תרגעו, פחדנים. לא הורסים לכם את הילדות

מכירים את הבדיחה המיושנת על איך מתחיל ספר בישול מרוקאי? אה, רגע. עכשיו שנת 2020 וכבר לא מתאים לספר פאנץ' שמצליח בשלוש מילים להיות גם מיזוגני וגם גזעני. בימים האחרונים נזכרתי בבדיחה הזו אחרי שראיתי את כל הפיד שלי מזדעזע מהחלטתה של ג'ני סלייט להפסיק לדבב את דמותה של הילדה הדו-גזעית מיסי בסדרה "פה גדול" של נטפליקס. ההחלטה שלה הולידה סדרה של שחקני קול לבנים שהביעו חרטה על גילום דמויות מגזע אחר – מייק הנרי הודיע שהוא מפסיק לדבב את דמותו של קליבלנד מ"איש משפחה", אליסון ברי התחרטה על דיבוב דיאן הוויאטנמית ב"בוג'אק הורסמן" ומפיקי "משפחת סימפסון" הודיעו שהם יפסיקו לתת לשחקנים לבנים לדבב דמויות מגזע אחר. אז הנה מסר לפיד שלי וכנראה גם שלכם – קודם כל, תירגעו.

דיאן נוין (מתוך "בוג'ק הורסמן")

תגובת הפאניקה האוטומטית, שנעה בין הצהרות כמו "הורסים לי את הילדות" ועד לבדיחות בסגנון "אז יביאו אנשים צהובים לדובב את הסימפסונס?", היא אותה תגובת נגד אוטומטית שעלתה לפני כשלושה שבועות כאשר HBO הורידו זמנית את "חלף עם הרוח" כדי להוסיף דיסקליימר לפיו הסרט מכחיש את זוועות העבדות. זו תגובה אוטומטית שלא נובעת מגזענות – מי שקורא למתנגדים גזענים לגמרי חוטא למטרה – אלא מחוסר הבנה או רצון להבין את הסיבה שהביאה לעזיבת השחקנים. המגיבים ההיסטריים לרוב לא יודעים שזוהי רק נקודת הקצה של מאבק ארוך שנים בנושא ייצוג שחור בתעשיית דיבוב הקולות.

הבעיה בתגובה הזו היא לא הטיעונים הרטוריים הזולים (משפט כמו "תיכף ירצו שצבים ידבבו את צבי הנינג'ה" מזכיר לי יותר מהכל את הרטוריקה של "תיכף הגייז ירצו להתחתן עם חיות המחמד שלהם"), אלא העובדה שהיא מסיטה את הדיון מהנושא האמיתי. תומכי המהלך לא מנסים ש"כל אחד ידבב את הגזע שלו" כמו שהפחדנים חושבים, אלא שיהיו יותר הזדמנויות לשחקני קול שאינם לבנים. הגיוון הגזעי בתעשיה הזו היה ונשאר מביך לאורך השנים. מוזמנים לעשות ניסוי: כנסו לעמוד ה-IMDb של סדרת האנימציה האהובה עליכם וספרו כמה מהשחקנים הראשיים הם לא לבנים. אני בדקתי ב"משפחת סימפסון" – מתוך 26 שחקנים שדיבבו ביותר מ-10 פרקים, רק אחד מהם לא לבן. מבטיח לכם שלא תמצאו אחוזים שונים גם בסדרות אחרות.

קליבלנד מ"איש משפחה"

ההתעלמות ההיסטורית משחקני קול לא לבנים היא לא דבר חדש, שהרי מדובר על תעשיה לבנה לאללה, אבל המחאה עבור הייצוג הזה עלתה לתודעה הפומבית והמסר שלהם פשוט – תנו לנו הזדמנות. בעוד שאין מקרים רבים בהם מדבב שחור נותן את קולו לדמות לבנה (פיל לאמאר הנפלא הוא יוצא הדופן), המקרה ההפוך נפוץ למדי. לשחקנים שחורים אין הרבה הזדמנויות לשחק דמויות לבנות, אז גם את הדמויות השחורות אתם רוצים לקחת?

יגידו המתנגדים שהטוב ביותר צריך לקבל את העבודה, ואני לגמרי מסכים, אבל אם זה היה נכון היו כבר יותר שחקני קול שחורים בתעשיה. אלא אם אתם טוענים שסטטיסטית שחורים פחות טובים בלדבר מאשר לבנים. יגידו המתנגדים שאין הבדל בין קול של שחור ולבן, ואני אגיד שכנראה מעולם לא שמעתם שחור שהוא לא ברק אובמה מדבר, כי הדיאלקט, המנעד הלשוני, הטווח הווקאלי ואפילו ההגיה של מספר מילים שונה בתכלית. ואם אתם רוצים דוגמה, רק תעקבו אחרי הדיבוב של קליבלנד ושאלו את עצמכם אם זה נשמע כמו מישהו, איפשהו, שבא מהתרבות השחורה (והרי תוכנית הספינאוף שלו הייתה פארודיה על הסיטקומים השחורים משנות ה-80, אז למה היא כל כך רחוקה מהמקור?).

מיסי מ"פה גדול"

תראו, אין לי סוס במרוץ הזה. אני לא מתיימר לדעת אם עזיבת השחקנים היא מרצון או מלחץ האולפנים, אם הצעד הזה יוביל לשילוב רחב יותר של שחקני קול שחורים ואם זה בכלל הדבר הנכון ביותר להתרכז בו בזמן ששוטרים מתעמרים באפרו-אמריקאים ברחובות. אבל הנה הסוד הגדול – גם המתנגדים לא יודעים. אני לא יכול להגיד מה נכון, אני רק יכול להפציר בכם להבין למה זה קורה במקום סתם להתעצבן על השמאל האמריקאי הפרוגרסיבי ליברטאטדז ועוד מושגים שלמדתם מבן שפירו. הנה משהו שלא מופיע בבדיחה המיזוגנית והגזענית מההתחלה – אחרי שנרגעתם, הגיע הזמן ללמוד.