גם 100 אלף מפגינים לא יעצרו את סגירת כאן 11 אם לא נתעורר

זה היה לילה של מפגן דמוקרטי עצום, מהגדולים שראתה הארץ הזאת, יותר מ-100 אלף איש שיצאו מבתיהם בערב גשום כדי להשיק את תנועת ההתנגדות לממשלה האנטי-ישראלית שמבקשת להחריב את מה שנותר מהדמוקרטיה ולכונן תחתיה קקיסטוקרטיה חשוכה ומושחתת. זאת הייתה רק ההתחלה. אבל בעוד אנחנו רק מתחילים להתחמם, ממשלת הריסוק כבר בהילוך חמישי, מצמידה את הדוושה לרצפה, שולפת מהמגירות בקצב מסחרר את התוכניות לחיסול כל התנגדות אפשרית. ועכשיו על הכוונת: כאן 11.

השאלה אינה אם ממשלת נתניהו השישית תנסה לפרק את תאגיד השידור הציבורי, אלא מתי ואיך. ישנן דרכים רבות לפרק אותו, החל מקיצוץ תקציבי של מאות מיליוני שקלים, כפי שהשר לריסוק התקשורת שלמה קרעי כבר מציע בהתלהבות, דרך ביטול חטיבת החדשות של כאן 11 המאיימת בעצמאותה על הדיקטטורה המתוכננת, ועד להפרטת הערוץ כולו והעברתו לידי טייקון ידידותי לשלטון. על הקמתו של התאגיד תחת רשות השידור הרקובה עמלו ונאבקו רבים במשך יותר מעשור. לשבור ולרסק אותו יקח כמה שבועות.

הסולידריות של יוצרים, מפיקים, עיתונאים ואנשי תקשורת הולכת לעמוד פה במבחן חשוב וקריטי. היכולת של בנימין נתניהו להפריד ולמשול במסע ההרס שלו היא אגדית, וכל הטריקים והשטיקים שבארסנל מכונת הרעל ישלפו כדי לחסל את כאן 11 שחמק לו בצוק איתן. הטריק הכי קל בספר הוא להציע גזר לאדם כשאתה חובט במקל בחברו. אם יכריז נתניהו, למשל, שמאות מיליוני השקלים שיגולחו מהשידור הציבורי יועברו לקרן לאומית חדשה ליצירה מקורית, יהיו מפיקים ויוצרים רבים שיתפתו אולי לאפסן את התנגדותם לסגירת התאגיד.

הרומן של נתניהו עם כאן 11 – ומומלץ מאוד לקרוא את השרשור המפורט של רן הרנבו אם רוצים להעמיק – הוא סיפור שמלמד הרבה על יכולותיו של הנאשם להסתבך עם עצמו וליפול על הפרצוף. מבחינתו זהו סיפור של כישלון מר: ערוץ טלוויזיה ציבורי עם פוטנציאל לעיתונות חופשית שממשלתו הקימה מבלי שהיא מבצרת את שליטתו בו, בעודו עמל ומזיע על הכנעת התקשורת המסחרית וחיסול העיתונות החופשית. את הכישלון הזה הוא יעשה הכל כדי לתקן.

פירוק הסולידריות בחברה הישראלית הוא מפעל חייו של נתניהו, ויצירה של סדקים בחומת ההתנגדות למהלכיו הפאשיסטים הכרחית מבחינת קואליציית האימה שהקים. הניסיון לפרק את ההתנגדות לפגיעה בתאגיד השידור הציבורי יעבור בהכרח דרך סוכריות שיחולקו למפיקים חזקים ו/או מקורבים כדי להשתיק אותם, כשבערוצים 12 ו-13 לא חסרים שופרות-אנוש שמתחזים לעיתונאים ויגוננו על המהלך. צריך לומר: חומת הברזל הציבורית שצריך להקים עכשיו סביב השידור הציבורי רעועה מראש והסדקים בה מגיעים בילט-אין. זאת בעיה גדולה מאוד.

מאה אלף מפגינים לא יספיקו כדי לעצור את חיסול כאן 11. המלחמה על הדמוקרטיה אינה חזית אחת, והיא כוללת הרבה יותר מפלפולים על עילת הסבירות, פסקת ההתגברות והפיכת היועמ"שים לכלבלבי דאשבורד מהנהנים. את מערך ההגנה על תאגיד השידור הציבורי צריך להקים ממש עכשיו. זאת מלחמה. אתה לא יושב ומחכה שיפציצו אותך כדי להגיב. מי שימתין לראות מה בדיוק מתכננים לעשות חברי ממשלת העבריינים לשוק התקשורת, יגלה שכבר מאוחר מדי להתנגד ושכאן הסתיימו שידוריו.