל בדברים שלי, לדאוג לעצמי, בין שזה היה לעשות אודישנים לשבוע האופנה בניו יורק במינוס 13 מעלות, להסתדר במקומות שלא ממש מדברים אנגלית או פשוט לגשת לאנשים, ובתחום הזה אנשים יכולים לפעמים להיות מאוד קשים. גיליתי בעצמי הרבה כוחות. גיליתי שלא כזה קל לשבור אותי. היום אפשר לזרוק אותי על איזה אי איפשהו ואני אסתדר, ולא רק שאני אסתדר אני גם אמצא חברים ואני אדע ליצור לעצמי הרגשה של בית בכל מקום".