כנס החירום של ארגון העיתונאים למען כאן 11, שנערך היום בתל אביב, זימן כנואמים מרכזיים שניים מהמשת"פים הגדולים ביותר של נתניהו בפרויקט חיסול העיתונות החופשית. אין הוכחה טובה יותר לכך שהעיתונאים בישראל נמצאים במצב של הלם פוסט-טראומטי ופשוט אינם מפנימים את האירוע
בלי טיפה של ציניות: התמיכה הציבורית המסיבית בכאן 11 פשוט מרגשת. הממשלה שרוצה לרסק את תאגיד השידור הציבורי ולסרס אותו היא אותה ממשלה שרוצה לרסק את הדמוקרטיה ולסרס אותה, וזה גם חלק מאותו מהלך, אבל במקרה של כאן 11 יש קונצנזוס עצום וחוצה מחנות פוליטיים שמדובר במהלך הזוי, נקמני ומכוער שכל מהותו היא פגיעה אנושה בתרבות הישראלית ובחופש העיתונות. מרגשת התמיכה שהפגינו יוצרים ואמנים בכנס חירום ביום רביעי, מרגשת גם הסולידריות שהביעו עיתונאים מכל כלי התקשורת בכנס החירום של ארגון העיתונאים והעיתונאיות היום בתל אביב. הכל מרגש ביותר. בלי ציניות.
>> כולנו כאן: יוצרים ואנשי תעשייה מגיבים לאיומים על סגירת כאן 11
>> די להתקרנף: כל גופי השידור צריכים לעמוד מאחורי כאן 11
>> גם 100 אלף מפגינים לא יעצרו את סגירת כאן 11. אם לא נתעורר
אבל רגע, מעדכנים אותי באוזניה שהנה מגיעה משאית ענק מלאה בציניות, סרקזם ואירוניה. כי את מי הזמינו בארגון העיתונאים לשאת דברים מעל הבמה? רשימת הדוברים הייתה ארוכה ומרשימה, וכללה איכשהו גם שניים מבכירי המשת"פים עם חיסול העיתונות החופשית בישראל: מצד אחד אבי וייס, מנכ"ל חדשות 12, האיש שדאג לכך שבשלוש השנים האחרונות בכל תוכנית אקטואליה חשובה ישב "פרשן" שידברר תעמולה ישירה מטעם הנאשם בנימין נתניהו, מצד שני איילה חסון, שתוכניתה בשישי היא תזמורת סימפונית הרמונית של שופרות הביביזם. זה היה מגוחך, פאתטי ומביש יותר רק אם ארגון העיתונאים היה מזמין את ביבי ושרה לנאום בעצמם.
נכון, בעת הזאת זקוק תאגיד השידור הציבורי לכל התמיכה האפשרית, אפילו אם היא מגיעה ממי שחצו את הקווים ממקצוע העיתונות המקרטע לתחום המשתלם של שימור ושירות השלטון. אבל לשמוע את אבי וייס, האיש שסובב את הספינה של חברת החדשות בכיוונו של נתניהו כאילו היה נוני מוזס דה-לה-שמעטא, מדבר על כך ש"החרב הזאת מכוונת אל כולנו" מבלי שאף עיתונאי באולם יפרוץ בצחוק מתגלגל, מעיד על בעיה קשה בבוחן המציאות של הענף. גם לשמוע את איילה חסון מדברת נגד פיטורים פוליטיים, בעודה מקבלת שכר מערוץ שהעיף הביתה טאלנטים רבים מספור בנסיבות פוליטיות בשנים האחרונות והפך לחלק אינטגרלי ממכונת הרעל של נתניהו, זה לכל הפחות שיא חדש של השתנה אירונית מהמקפצה.
האנשים שהפכו את איתמר בן גביר הבכיין לסופרסטאר פוליטי וסיפקו לו זמן אוויר כמעט בלתי מוגבל במהלך 2022 – יותר מכל מנהיגי השמאל-מרכז ביחד! – עומדים עכשיו לצדנו ומפלבלים בעיניהם בתמימות. האנשים שנתנו לנתניהו יותר תקשורת אוהדת ממה שיכול היה לחלום לקבל ב"וואלה" גם בפנטזיות הפרועות שלו, ויום אחד אולי נגלה מה קיבלו בתמורה, נואמים מולנו עכשיו על חשיבותה של העיתונות החופשית. זאת כמובן זכותם לנאום היכן שמזמינים אותם, ומשמח לשמוע שלא כל עמדותיהם נמכרו לכל המרבה במחיר. הבעיה כאן היא עם מי שהזמין אותם ומאפשר להם להמשיך להתעטף בהילה העיתונאית ובחיק הברנז'ה בעודם תורמים את חלקם בפירוק הדמוקרטיה הישראלית.
אין מנוס מהמסקנה העגומה: העיתונות בישראל נמצאת במצב של הלם פוסט-טראומטי, והיא פשוט אינה מבינה את האירוע. עיתונאים אינם מבינים מדוע ביביסטים, חרדים וימנים תוקפים אותם באלימות, הם הרי תמיד היו ממש בסדר איתם ואפילו ראיינו את בן גביר 327 פעמים בשנתיים. הם לא מבינים שהקללות שהם חוטפים ברחוב נובעות מהסתה שמגיעה מאותו מסך ואותו ערוץ שבו הם מככבים. הם רואים כיצד אנטי-עיתונאים משתלטים על המסך ומסיתים נגדם, והם מושיטים את הלחי השנייה. המתקפה נגד מה שנשאר מהעיתונות בישראל תמשיך להתנהל במעמד צד אחד. העיתונאים כל כך חוששים להיראות כמי שבחרו צד, שהם מדחיקים את העובדה שכבר מזמן בחרו בשבילם באיזה צד הם. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למי שחובט בהם הוא שיזמינו אותו לנאום בכנס החירום שלהם.